| לקט פסיקה (בתי דין איזוריים) – שלילת פיצויי פיטורים בגין הפרות משמעת חמורות |
מאת: עו"ד תומר סילורה, לדיני עבודה -ממשרדו של עו"ד רועי פוליאק
| פסיקת בית הדין הארצי לעבודה במשך השנים בנושא שלילת פיצויי פיטורים בגין הפרות משמעת חמורות – ובעקבותיו בתי הדין האזוריים לעבודה אשר מתאימים את עצמם לפסיקת בית הדין הארצי – הייתה, כי גם במקרה של הפרת משמעת חמורה (כגון: מקרה בו עובד הורשע בפלילים בגניבה ממעביד), יש לשלול – לכל היותר – רק חלק מפיצויי הפיטורים, שכן פיטורים כשלעצמם, אף תוך תשלום פיצויי הפיטורים הם עונש, לא כל שכן פיטורים עם סנקציה כספית של שלילת פיצויי פיטורים בצידה (דב"ע נז/ 3-76 שגרירות ארצות הברית של אמריקה נ' עיזבון המנוח מאיר מנשה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 383) ("הלכת השגרירות האמריקאית") יחד עם זאת, בשנת 2002, ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין המנומק בתמצית רבה, אשר תוצאתו סוטה, באופן ניכר, מגישת בית הדין הארצי כפי שמצאה ביטוי בהלכת השגרירות האמריקאית, מכוחו נשללו מלוא פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת משני עובדים אשר פוטרו מעבודתם בתואנה ששילשלו לכיסם חלק מהפדיון של מעסיקם (עע' 300321/98 – סווירי אריה נ' רם חן חניונים בע"מ, ניתן ביום 23.6.2002) ("הלכת רם חניונים"). זכותם של עובדים שמעלו באמון מעסיקם, נדונה בעשרות רבות של פסקי דין הניתנים על ידי בתי הדין האזוריים לעבודה בנושא שלילת פיצויי פיטורים (כולם או חלקם), בגין הפרות משמעת חמורות, במסגרתם מיישמים בתי הדין האיזוריים, הלכה למעשה, את הפסיקה שיוצאת מערכאת הערעור דלמעלה. פסקי הדין של בתי הדין האזוריים, אינם מהווים, אמנם, תקדים מחייב, אך יש בהם כדי להצביע על אופן יישומן של ההלכות היוצאות מבית הדין הארצי לעבודה ככלל ועל הפרקטיקה בחיי "היום יום" של בתי הדין האיזוריים בבואם ליישם את הלכת רם חניונים, בפרט. במאמר זה אסקור, בקצרה, באופן אקראי, כמה מפסקי הדין שניתנו בשנה החולפת על ידי בתי דין איזוריים לעבודה בנושא שלילת פיצויי הפיטורים עקב הפרות משמעת חמורות, כאשר מטרתה של הסקירה להלן, להראות, בקווים כלליים ומבלי להתיימר לרדת לפרטים או להקיף את מכלול פסקי הדין הקיימים בנושא, כיצד בתי הדין האיזוריים מתאימים את עצמם, בחלקם הגדול, להלכת רם חניונים, תוך שהלכת השגרירות האמריקאית "נדחקת" לאיטה הצידה. 1. עב' (ת"א) 913411/99 בן גיגי דוד נ גלי טורס בע"מ, (ניתן ביום 26.8.2002 על ידי השופטת ח. בן יוסף) עובדות המקרה: מר דוד בן גיגי ("התובע") הועסק בשורות גלי טורס בע"מ ("הנתבעת") במשך כשלוש שנים. לטענת התובע, מנהלי העבודה ביקשו לשבור את רוחו ולגרום לו להתפטר ולהימנע בדרך זו מהצורך בתשלום פיצויי פיטורים. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי התובע הוא זה שחדל לעבוד מיוזמתו, כאשר באופן הפגנתי סרב לבצע עבודה, להישמע להוראות מנהל העבודה במגמה לכפות על הנתבעת לפטרו. כך לדוגמא, התובע נהג לשבת בחוסר מעש ולהפריע לניהול העבודה. נפסק: קיימת תשתית ראייתית לפיה החל מחודש אוגוסט ואילך היו טענות קשות כנגד תפקודו של התובע במוסך. גם אם נקבל את גרסת התובע לפיה הנתבעת ראתה בדרישתו לקבל זכויותיו על פי דין משום איום, עדיין אין בכך כדי להצדיק את התנהגותו של התובע שחדל לציית להוראות מנהל העבודה. בנסיבות אלה, קבע בית הדין, כי שיעור פיצויי הפיטורים יופחת לכדי מחצית. בית הדין שלל באופן מוחלט את דמי ההודעה המוקדמת, כי בנסיבות בהם התובע מסרב לבצע את עבודתו לא היה מקום להעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת. 2. עב' (ירושלים) 001736/00 עלי כמאל אמאם נ' חב' ניר גד בע"מ, (ניתן ביום 3.9.2002 על ידי השופט א. אברהמי) עובדות המקרה: מר עלי כמאל אמאם ("התובע"), מכונאי רכב במקצועו, עבד אצל בשורות חברת ניר גד בע"מ ("הנתבעת") המפעילה מוסך. לטענת הנתבעת, בשנת 1998 פקד אותה גל של גניבות ובבדיקה פנימית התברר כי מספר עובדים היו מעורבים בגניבות. התובע היה גם בין החשודים והנתבעת הודיעה לחשודים כי בכוונתה לערוך להם בדיקות פוליגרף. למחרת היום התובע לא הגיע לעבודה ונעלם. לאחר כשלושה שבועות יצר התובע קשר טלפוני עם הנתבעת וביקש לשוב לעבודה. הנתבעת מסרה לתובע כי היא תחזירו לעבודה רק אם יבצע בדיקת פוליגרף. דא עקא, בדיקת הפוליגרף העלתה כי הכחשותיו של התובע לעניין המעשים המיוחסים לו – גניבת חלפים, שימוש שלא כדין בחלפים, גניבה מרכבים של לקוחות וביצוע עבודות פרטיות ללא אישור – הן שקריות. לאור מסקנות אלה נמסר לתובע כי הוא לא יועסק מחדש בנתבעת. נפסק: בית הדין הגיע למסקנה, כי התובע היה זה שהתפטר מעבודתו מאחר ונעדר כשלושה שבועות מייד עם הדרישה מהעובדים לעבור בדיקת פוליגרף. בנסיבות אלה אין התובע זכאי לקבל פיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת. בית הדין מוסיף, כי גם אילו לא היה רואה בזניחת העבודה התפטרות, אזי שבנסיבות המקרה הייתה רשאית הנתבעת לפטרו ללא פיצויי פיטורים לאחר שהובאו די ראיות כדי לשכנע שהתובע מעל באמון ושלח יד ברכוש מעסיקו. 3. עב' (ירושלים) 001914/98 סוזי לוי נ' מדירון, הספקה רפואית שרותי סיעוד בע"מ, (ניתן ביום 24.11.2002 על ידי השופטת ר. רוזנפלד) עובדות המקרה: הגברת סוזי לוי ("התובעת") עבדה בשורות מדירון בע"מ ("הנתבעת"), חברה העוסקת במתן שירותי סיעוד והספקת מיכשור רפואי, כתשע וחצי שנים עד שפוטרה, על אתר, ימים ספורים לאחר שבוצעה חקירה של רשויות מס הכנסה בנתבעת. הנתבעת טוענת, כי התובעת פוטרה לאחר שבמסגרת החקירה שניהלו רשויות מס הכנסה נתברר כי במשך שנות עבודתה גזלה התובעת ממנה מאות אלפי שקלים מידי חודש בחודשו. נפסק: לאחר שבית הדין שוכנע כי התובעת שלחה ידה בכספים של הנתבעת, "פעם אחר פעם וכל זאת לאורך תקופה של חמש שנים", ובמיוחד בהתחשב בתפקידה האחראי והאמון הרב שרחשו לה מנהלי הנתבעת, הגיע בית הדין למסקנה, כי יהיה זה נכון בנסיבות העניין לשלול לחלוטין מן התובעת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בית הדין מדגיש בפסק דינו כי נתן משקל רב לתפקידה האחראי ורב האמון של התובעת כמנהלת שרותי הסיעוד בנתבעת. 4. דמ (חיפה) 009848/00 סבע סבע נ' סימון תעשיות אלומיניום, (ניתן ביום 30.12.2002 על ידי השופטת א. קציר) עובדות המקרה: מר סבע סבע ("התובע"), הועסק בשורות בן סימון תעשיות אלומיניום בע"מ ("הנתבעת"), כנהג, במשך כחמישה עשר חודשים. התובע פוטר מעבודתו, לאלתר, לאחר שהתברר כי התובע גנב כספים מהנתבעת בדרך של זיוף תלושי דלק. נפסק: גניבה ממעביד היא אחת העבירות החמורות שעלול עובד לעשות. מלבד ההיבט הפלילי של המעשה, נפגע המערך של יחסי האמון המתחייבים בין הצדדים. בית הדין לא קיבל את טענות העובד כי העלילו עליו ופיטרו אותו כדי לנשלו מזכויותיו. בנסיבות אלה נפסק כי הנתבעת הייתה רשאית לפטר מיד את העובד ולשלול ממנו את מלוא פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת. 5. עב' (באר שבע) 001894/00 המלן אל עמרני נ' מרדכי פיינברג, (ניתן ביום 2.7.2003 על ידי השופט א. סופר) עובדות המקרה: מר המלן אל עמרני ("התובע"), הועסק במשקו החקלאי של מרדכי פיינברג ("הנתבע"). התובע פוטר מעבודתו לאלתר, ללא פיצויי פיטורים ותשלום הודעה מוקדמת, לאחר שהנתבע טען, כי התובע גנב ממנו ארגזי תוצרת חקלאית. נפסק: בית הדין הגיע למסקנה כי התובע נטל ,ללא רשות, לפחות פעם אחת אם לא פעמיים, ארגזי תוצרת חקלאית. כלומר, "עניין לנו בחריגה ניכרת מ"מנהג המקום" כפי שטען לו התובע" לקחת ארגז אחד בחודש. מדובר בכמויות המתקרבות למסחריות ויש בהן משום גניבה. בנסיבות אלה, הפחית בית הדין את פיצויי הפיטורים לכדי מחצית וזאת בנוסף לשלילה מוחלטת של דמי ההודעה המוקדמת. 6. עב' (באר שבע) 001296/03 יניב אוזנה נ' די.בי.אס שירותי לווין (1998) בע"מ (ניתן ביום 15.12.2003 על ידי השופט א. סופר) עובדות המקרה: התובע שימש כסוכן מכירות של שירותי הטלוויזיה בלויין (YES). התובע פוטר מעבודתו ללא פיצויי פיטורים ותשלום הודעה מוקדמת מאחר ונטען כי התובע מילא שני טופסי הצטרפות עם שמות שלא היו קיימים על מנת לעמוד ביעדי המכירות שהוצבו לו. נפסק: התובע הודה בעדותו בבית הדין כי מילא שני טופסי הצטרפות מזוייפים. במעשיו אלה יש משום מעילה באמון המעביד. לגישת בית הדין "עבודתו של איש מכירות מבוססת על אמון והסתמכות שבלעדיהם אין כל תוחלת למעסיק". בנסיבות אלה, הפחית בית הדין את פיצויי הפיטורים לכדי מחצית וזאת בנוסף לשלילה מוחלטת של דמי ההודעה המוקדמת. יודגש, כי סקירתנו דלעיל אינה סקירה ביקורתית ואינה מתיימרת להקיף את כל פסקי הדין שיצאו בשנה האחרונה מבית מדרשם של בתי הדין האיזוריים. תכליתה של הסקירה, כמובהר ברישת הדברים, להציג את השינויים שחלו – ככל שחלו – באשר לגישת בתי הדין האיזוריים לעבודה כלפי עובדים "שסרחו" ומעלו באמון מעבידיהם ואת אופן יישומה של הלכת רם חניונים על ערכאת בתי הדין האיזוריים. |
|
