יניב שוורצמןהצדדים ניסו לבטל את הגישור שנקבע ליום חמישי ה- 13 ליולי, 2014 -אולם, בסופו של דבר החליטו להגיע לתל אביב כדי לקיים אותו.
הסכסוך מורכב ומלא אמוציות – סכסוך על שמלת כלה , לבוש לשושבינות בחתונה וערכת איפור לכלה הניתנת על ידי המאפר, לכל מי שמשכיר שמלת כלה מהחנות המסוימת .
הכלה התובעת הגיעה עם בעלה ואמא, בעלת החנות הגיעה עם בעלה ושותפה לעסק – ובמשך זמן ממושך, נשמעו בחדר הגישור האשמות הדדיות .
הכלה טענה כי ראתה את שמלת הכלה בקולקציה וביקשה מספר שינויים כדי להתאימו לאישיותה. בעלת החנות טוענת, כי השינויים הפכו את השמלה לעיצוב אישי. מה גם שהיא קנתה לצורך העיצוב בד מיוחד ותחרה חדשה.
אילו הכלה הייתה מסתפקת בשמלה מהקולקציה – היה באפשרותה להחזירה. ברם, שמלה בעיצוב אישי אי אפשר להחזיר….גם המועצה הישראלית לצרכנות מסבירה, כי מוצר שהוכן במיוחד עבור הלקוח הוא מוצר שאי אפשר להחזיר.
והוויכוח התלהט…בפגישות הנפרדות הכלה ירדה מדרישותיה ואילו בעלת החנות העלתה את נכונותה לתת מענה בתוספת התנצלות.
בפגישה המשותפת האחרונה הפער היה מאד קטן -ושני בעלי הדין המשיכו להתעקש. הצעת מגשר שניתנה לחלק את האחריות המשותפת בין הצדדים ולתת לה ביטוי כספי שווה -לא נתקבלה…..
הגישור עמד בפני פיצוץ………
ואז -אזעקת צבע אדום בעיר תל אביב – כולם רצו לחדר הביטחון – בעלי הדין והמגשרים שנמצאו את עצמם יחד, בחדר צפוף, מתחככים האחד עם השני…. הכלה שנכנסה לחרדה מצאה ניחומים בזרועותיה של בעלת חנות שמלות הכלה, ושתיהן תחת זרועותיה של אם הכלה. שני הבעלים עמדו מן הצד ובהו במתרחש. אנשים אחרים בחדר הביטחון התבדחו על המצב – היה מי שצחק והיה מי שחשש……זו הייתה אווירה מיוחדת במינה….אווירה של אחדות כנגד הנעלם.
כנראה, אז גם ירד האסימון……אוירת חדר הממ"ד , הקירבה והדברים שנאמרו בו בהקשר למבצע צוק איתן עשו את שלהם….
חזרנו לחדר הגישור לאחר 10 דקות המתנה, כפי שמורה פיקוד העורף – השיחה נסבה על המלחמה ועל צבע אדום, ועל חדר הביטחון, ועל ערך חיי אדם , הכלה התנצלה שנכנסה לחרדה והודת לבעלת החנות על התמיכה שנתנה לה, והאמא של הכלה הוסיפה – כולנו עם אחד….. .
המגשר לקח הסדר גישור והתחיל לכתוב – ואף אחד לא התנגד. כאשר הגיע לסעיף הכספי – ושאל מה לכתוב בו – שני הצדדים הסתכלו האחת על השנייה, בישקו סליחה הדדית, לחצו ידיים ואמרו למגשר – כתוב את שהצעת -אנו מקבלות ומוכנות.
וכך היה -המגשר רשם את שהציע כהצעת מגשר – חלוקת אחריות משותפת גם בהיבט הכספי. ללא התנגדות של הצדדים, שחתמו על הסדר הגישור ועזבו את חדר הגישור בהקלה רבה ובהסכמה בשתיקה של כל המלווים.
בעלת החנות הציעה לכלה לקחת את השמלה במתנה, ואילו הכלה אמרה – אני כבר לא זקוקה לה, תני אותה לכלות נצרכות…..
כולם עזבו את חדר הגישור בהרגשה של הקלה, הרגשה טובה, בלי אדו ועם תחושה שההיגיון והמציאות גדולים מהחיים…
מבצע צוק איתן גרם להבין את הפרופורציה של המחלוקת שביניהם…מחלוקת שעיקרה פגיעה אישית ולא כספית לכסף הייתה משמעות משנית….למבצע צוק איתן והשהייה המשותפת במקלט – והדינמיקה שהתרחשה – הייתה השפעה מכרעת.
שאלתי את עצמי האם נכון היה לסגור את הסכסוך או להשאירו פתוח?
האם אין מצב החרום משפיע על הצרכים של הצדדים? או על הניטרליות של המגשר?
אבל, לדעתי, סיום הסכסוך היה במקום –הוא שיחרר שני צדדים מעול כבד של המשכו בבית המשפט, שבודאי היה מגיע לאותה תוצאה של ההסכמה שהושגה בהליך הגישור….
אין כאן שחור ולבן…..גם שופט היה מתקשה להבין את הסכסוך כתוצאה מהעובדות, שכל צד ראה בצורה אחרת…
סוף טוב- הכול טוב….
