גישור, או בית משפט? סוגיה שנדונה בבית משפט ותוצאותיה.
ציפי ברנוי (MA)
בעלת דירה בת 76 מכרה את דירתה באלעד ב-130,000$ עם פינוי לשנה. לאחר חודש פנתה המוכרת לעו"ד ודרשה ממנו לפנות לקונה ולבטל את העסקה. טענת המוכרת כלפי הקונה, שהקונה נצלה את גילה המבוגר ואת חוסר הבנתה בשווי האמיתי של הדירה במחירי השוק- 000 ,700 ₪ (כ-190,000$).
הקונה קבלה את המכתב ופנתה מיד לבית המשפט. היא בקשה גם פיצוי בסך 40,000 ₪.
השופט פסק שהמכירה בתוקף, כי המוכרת לא הצליחה להוכיח שאכן נצלו את גילה ואת חוסר הבנתה. השופט גם פסק פיצוי הקונה בסך 30,000 ₪.
המוכרת פנתה לגישור, בשל חוסר האונים שהרגישה בעקבות פסק הדין. הוסבר למוכרת, שהגישור אפשרי, אך ורק אם הקונה תסכים להיות צד לגישור.
בפנייה אל הקונה להיפגש עם המוכרת ולנסות למצוא דרך לפתור את המחלוקת, טענה הקונה, כי אין לה כל אינטרס להיפגש עם המוכרת לאחר פסד הדין שקבע השופט. היא רק הביעה חשש, שהמוכרת לא תפנה את הדירה במועד.
שואל המגשר: האם תסכימי להיפגש עם המוכרת ולנסות לפתור את הבעיות שהעלית? הקונה הביעה הסכמה.
בפגישה שנערכה בין הקונה והמוכרת התקבלה הסכמה של הצדדים לחפש נכסים במחיר המכירה באלעד. היה ויימצא נכס אחר עבור הקונה, היא תבטל את הקניה ותרכוש דירה אחרת. כמו כן, תוותר על ההוצאות שפסק השופט. המוכרת מצידה תחפש דירה מחוץ לאלעד, כפי שרצתה מלכתחילה, במחיר שקבלה. היה ולא תמצא דירה במחיר המכירה, והקונה תמצא דירה אחרת, תוכל המוכרת להציג מחדש את דירתה למכירה.
מקרה זה נועד להביא בפני הקוראים את ההבדל בין פסיקת בית משפט לבין הגישה המגשרת-פתרון סכסוכים בהסכמה.