יניב שוורצמןבמדינה שלנו, מדינת ישראל, כל פסק דין שמתקבל נכנס למאגרי המידע המשפטיים באופן אוטומטי. כך, לכל אזרח במדינה יש את היכולת להיכנס לרשומות אלו ולראות כל פס"ד שעולה על דעתו, על ידי לחיצה פשוטה על כמה מקשים. הפרדוקס נובע מכך, שאותה פעולה של הפצת פסקי הדין לעיני כל, גורמת לפגיעה בזכויות יסוד אך מחזקת זכויות יסוד אחרות. שכן, הזכות לחופש המידע מקבלת משנה תוקף מכך ואילו, הזכות לפרטיות נפגעת באופן קשה.
לכאורה, ניתן היה לחשוב כי הזכות בחופש המידע תצדד בפרסום פסקי הדין ותוכנן בקרב האזרחים באינטרנט. כיוון, שזכות זו טוענת, כי חשיפתו של מידע הינה חיונית לקיום שיח דמוקרטי בשאלות שעל סדר היום, ולהבטחת זכותו של כל אזרח להשפיע, על בסיס איתן ומוצק. האגודה לזכויות האזרח הייתה מיוזמי חוק חופש המידע שהתקבל בשנת 1998, ועל פיו לכל אזרח יש זכות לקבל מידע מרשויות המדינה, הן על נושאים בעלי עניין ציבורי והן בנושאים הנוגעים לו באופן אישי (האגודה לזכויות האזרח בישראל, א.ת.). דהיינו, ישנו בסיס לרצונם של הנוגעים בדבר, לאפשר שמידע זה ישודר לעיני כל באינטרנט. אך מנגד, יכולה גם להיפגע אותה הזכות של חופש המידע. כיוון, שחוק זה מבחין בין מידע שאין למוסרו לבין מידע שאין חובה למוסרו. מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם, הרשות הציבורית לא תמסור אותו. כמו כן, אסור למסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות (קשתי, 2001). היה מצופה, כי אותו רצון של הנוגעים בדבר, לאפשר צפייה בפסקי דין לעיני כל באינטרנט, יתקל בסירוב בשל כך, אך ממש לא כך הדבר. כיצד יתכן שמידע אשר עלול לפגוע בפרטיות האנשים הקשורים בפסק הדין, מקבל אישור להפצה בפרהסיה?!?
כמו כן, נפגעת זכות בסיסית נוספת, הזכות לכבוד וחירות האדם. זכות זו, מבטאת את ההכרה באנושיות של בני האדם. משמעותה של הזכות לכבוד הינה הגנה על בני אדם מפני סוגי פגיעות שאינן קשורות בזכויות האחרות. זכות זו, כוללת קבוצה של זכויות הנגזרות ממנה, כגון: הזכות לשם טוב, הזכות לפרטיות והזכות לצנעת הפרט.
הזכות שניכר, כי הכי נפגעת מפרסום פסקי הדין לציבור הרחב הינה, הזכות לפרטיות. זכות זו גורסת, כי זכותו של אדם לחיות ללא חשיפה וללא התערבות וחדירה של אדם או של החברה בחייו הפרטיים. מטרתה של הזכות לפרטיות, היא פיתוח אוטונומיה של האדם. הזכות לפרטיות, מגינה מפני פגיעה בפרטיות בדרכים שונות כמו, חדירה פיזית למקום מגוריו של האדם, ביצוע בדיקות פיזיות בגופו של האזרח ללא הסכמתו, פרסום מידע אישי על האדם או על משפחתו וכדומה . החוק קובע, "אין פוגעים בזכות שלפי חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו"(אדן ושותפיו, 2000).
מי החליט האם פרסום מידע אישי זה, המפורסם בפסקי הדין, לא פוגע ולתכלית ראויה??
אנו חיים בתקופה מודרנית, אשר הקדמה מתפתחת מרגע לרגע. מחד, אנו מדינה דמוקרטית הדוגלת בחופש המידע. הטכנולוגיות בעידן זה, מאפשרות לכל פרט באשר הוא, ללא הבדלים גיאוגרפים, תרבותיים ואחרים ולהפיץ את דעותיו ותורתו לעיני כל. לכאורה, נראה כי זו פסגת הדמוקרטיה וחופש הביטוי (זליקוביץ, 2001). מאידך, מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית, אשר בה המסורת היהודית משחקת תפקיד חשוב. שכן, המסורת היהודית מגלה רגישות מיוחדת לצנעת הפרט. ההלכה, מקפידה עד מאוד על הזכות לפרטיותו של הפרט, מצפייה במעשיו ועד גישה למידע הפרטי שלו (מאיר, 2001). לדבריו של הרב ד"ר אשר מאיר, חז"ל מתווים מעין "מדיניות אופט- אין אוניברסאלית", אשר לפיה, יש להתייחס לכל מידע כפרטי וסודי אלא אם כן, אותו פרט מרשה במפורש לחשוף אותו. כמו כן, אותה טכנולוגיה המאפשרת את חופש הפרט לבטא עצמו ולגזור מידע כרצונו, מהווה מכשיר בעל כוח רב, להפצת שקרים, לשון הרע או אמת ביטחונית שאינה מצונזרת ואף אחד אינו בודק את אמינות המידע ומהימנותו (זליקוביץ, 2001). על כן, ניכר, כי הפצת פסקי הדין מהווה בעיה חמורה הן מהפאן ההלכתי והן עקב חוקי זכויות האדם.
האנשים ה"פשוטים", שלכאורה, לא יכולים להשפיע חייבים להתחיל להשפיע! כיצד אתם שואלים? על ידי כך שלא תיקחו חלק במערכת שנקראת בתי המשפט. על ידי כך, שתחזקו את עולם הגישור – כשיש לכם סכסוך או אם שמעתם חבר או חבר של חבר שנמצא בסכסוך, הפנו אותו למגשר מוסמך אשר יפתור את הסכסוך שלו בפרטיות, מבלי שכל פרטי הסכסוך יהיו גלויים לעיני כל. כך נוכל לשנות, כך תדאגו לזכויותיכם ושל יקיריכם.
הכתבה מטעם פורטל הגישור סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
