יניב שוורצמןהחודש צוין בכל רחבי העולם היום הבינלאומי של ארגון האומות המאוחדות למיגור העוני, למאבק ברעב ומחסור. כמו כן צוין יום הילד הבינלאומי בו אושרה האמנה לזכויות הילד בשנת 1989.
כמי שמקבלים כל חודש עשרות פניות של אמהות ואבות גרושים אנו רואים מציאות קשה, כאובה, בה אבות שמשכורתם בגובה השכר הממוצע במשק (ואף יותר) ולהם שני ילדים ומעלה, נידונים ביום חתימת הסכם הגירושין לחיי עוני ועקב כך מנותקים בצורה זו אחרת מילדם.
אבות רבים, עקב סכום המזונות הגבוה שעליהם לשלם, אינם מסוגלים לקנות או לשכור דירה משלהם בסמיכות לילדיהם ולכן נאלצים לחזור לבית ההורים, או לשכור דירה מרוחקת וקטנה. כך או כך המשמעות היא פגיעה בקשר עם הילד ובילד עצמו שאין לו תנאים של בית כאשר הוא שוהה עם אביו. עול המזונות לא פעם גוזל מאבות את האפשרות להיות אבות לילדיהם ושותפים בגידול הילדים.
הנחת היסוד בקביעת גובה דמי המזונות היא שיש לשמר את רמת החיים של הילד למרות הגירושין. מכיוון שלרוב רמת החיים של שני ההורים יורדת (משתי משכורות המתחזקות בית אחד, כל אחד מההורים מתחזק בית באופן עצמאי), הרי ששימור רמת החיים הוא לרוב יעד לא מציאותי.
כיום, תשלום המזונות אכן, במידה כזו או אחרת, משמר את רמת החיים של הילד בבית האם, אך לא בבית האב, למרות ועל אף שרובם המוחלט של הילדים שוהים ואף לנים גם אצל אביהם. גם כאשר אבות לוקחים חלק שווה, או קרוב לכך, בגידול ילדיהם, הם משלמים מזונות כאותם אבות אשר אינם שותפים בגידול הילדים, כך שהנטל עליהם למעשה כפול.
גרוש ממוצע, מרוויח בחודש שכר ממוצע של 9,471 ש"ח ברוטו, סכום אשר משאיר לו בממוצע שכר נטו של 7,815 ש"ח. לגרוש הממוצע 2 ילדים. בהחלט לא ממוצעים, כי הם שלו. הגרוש הממוצע נמצא עם ילדיו בין יום ליומיים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני. בממוצע.
הגרוש הממוצע, שוכר דירה במחיר ממוצע של 4,000 ש"ח, ובה חדר ממוצע לילדיו, אך משלם גם את כל עלות החדר הממוצע של שני הילדים בבית הגרושה. כ 1,600 ש"ח. לחודש.
בנוסף, הגרוש הממוצע משלם מזונות ממוצעים של כ- 2,600 ש"ח לחודש בממוצע.
לגרוש הממוצע, בסוף כל חודש ממוצע, נשאר מהנטו הממוצע של 7,815 ש"ח ולאחר תשלום השכירות עבורו ועבור ילדיו אצל הגרושה, והמזונות הממוצעים מינוס של 400 ש"ח בממוצע.
גרוש ממוצע, משלם כל חודש ממוצע גם "מחציות" ממוצעות, המשתנות ממשפחה למשפחה, גן, צהרון, תרופות, חוגים, וכו'.
מצבו הכלכלי הממוצע של הגרוש הממוצע, בכי רע.
בכל מדינה אחרת, ממוצעת, תשלום כלכלת הילד מתחלק בין שני הורי הילד. במדינת ישראל, בהחלט לא מדינה ממוצעת, תשלום כלכלת הילד הוא רק על הגרוש.
וועדת שיפמן המליצה ששני ההורים יחדיו יהיו אחראים כלכלית במשותף לילדיהם, ולכן ממליצה על חלוקת נשיאת הנטל הכלכלי בין ההורים על פי שני פרמטרים עיקריים: ההכנסות היחסיות של ההורים וזמני השהות של הילד אצל כל אחד מהוריו.
כולנו ממתינים לשרת המשפטים שתפעל ליישום מסקנות וועדת שיפמן ולתיקון העוול. אך עד אז, דרך המלך היא גישור. מומלץ לשני ההורים להגיע להסכמות והבנות על מזונות מן הצדק, מתוך ראיה של טובת הילד המשותף, בהתאם לצרכי ויכולות שני ההורים.
רותי דניאל וגיא רוה הם מייסדי עמותת "הורות משותפת=טובת הילד"
הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
