יניב שוורצמןההחלטה להקים עסק עם חברים, נראית כפתרון אידיאלי לרבים שמעוניינים להיכנס לעולם העסקי וחוששים מלקיחת הסיכון לבדם. הבחירה בשותף שהוא אדם שמכירים, אוהבים וסומכים עליו היא מתבקשת לעתים קרובות אך עלולה להביא לנזקים רבים בהמשך הדרך. ברבים מן המקרים אנשים שמתחילים בעסק עם חברים עושים צעד גדול בו חייבים להבין לאן הם נכנסים. השאלה היא לא כמה ריבים יהיו בין השותפים. השאלה היא לא כמה פעמים תוציאו את הגרון אחד על השני, השאלה היא איך תתמודדו עם זה?
מתכון לאסון או השילוב המנצח?
ישנם חברים שנכנסו לעסק ביחד ואכן הבינו איך לדבר אחד עם השני ולפתור את חילוקי הדעות שבטוח יצוצו ביניהם. לעומת זאת, יש את אלו שמוצאים את עצמם במצב שבו הם מעוצבנים מתוסכלים ואובדי עצות.
רפאל ויוסי היו חברים משכבר הימים. כאשר הם החליטו להקים עסק משותף, הם היו בטוחים כי הם ייהנו אחד מהשני ושהעסק יפרח וישגשג. ואכן בשנה הראשונה הכול נראה ורוד. העסק התקדם, והחברות ביניהם התחזקה אף יותר. האמרה שאתה רואה את השותף לעסק שלך יותר מאשר את אשתך בבית, התקיימה במלוא מובן המילה. ולא היה אף סימן שמשהו עלול להפריד ביניהם.
פשרה, אידאלית או הרסנית?
לאט לאט המחלוקות החלו לגבור. "תקשיבי הוא שתלטן ברמות שאני לא מכיר ואין לי מושג איך אני מתמודד עם זה עכשיו, אבל זה בסדר אני יודע דווקא לשתוק על זה. אני מסתדר עם זה. הכל טוב" יוסי שיתף אותי, אך לא היה מוכן לשמוע על עזרה. וכך שוב ושוב הוא ספג את מה שלא רצה לספוג, והתפשר.
"תשמעי אין לי מה לומר לך, הבן אדם חסר אחריות. אבל אני פשוט אתן לו פחות דברים לעשות וככה זה יסתדר. אין מה לעשות. יהיה בסדר…" שיתף רפאל בחוסר אונים. הרי הדרך לפתרון סכסוך היא תמיד פשרה לא? כל צד מוותר על משהו שחשוב לו וככה מגיעים לפתרון… אז זהו שלא. פשרה וויתור הן הדרכים הטובות ביותר להעמיק את הנזק שיוצרים הסכסוכים בין השותפים.
כולנו שוכחים פרט קטן אך קריטי, שכשמישהו מתפשר ומוותר על משהו שחשוב לו, הוא אף פעם לא שוכח את זה. הוא פשוט שומר את זה בפנים, שומר ושומר עד שיום אחד הכל מתפוצץ. הדרך היחידה לפתור סכסוך היא לבדוק מה מסתתר שם בכל מה שהוא אומר, מה מניע אותו, מה חשוב לו ומשם לקחת את הדברים האלה ולבנות דרכם את הפתרון.
כשאכלנו מרשמלו והגננת פתרה הכול
כמו שפרויד אומר, הכול מתחיל בגיל צעיר. עוד שהיינו קטנים, אף אחד לא לימוד אותנו איך לפתור בעיות עם אנשים בשיחה. לכן התרגלנו שגורם סמכותי יסייע לנו לפתור סכסוכים: מהגננת בגן למורה בבית הספר, ומשם למפקד בצבא ולמנהל בעבודה.
לפני כמה ימים יצאתי עם אחיינית שלי לג'ימבורי והיא ביקשה שאגיד לאחד הילדים שהיו שם, שיחזיר לה את הצעצוע. שאלתי אותה מאיזו סיבה היא פונה אליי ולא מבקשת ממנו בעצמה, היא ענתה "כי את תבקשי", "אבל מה יהיה כשאני לא כאן? איך בגן את מסתדרת?", "בגן הגננת תמיד מבקשת בשבילי" היא אמרה. כמגשרת לא יכולתי להשלים עם התשובה הזאת. הסברתי לה שהיא פשוט יכולה לדבר עם הילד, "כשתבקשי ממנו הוא יבין שאת רוצה את הצעצוע" אמרתי לה בחיבה.
"שלפחות תנסה, שתסביר את עצמה", חשבתי לעצמי. "ויש לך גם את האפשרות שתציעי שתתחלקו בצעצוע" אמרתי וקיוויתי שכך תהיה לה ההזדמנות להכיר חבר חדש. היא החליטה לקחת את עצתי. היא ניגשה אל הילד, מחייכת, אמרה לו כמה מילים, הוא מחייך גם והם מתחילים במשחק משותף. בסוף הבילוי, בזכות התקשורת החדשה שלה, כל ילדי הג'ימבורי התחברו אליה. יחד הם חגגו חגיגה ענקית של צחוק ומשחק שבסופה היא בחרה לחלק להם את שקית המרשמלו שקניתי לה, כי היא הבינה שזה כיף לחלוק ולתקשר. אם רק מישהו היה מלמד אותנו לתקשר שהיינו קטנים, אולי הכול נראה אחרת.
חברים מניות ומה שביניהם
נחזור לסיפור על חבריי, השותפים העסקיים. לאחר תקופה מסוימת של ריבים בלתי פוסקים, התפשרויות חוזרות ונשנות, וגישות לגמרי שונות הגיע הקץ. "פשוט פיטרתי אותו כי יש לי יותר מניות בחברה מאשר שלו וסגרתי את הסיפור" אמר לי רפאל. היום הם לא מדברים, הם מאוד כועסים אחד על השני ולא רוצים לשמוע את השם של השני.
אפשר היה אחרת
למרות הערכה הרבה שיש לנו כלפיי עצמנו (בדרך כלל), חשוב שנבין שאלא אם כן עברנו הכשרה בגישור וניהול מו"מ וסכסוכים, אנחנו ככל הנראה לא מיומנים בלפתור סכסוכים אחד עם השני. לכן פעמים רבות המחלוקות שלנו הופכות לריבים קשים שהתוצאה שלהם היא ויתור או תסכול שלנו או של הצד השני. נדירים המקרים בהם אנו מצליחים לפתור סכסוך קשה בעזרת מילים בעצמנו. מהסיבה הזאת חשוב להיעזר במגשר או בכלים מעולם הגישור.
כדי לפתור את המחלוקות ולמנוע את הפיצוץ, יוסי ורפאל היו צריכים לנקוט בגישה גישורית שונה לגמרי מזו שנקטו בה בפועל. היה עליהם להתחיל בשיח פתוח ביניהם. שאלות כמו: איך בעינייך אפשר לפתור את המצב? איך אתה מאפיין את הבעיות שלנו? מה אתה חושב על הפעילות המשותפת שלנו? וכו' היו מייצרות שיח בונה בין השותפים במקום שיח מפלג שרק גורם "לכניסה לפינה".
במקרים רבים אנשים נוטים לחשוב שאין סיכוי להביא את הצד השני לגישור כי הצד השני לא יקשיב ובכלל לא ירצה לבוא. במקרים אלו מומלץ לערב מגשר אובייקטיבי ומקצועי שיסייע לצנן את הרוחות ולמצוא את הפתרון הטוב ביותר לצדדים. המגשר יוכל לעזור בצורה אידיאלית לכל צד לקבל את מבוקשו, ללא כל צורך בפשרות.
נטלי בר, מגשרת מטעם הבית לגישור ויישוב סכסוכים
הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
