יניב שוורצמן"אתה נוכל", "ואתה בוגד" הם צעקו בחדר ההמתנה. עוד לפני שהתחלנו בהליך הגישור כדי להבין מה הבעיה ביניהם ולמה הם צריכים גישור, יכולתי לשמוע את שאגותיהם של השניים שמוציאים את גרונם אחד על השני.
כשהגיעה השעה שקבענו, הזמנתי אותם לחדר הגישור שנוכל להתחיל לעבוד. "למה אתם כאן?" שאלתי כאילו לא שמעתי את הצעקות רגע לפני. יריב (להלן שותף א') התחיל להסביר שלאחרונה הוא וגיא (להלן שותף ב') רבים כל הזמן על מה שקורה בעסק ולא מצליחים להגיע להסכמות בשאלה כיצד לנהל אותו.
לשניים יש חברה שמספקת מזון לבתי ספר ולגני ילדים שהוקמה בשנת 2005. עד השנה האחרונה השותפות דווקא שגשגה. גם יריב וגם גיא הצליחו למשוך משכורות יפות שאפשרו להם להינשא ולגדל משפחות לתפארת. מערכת היחסים ביניהם עד השנה הייתה גם כן טובה ביותר: אירועים משפחתיים משותפים, שבתות וחגים וכמובן המון שעות עבודה משותפת, היו מנת חלקם כל השנים.
הדרך לגיהינום רצופה בכוונות לא ידועות
לפני כשנה בערך, יריב הודיע לגיא שהוא רוצה שהעסק יתרחב לתחום האירועים הפרטיים. גיא לא הסכים. הוא אמר שהסיכוי להצליח בתחום האירועים הפרטיים קלוש ושבסך הכל נראה שזה סיכון גדול מדי ועדיף לשמור על הקיים ולא לשנות.
הסירוב של גיא הוציא את יריב מדעתו "מה פתאום שהוא יחליט לבד שלא מתרחבים? זה העסק של שנינו ואין מצב שאני מסכים להתנהלות החצופה שלו", אמר יריב.
ביקשתי משניהם לספר לי למה הם התחילו את השותפות ומה היו (או עדיין) התקוות שלהם מהעסק? כל אחד סיפר במילותיו, איך הוא קיווה תמיד שהחברה שלהם תתרחב ותהפוך לאחת החברות המובילות בשוק. שניהם מאוד העריכו את העובדה שלמרות המצב הכלכלי הקשה בארץ, שניהם מצליחים למשוך משכורות סבירות. שניהם גם היו גאים בהצלחה שלהם וקיוו למצוא את הדרך שכן לשמור על השותפות.
"אז על מה אתם רבים" שאלתי? " אולי אתם רוצים את אותו דבר? האם האינטרסים שלכם באמת סותרים אחד את השני?" הסברתי להם שלא חייבת להיות סתירה בין הרצונות והשאיפות לעתיד שלהם. והם התחילו להעלות פתרונות אפשריים שיאפשרו לשניהם את הדרך להמשיך בשותפות.
אחרי שני סבבים של דיונים בחדר הגישור ובעזרתו של יועץ עסקי שהובא כדי להוסיף עוד קול לסיעור המוחות, הגיעו גיא ויריב להסכמה מדהימה. לא רק שהם לא מפרקים את החברה אלא שהם החליטו להקים חברה נוספת להסעדה באירועים פרטיים שתתעסק רק באירועי בוטיק. הם הבינו שהעובדה שיש להם עסק יציב, מאפשרת להם לפתח מיזמים חדשים ולעשות זאת ממקום בטוח ומחושב.
גם כשיש אופטימיות כדאי להגדיר קווים אדומים
על מנת ולמנוע התדרדרות בעסק הקיים, הם הגדירו פרמטרים אובייקטיבים שהתייחסו: למחזור הכספי, להוצאות, להכנסות ולמשאב הזמן שעלול להידרש מהם לטובת המיזם החדש. לכל אחד מהפרמטרים הללו הוגדרו קווים אדומים שבמידה והעסק יחרוג מהם, אזי הם יתכנסו לעשות הערכת מציאות מחדש ויתנו לעסק תקופה של 60 יום נוספים כדי להצליח לחזור אל הגבול הבטוח. במידה והעסק לא יצליח לחזור לגבולות המוסכמים, הוא ייסגר.
שני העסקים ממשיכים היום לשגשג והשותפים מדווחים על הצלחות רבות נוספות.
הכתבה מאת סולחה פורטל הגישור הישראלי >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
