יניב שוורצמןבכל שיחת סלון ובכל ארוחת ערב משפחתית ישנו נושא שכמעט תמיד עולה- שוק הדירות והסיכוי הקלוש של הזוגות הצעירים לקנות לעצמם דירה. מה לא נאמר על המחדל שהוביל לכך שטובי בנינו ובנותינו אינם מסוגלים לתכנן את עתידם ואינם מסוגלים אפילו להתחיל ולחשוב כיצד יקנו או יבנו את ביתם בישראל. אנו כמגשרים פחות עוסקים בסיבות האובייקטיביות שהובילו לעליית המחירים. התפקיד שלנו כמגשרים, לזהות האם קיימים מוקדים בהם ישנם סכסוכים שפתרון שלהם יכול להביא למזור ולפתרון לבעיה הסבוכה. במאמר זה אבקש להציג בפניכם שני סכסוכים שלטעמי פתרון שלהם יוכל להביא להקלה משמעותית על שוק הדיור בישראל.
הסכסוך הראשון הוא הסכסוך בין השכנים שלאורך שנים רבות מסרבים לאפשר לשכניהם או לשאר הדיירים בבניין לקדם תוכנית שיפוץ כללית מסוג תמ"א 38 או פינוי בינוי. מדינת ישראל מאפשרת לאזרחיה המחזיקים בדירות בבניין משותף, לחזק את הבניין נגד רעידות אדמה ובנוסף לשדרג ולשפץ את הבניין ואת הדירות שבו. היתרונות ברורים. גם שדרוג ברמת החיים, גם השבחת הנכס וגם בטחון אישי מול סכנות הטבע. למרות היתרונות הברורים עד כה ומאז שיצאה התוכנית לפועל, הצליחו רק בניינים ספורים בכל חלקי הארץ לממש את הפוטנציאל שנותנת להם התוכנית. כדי להבין את הסיבה לחוסר ההצלחה של תוכניות ההתחדשות העירונית, יש לנטרל את הסיבות האובייקטיביות (בירוקרטיה לסוגיה) ולהתמקד בגורם המרכזי לבעיות – הגורם האנושי. בכל בניין מתגוררים אנשים שלפני שהם חושבים בהיגיון על טובתם האישית, הם פועלים מהבטן ומגיבים מתוך קנאה ותסכול. פעמים רבות מדי הכעס על השכן שלא הזמין למסיבה, או התסכול על השכנה שזכתה בלוטו ושיפצה לעצמה את הדירה, או הזעם על השכנים מלמטה שעושים "על האש" בכל שבת, או הכעס על הבן של השכנים שתופס תמיד את החניה, יוצאים לאור בצורה של התנגדות לשיתוף פעולה בהוצאה לפועל של התוכנית לשדרוג הבניין.
אילו אנו כמגשרים היינו פועלים בתוך הבניינים שסביבנו ומציעים לדיירים ללוות אותם כחלק מהליך גישור או בניית הסכמות, היינו יכולים לעזור לאלפי בניינים להוציא תוכניות להתחדשות עירונית לפועל ומכאן שהיינו יכולים לעזור לזוגות הצעירים למצוא דירה במחיר סביר.
המתגרשים הרסו את שוק הדיור
תחום נוסף בו יש לנו נגיעה ודרכו אנו יכולים להשפיע על שוק הדיור, הוא נושא הגירושין. נכון שכבר דסקסנו בנושא הגירושין מכל זווית אפשרית (ונמשיך לעשות זאת גם בעתיד), אך ישנה זווית ייחודית לנושא הגירושין שקשורה בטבורה לחוסר בדירות בישראל. כאשר זוג מתגרש חייב (למעט במקרים יוצאי דופן) לפחות אחד מבני הזוג, לעזוב את הדירה המשותפת ולמצוא לעצמו דירה חדשה. אם ניקח בחשבון שבכל שנה מתגרשים בישראל 13,000 זוגות, אזי נראה שמדובר על לפחות 13,000 איש שמחפשים דירה שניה בכל שנה. זהו מספר עצום שבלעדיו הייתה מורגשת הקלה משמעותית על שוק הדיור. לחיזוק הנתון הזה ניתן לראות שישנו קשר ישיר בין העלייה בכמות המתגרשים בעשור האחרון ולבין העלייה בחוסר בדירות פנויות.
כמגשרים אל לנו להתערב ולנסות למנוע מזוג שרוצה לסיים את נישואיו מלעשות זאת (ובטח שלא מסיבות של הקלה על מצוקת הדיור). ובכל זאת עלינו להבין שלהליך הגישור גירושין שנעשה, ישנה השפעה רחבה לא רק על בני הזוג וילדיהם אלא גם על שאר החברים בקהילה שסביבם (וסביבנו).
בטוחני שיש עוד מחלוקות וסכסוכים משמעותיים שאילו היינו לוקחים בהם חלק היינו יכולים לעזור לאזרחי ישראל באשר הם. כולי תקווה שאכן נעמוד במשימה בהצלחה יתרה.
המגשר יניב שוורצמן – פירמת הגישור המובילה בישראל
