יניב שוורצמןחתונה, סטטיסטיקה ושאלה אחת
לפני כמה ימים הייתי בחתונה מרגשת כמו שרק חתונה יכולה להיות. לבני הזוג היה ברק בעיניים כמו שרק לבני זוג בעת חתונתם יכול להיות.
וכך אל מול ההתרגשות העצומה האהבה והאחווה קשה להאמין לזו שעומדת בודדה אך עיקשת בהתמדתה – הסטטיסטיקה. סטטיסטיקה קרה ועצובה – 1 מתוך 3 זוגות מתגרש בישראל, נקודה.
נשאלת השאלה האם מתוך אותה אהבה גדולה חייבת לצאת מלחמה כה כעורה? האם אין לצפות ממי שאהבו כל כך שיתמידו באהבתם הבסיסית גם בעת משבר המצריך הליכה של כל אחד לדרכו?
התשובה היא שאפשר אולם צריך לבחור בנתיב הנכון. להיכנס להליך גירושין בין כתלי בתי המשפט שבו יש נאשמים ומאשימים (וכולנו יודעים באיזה צד כל אחד רואה את עצמו) מזמן דבר אחד – מ-ל-ח-מ-ה. ולא סתם מלחמה אלא מלחמה עם שבויים, הלוא הם הילדים. לרצות לנהל גירושין בצורה נקייה נטולת אפיזודות מכוערות בין כתלי בית המשפט אפופי עורכי דין ומסמכים קרים שָקול לרצון לעלות לאוטובוס ולהגיע ל…ניו יורק!
הפתרון: גישור
דמיינו לעצמכם שהסתכסכתם עם אחד מחבריכם האם פנייה למשטרה תעזור בפתרון הסכסוך? סביר להניח שלא. הרי מאז שהיינו ילדים ידענו שהדברים נפתרים בצורה הטובה ביותר בין חברים כאשר עושים פעולה אחת פשוטה עד גיחוך – מדברים, ולא עם המנהלת והמורה ברקע. מדברים ומדברים, רצוי בליווי עוד חבר שעוזר, עד שכל הרעל יוצא ובמקומו מגיעה ההבנה שניתן ליישב ולהסדיר כל מחלוקת ושבעצם אנחנו לא באמת אויבים.
ובכן מסתבר שכמו הרבה דברים, מה שהיה טוב עבורנו כילדים טוב עבורנו גם כבוגרים. אותה הידברות אפשרית גם היום כשאנחנו משחקים בעולם של מבוגרים. אותה הידברות חיונית גם ובעיקר במהלך אחת התקופות הקשות בחיינו. ולהידברות זו "בעולם המבוגרים" קוראים: גישור.
גישור, שנעשה כאשר אנו יושבים על אותו ספסל בדיוק, אין מאשים ומואשם, אין ניסיון לכער ככל הניתן את הצד השני, אלא יש ניסיון להשיג את מה שברצוננו להשיג ללא פגיעה שלעתים יכולה להתברר כבלתי הפיכה. ללא צלקות נפשיות, לא שלנו, אלא של ילדינו.
מה ההבדל בעצם? או זכות הבחירה
ההבדל בין הגישור לבין ההליך המשפטי הוא שלאחר גישור, במידה ונרצה להסלים את מלחמתנו, תמיד נוכל לגשת להליך משפטי, אם כי קרוב לוודאי שלא יהיה בו צורך, ובכל זאת זכות הבחירה היא שלנו.
לעומת זאת ובשוני חד מאין כמוהו, לאחר שניגשנו להליך המשפטי והתבוססנו בו לעומק רוב הסיכויים שלא נוכל לשוב על עקבותינו ולבחור בגישור. וזאת מהסיבה הפשוטה שיותר מידי מים יעברו בנהר עד כדי כך שכבר לא נוכל לשתף פעולה בהליך שבבסיסו הידברות ללא תקיפה וסימון ה"אויב". וכך בבחירה בהליך משפטי תחילה למעשה הפקענו מעצמנו את זכות הבחירה בעתיד.
ואם נסיים בנימה קלילה, זה שבחתונה שברנו את הכוס לא אומר שבגירושין צריך לשבור את כל הכליםJ אז אם את/ה שוקלים או כבר החלטתם להתגרש, לטובתכם ולטובת יקירכם בררו ראשית על האפשרות לגישור. ראו האם בן הזוג שלכם מוכן לשתף פעולה. עצם ההסכמה עשויה להעיד על רצון כן להגיע לעמק השווה.
שיהיו לכולנו הצלחה ושלום בכל נתיב שבו נבחר ב"ה.
