פעמים רבות כשאנשים נתקלים בבעיה: מישהו עשה להם משהו, פגע בהם, לא שילם – הם ממהרים לרוץ לעורך דין שיממש את הזכויות המשפטיות שלהם. בפועל המשמעות של שימוש "בזכויות משפטיות" היא פנייה לבית המשפט.
יש משהו שצריך להבין – בית המשפט לא סוגר את שעריו בפני איש. לא משנה מהו הרקע של אותו אדם ומהו המקצוע שלך, הדלת לבית המשפט פתוחה תמיד גם עבורך. השאלה היחידה היא האם כדאי לעבור בדלת הזו? כשאדם מעוניין להגיש תביעה, כל שעליו לעשות הוא למלא טפסים ולשלם אגרה. אף אחד לא יעצור אותו בשערי בית המשפט ויבקש ממנו לחשוב פעמיים ולנסות לפתור דברים אחרת – לא השומר בכניסה ולא הפקיד שיחתום על קבלת המסמכים. במקרה הטוב, השופט שיעיין בתיק אחרי חודשים רבים, יעיר כי מן הראוי היה שהעניין לא יגיע לפתחו. במקרה הגרוע, קונפליקט שניתן היה לפתור בשיחה טלפונית 'ישכב' בבית המשפט במשך שנים עד שיינתן בו פסק דין שיהיה רע לכולם.
לאחרונה נתקלתי בפסק דין שגרם לי להרהר בדברים. חברת המים מי אביבים חויבה לפצות עורך דין על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מעיקול שהטילה על חשבון הבנק שלו. את העיקול הטילה מי אביבים בגין אי תשלום חוב מים של עורך הדין בדירה שבבעלותו. דירה המושכרת לצד שלישי.
עורך הדין אמנם הודיע לעירייה על השכרת הנכס לצד שלישי (כלומר שאותו צד שלישי הוא שחייב בתשלום הארנונה והמים), אך הוא לא וידא כי עובדה זו נרשמה גם במי אביבים. ואכן, במי אביבים לא נרשמו חילופי המחזיקים מסיבות שונות, ולאחר שזו שלחה אליו מכתבי התראה על אי תשלום חוב המים, הוטל העיקול על חשבון הבנק שלו.העיקול אם כן הוטל בשל אי הבנה וחוסר תקשורת בין הצדדים.
יש להבין את המשמעויות של הטלת עיקול על חשבון בנק של אדם: מחשבון הבנק אדם משלם את חשבונותיו. אם הוא בעל עסק יתכן כי הוא משלם מתוך חשבון הבנק שלו את תשלומי השכירות והחשמל בעסק. הוא משלם לספקים שהעסק שלו מסתמך עליהם. הטלת עיקול על חשבון כזה יכולה בקלות למוטט עסק. בנוסף, כפי שציינה באותו עניין נעמה פרס, רשמת בית המשפט לתביעות קטנות, "משלוח צו עיקול אשר מציג אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקול על רכושו, מהווה פרסום לשון הרע נגדו, משום שהוא עלול לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה ללעג או לבוז".
חשוב לזכור- הנזק שבהליכים משפטיים מסוימים עלול להיות עצום וקיצוני, באופן שלא ניתן יהיה לפצות עליו. השם של אדם, התמוטטות העסק שלו – אלה תוצאות שהן בהחלט אפשריות.
כשאנחנו לוחצים על ה'כפתור' הזה של הפעלת הזכויות המשפטיות שלנו, אנחנו צריכים לחשוב רגע מה המשמעויות האמתיות, מה התוצאות האפשריות, שלאו דווקא התכוונו אליהן. נראה שבמקרה הזה חברת מי אביבים לא הפעילה את המחשבה הזו ועל כן בסופו של דבר הפסידה הרבה יותר משהרוויחה.
אז למה לא לעצור רגע ולבדוק. לבדוק אם פספסנו משהו. אם משהו נפל בין הכיסאות או לא הובן כראוי. יכול להיות שהקונפליקט נמצא אצלנו בראש ורק בראש בלבד? יכול להיות שהצד השני אפילו לא יודע שהוא בקונפליקט איתנו? אז למה שלא נרים טלפון ונברר את זה. ואולי אפילו ניפגש לקפה? כמה נזק זה יכול לחסוך לנו, כמה עגמת נפש?
ואני מדגישה – לשלוח סמס, מייל, מכתב ובוודאי שמכתב מעורך דין ששכרנו – זה לא נחשב. זה קר, זה מנוכר, זה כתוב בשפה משפטית שאף אחד לא מבין. זה גורם לצד השני להסיק מסקנות מפחידות ממה שנראה לו שכתוב בין השורות.
להרים טלפון. זה מה שצריך לעשות.
ואם נחזור לעניין מי אביבים- בית המשפט בכבודו ובעצמו אמר זאת. כך, קבעה הרשמת פרס: "היה מקום לטעמי, לנסות לשוחח עם התובע טלפונית בטרם הטלת העיקול". בית המשפט אומר לכם -דברו לפני שאתם מפעילים אותנו! תבררו! למה אתם באים אליי עם עניינים שאפשר לפתור בשיחה טלפונית?
אז תרימו טלפון (ואם זה לא עובד, תרימו טלפון למגשר).
שירלי שנירמן, מגשרת מטעם הבית לגישור ויישוב סכסוכים- יניב שוורצמן
הכתבה מטעם סולחה פורטל הגישור של ישראל. >>>> לכתבות נוספות לחצו כאן
