יניב שוורצמןמאז פרץ הגישור בישראל לפני כ-20 שנה, הניסיון להטמיע את "הגישור כפרופסיה״ (פרופסיה היא תעסוקה הכרוכה בידע ייחודי ובהכנה אקדמית ארוכה) הוא בגדר הבטחה שהוחמצה. במאמר זה אפרוס את הסיבות מדוע לא התגבש התחום לפרופסיה, מהם בכל זאת הסימנים החיוביים, ומה נדרש לעשות על מנת להפוך את תחום הגישור לפרופסיה.
להלן, אם כן הסיבות המרכזיות לחוסר התגבשות הגישור כפרופסיה בישראל:
מחסור בטרמינולוגיה ברורה: היוצר בלבול בין מספר מונחים מרכזיים – קורס גישור לעומת הסמכה בגישור, מרכזי גישור לעומת מרכזי הדרכה (מרכז גישור מספק שירותי גישור ומרכז הדרכה בעיקר מלמד גישור), מגשר למול בורר והסכם פשרה לעומת הסדר גישור.
יחס מתדרדר של המדינה ביחס לגישור: המרכז הארצי לגישור נסגר, תקנות "רשימת המגשרים” בוטלו וטרם הוחלפו, המדינה, בניגוד להמלצות היועץ המשפטי לממשלה, מסרבת כמעט תמיד להשתתף בהליכי גישור, יחידות מחלקת ניתוב תיקים בוטלו והיכרות השופטים עם הגישור ירדה.
הכשרה מקצועית והסמכה ברמה נמוכה: עקב אכילס של מקצועיות הגישור הוא ההכשרה. בעבר התקיימו קורסים רבים מדי, חלקם לא מקצועיים וכיום נרשמת מגמה הפוכה ומספר ההכשרות פחות מדי. בנוסף, בתחום לא התפתחו כללי אתיקה המעידים על מקצועיות, הספרות המקצועית בעברית דלילה ומגשרים רבים אינם עוסקים בגישור כתחום עיסוק עיקרי. אף על פי שבמרבית המוסדות האקדמאיים בישראל הוקמו תכוניות לתארים מתקדמים בגישור, הרמה המקצועית של המקצוע לא עלתה, כנראה לאור העובדה כי מדובר בתואר שני, אשר לרוב ממוקד בנושאים אחרים כגון מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים והוא אינו עומד בהמשכיות לתואר ראשון בתחום.
שינוי מבני שיטת ההפניה: בעבר נהגו להפנות תיקים למרכזי גישור, אך בשנים האחרונות ההפניה היא בעיקר שמית דבר שרוקן מתוכן את מרכזי גישור. המרכז אינו יכול להפנות תיקים לחבריו האם אינם צריכים אותו יותר ובאופן כזה, קהילת המגשרים שינתה פניה.
תהליכים פוליטיים: בשנים האחרונות פעילותם של המגשרים אופיינה בחוסר אחדות ואחידות. מאבקים על שליטה בגופי גישור וניסיונות הכרעה באמצעות הליכים משפטיים לרבות פניה לבג"צ.
לצד מגמות אלו, אני שמח גם לציין מגמות חיוביות המכשירות את הקרקע לפרופסיה. כך למשל פרויקט המהו"ת: פרויקט פיילוט במספר בתי משפט המחייב בעלי דין בקטגוריות התיקים שנבחרו להגיע לישיבה מקדמית לצורך מידע, היכרות ותיאום. הפיילוט, אשר מנוהל באופן מקצועי ובליוויי מערך השתלמויות, מדידה ומשוב זוכה להישגים מרשימים כ 25% הצלחה. כתוצאה מכך מגשרים רבים הפכו את הגישור לעיסוקם המרכזי.
מגמה חיובית נוספת היא התפתחות הגישור הקהילתי – בשנים האחרונות קמה התאחדות חזקה המקיימת במרכזים רבים שיתופי פעולה מרתקים בין המרכז לגופים אחרים בקהילה. מגשרים, ברובם מתנדבים, תורמים לקהילה בה הם חברים.
לקראת פרופסיה
אני מבקש לסיים את עמדתי בגישה אופטימית ולכתר מחדש את המאמר בכותרת הגישור כפרופסיה רעיון שעומד בפני מימוש. אני מברך, כל גוף, מגשר או קבוצת מגשרים אשר עוסקים במהות ולא בטפל ואשר לוקחים על עצמם לקדם את המקצועיות והאתיקה של התחום. לטעמי, על מנת לממש אופטימיות זו, צריכים להתרחש שלושה תהליכים אוטונומיים:
מסלול הסמכה ומבחן הסמכה: טיוטה של צוות של לשכת עורכי הדין המליץ על שתי חלופות – האחת סיום תוכנית פרקטיקום הכוללת 6 הליכי גישור ב-6 הליכי גישור, הגשת 4 תיעודים והצגת פרזנטציה מקצועית וגישור ב 14 הליכי גישור, בהנחיית מגשר/ת מנחה או לחילופין גישור ב-20 הליכי גישור בהנחיית מגשר/ת מנחה. בנוסף, התייחסה ההצעה לבחינת הסמכה בכתב הנועדה לבדוק את בקיאות המועמדים. בשלב שני, על המועמדים לעבור בחינה מעשית באמצעות גישור בסימולציה.
למידה נמשכת: מקצוע הוא דברים שלומדים וממשיכים ללמוד. למידה נמשכת כוללת קורסים, השתלמויות, ימי עיון, ניוזלטרז, ספרות וכו’. גם על פי הצעת הצוות האמור, מגשרים מוסמכים יחדשו אחת לשנה את רישומם, בכפוף לתנאים המפורטים בהצעה.
כללי אתיקה: אין פרופסיה ללא כללי אתיקה. כללים שהמגשרים מכירים, כפופים ופועלים לפיהם, המוכרים בצורה כזו או אחרת לקהלי הלקוחות השונים ובעלי יכולת אכיפה לגבי הפועלים בניגוד להם.
עו"ד נוי ארז, מגשר
