רבות אני נשאל איך אנחנו המגשרים מתמודדים עם הסיפורים האישיים שמגיעים אלינו לחדר הגישור. השאלה מובנת. כל מקרה שמגיע אלינו, בין אם מדובר על גירושין, עסקים או כל סכסוך אחר, טומן בחובו אלמנטים רגשיים מורכבים ואישיים ביותר. במהלך הגישור הצדדים חושפים בפני המגשר את סודותיהם הכמוסים ביותר: בגידות, אובדן אמון, סיפורי ילדות קשה ועוד אין ספור מקרים וסיפורים, עולים בחדר הגישור.
כמגשרים אנו מחויבים לשבועת החיסיון לה נשבענו מול המגושרים ועל כן אנו נשמור את פרטיהם ותיאוריהם בסודיות מוחלטת. ובכל זאת אנו גם כן בני אדם והסיפורים האישיים עלולים להשפיע גם אלינו בדרך זו או אחרת.
עבורי הפתרון לדילמה נפתר במהלך הגישור גירושין הראשון שעשיתי. במהלך הגישור חזיתי ברגע בו הבינו בני הזוג שהם הגיעו לסוף דרכם המשותפת ושכעת מתחילים להתקדם לקראת פירוק הנישואין. הרגשות של בני הזוג נעו בין עצב גדול ואבלות על המשפחה שנפטרת להם בין הידיים, לבין תחושת חופש ואנחת רווחה שנשמעה מפי שניהם. אני מודה שהתרגשתי עד עמקי נשמתי. הזכות הזאת לראות את העוצמה הרבה החבויה בבני האדם, היא פשוט מדהימה.
לאחר שסיימתי את הגישור ניתחתי לעצמי את התחושות שעברו מול עיני ובחנתי את הדרך בה הם משפיעות עלי באופן אישי. כמה ימים של התעמקות גרמו לי להבין שכפי שלמדתי בהכשרתי הארוכה, הסכסוך הוא של בני הזוג, הרגשות הם של בני הזוג. אלו לא הסכסוך ולא הרגשות שלי. ההבנה שאני רק צפיתי בסכסוך ועזרתי לצדדים לנהל אותו בצורה הטובה ביותר, מאפשרת לי מאז, את הקמת החומה החשובה הזאת ביני לבין המגושרים.
כמגשר אני דואג לשמן את גלגלי הסכסוך במערכת היחסים בין הצדדים. התפקיד שלי הוא להיות ניטרלי בין הצדדים ולשמור אמונים לכל אחד מהם ביחד ולחוד. הניטרליות הכל כך חשובה הזאת שאני מקפיד אליה כל הזמן, היא גם המנגנון שעוזר לי להפריד בין הבעיות של המגושרים אל מול העולם הרגשי שלי.
מטעם אתר המגשר יניב שוורצמן, פירמת הגישור המובילה בישראל
הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
