יניב שוורצמן"כשפוגעים בילדים באופן לגיטימי, התגובה הלא לגיטימית ביותר, היא לגיטימית בהחלט"(דרור צעירי, אבא)
מדינת ישראל רעשה כאשר 12 פרקליטים בכירים אשר יצגו את ישראל בראשותו של ארתור לנק, מנהל מחלקת המשפט הבינלאומי במשרד החוץ, דיווחו לאו"ם כי מדי שנה מתאבדים 150 גברים גרושים בישראל. עיון בפרוטוקולים של הדיון מגלה כי רבים מהגברים מתאבדים בתאי המעצר של המשטרה, בבתי הסוהר (כאשר יושבים על עבירות אלמ"ב- אלימות במשפחה), או כאשר שוטרים באים לעצור אותם. המספר העצום הזה קומם בעיקר את הפמיניסטיות שחלקו על הנתונים וביקשו ממשרד הבריאות הבהרות לגביו כשחלקן טענו: "צריך להבין שגבר שמאיים בהתאבדות הוא מסוכן. הוא מסוכן למי שסובב אותו כי אין לו מה להפסיד. התאבדות היא סוג של אלימות. גבר שמאיים באלימות זה כאילו הוא מאיים ברצח…" במסגרת המאבק על המספרים, ביום עיון שעסק בועדת שניט, הגדילה וטענה פרופ' למשפטים מאוני' בר-אילן כי "רק 35 גברים גרושים מתאבדים מדי שנה".
מאה חמישים, מאתיים, שלושים וחמישה, הם מספרים שלא חשוב מה מהם הוא הנכון, כולם גם יחד מציפים את אחת מהסוגיות האנושיות המורכבות, רגישות וקשות שעמה מתמודדת החברה בישראל כיום. הרשו לי אם כן, להימנע מלהתעכב על "קונפליקט המספרים" ולנסות לבחון מהו שורש הקושי? מדוע כל-כך הרבה גברים מתאבדים? וזאת יש להתחיל בניסיון להבין מה הם עוברים לאורך התהליך.
סולם המועקה, שהגדירו הפסיכולוגים הולמס וריי stress scale) ) דירג את מידת השינוי שמביאים עימם אירועים בחיי הפרט ומצאו כי בראשם נמצא שאובדן בן-זוג או ילד הוא המאורע הנתפס כמעורר הלחץ ביותר, אחריו ובהתאמה, גירושין, מאסר, מחלה, נישואין וכך הלאה. מיקום זה מבטא את עוצמת הכאב והאובדן שחש כל מי שעובר גירושין. אובדן מוגדר "כחווית דחק מציאותית ו/או תודעתית הנתפסת כמסכנת או כמאיימת על השלמות הפיזית ו/או הנפשית (באופן ישיר או עקיף) על שלומו הפיזי או הנפשי של האדם". על אף התיאור המאיים, רבים הזוגות המתגרשים בהסכמה מלאה או הסכמה יחסית בנושאי הרכוש והילדים, ומאפשרים בכך את הריפוי הטבעי ואת ההשלמה על אובדן הזוגיות והמשפחה הבסיסית. המצב מסתבך כאשר זוגות נקלעים (כשליש מכלל הזוגות המתגרשים) לקונפליקט ברמות גבוהות ומקיימים מאבקים מרים במטרה של השגת אינטרסים שונים כמו רכוש, שליטה על הילדים או מתוך נקמה ורצון לפגוע בבן או בת-הזוג.
נשים רבות המצויות בתוך הקונפליקט הקשה נעזרות במוסדות רבים המסייעים בידן מבחינה משפטית כמו תנועות וארגוני נשים למינהן. בנוסף, נשים פתוחות לקבל סיוע ותמיכה רגשית ונפשית באופן טבעי הרבה יותר מגברים ומשתפות פעולה עם גורמי הרווחה השונים. לעומתן, גבר שחייו התנהלו בפרטיות ביתו לטוב ולרע, הופך ללא רצון או מוכנות רגשית חשוף למוסדות ציבוריים כמו משטרה, רבנות, משפט ורווחה. גם משכו ועוצמתו של הקונפליקט משליך באופן דרמטי על התמודדותו וכך אף משאביו הפנימיים והאישיים כמו סביבה תומכת, אישיותו, מצבו הכלכלי ועוד. החרדה המתמשכת שהניתוק מהילדים יהפוך לקבוע, הפחד שהמצב לא הולך להשתנות ואולי יהפוך גרוע יותר ואובדן הבטחון והדימוי העצמי, כל אלה מחריפים את הפגיעה ואת תחושת המסוגלות להתמודד (coping).
התגובות למצב לחץ זה יכולות להיות מגוונות ועל רצף של הסלמה ככל שהמצב מתמשך ולא מגיע לכדי פתרון. ככל שמאורע יחווה כמתמשך וכפחות נשלט, כך תחושת הדחק תהיה קשה יותר. אדם יכול להגיב בתוקפנות ותסכול מחד ובדכאון וחוסר אונים מאידך מה שמאובחן לא מעט באופן שיפוטי על ידי אנשי מקצוע ומשפט שלא משכילים לראות את שורשי הכאב, הפגיעה והפחד.
רוצים לדבר על זה עוד? הכנסו לדף הפייסבוק שלנו
בישראל מדווחים גברים רבים כי הם עוברים את תהליך הגירושין כמסלול ייסורים בלתי נסבל המגובה בחוקים פוגעניים וחד צדדיים. החל מתלונות שוא במשטרה (שלא ניתן להעמיד נשים לדין בגינן, ע"פ תקנה 2.5), תלונות על אלמ"ב (אלימות במשפחה) הגורמות להרחקה מיידית של האב מהילדים ומהבית מבלי לבדוק את נכונות או אמיתות הדברים. צווי הרחקה לשבוע במעמד צד אחד הניתנים בבית המשפט. סכומי מזונות בלתי סבירים שלא מאפשרים לרבים את היכולת לכלכל את עצמם ולהשתקם. תביעות בהוצאה לפועל הכוללות סנקציות של מעצרים, שלילת רשיון נהיגה, עיכוב יציאה מן הארץ ועוד. גבר שהיה אב נורמטיבי לחלוטין רגע לפני שהתגרש, הופך באחת מסוכן, חסר מסוגלות הורית ועבריין. מצב זה הנחווה כהתמודדות עם מציאות בלתי אפשרית/רצויה גורם לרבים להתמודד באופן של fight or flight (הילחם או ברח) בהתאם ליכולותיהם. מצד אחד, אבות הבורחים ומתנתקים מילדיהם נשפטים על חוסר מסוגלות ואי לקיחת אחריות בעוד שאבות הנלחמים על ילדיהם נחשבים כמסוכנים ואלימים.
המציאות המתוארת כאן הנה עבור רבים מהם מאיימת וקשה מנשוא ובמצב זה אין לדעת מה תהיה התגובה "הנורמאלית" למצב הכל כך לא נורמאלי.
אז מה עושים? ואיך מתמודדים?
להבין שאתם לא לבד, יש עוד כמותכם המתמודדים ולחפש אותם על מנת להתחלק ולשתף יחד. אין כמו הכח של ההקשבה. להבין שהתקופה הזו, הנה זמנית כמו כל תקופה (טובה או רעה).
על אף שקיימת תחושה חזקה של חוסר צדק כלפיכם או שאתם חשים זעם ופחד…למצוא את המחשבות החיוביות והאופטימיות הכי חזקות שלכם, כאשר אתם מגיעים לפגישות, ועדות ודיונים חשובים. אנרגיה חיובית משפיעה גם על הסביבה ותפעל לטובתכם.
ואם המצב משפיע עליכם ואתם מרגישים שכל המשאבים הפנימיים והחיצוניים שלכם לא יעילים ולא עומדים לרשותכם….אם אתם חשים שאינכם יכולים להשתחרר מהמחשבות הקשות שיש לכם על המצב…..אם אתם מרגישים לא מסוגלים להתמודד, לעבוד, להתחיל בזוגיות חדשה ועוד…בואו להיעזר באנשי מקצוע מיומנים שיבינו אתכם ויעזרו לכם להתחבר לכוחות שקיימים בתוככם.
רונית סמדר דרור, עו"ס פועלת בעמותת "לצדכם" לטיפול בגברים נפגעים מינית ופיזית ואבות בהליכי גירושין בקונפליקט גבוה
הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
