יניב שוורצמןהיום יום הולדתו של אבי, לא יכולתי למצוא יום טוב מזה לתהות בו על אבהותי לבתי, אני זוכר שזיו, בתי, נולדה, אבי איחל לי שהיא תיקח אותי לפחות את חצי הדרך אותה אני לקחתי את הוריי. ואכן משאלתו של אבי התגשמה לה, אולי לא בדרך בה הוא התכוון שתתגשם אבל היא בהחלט התגשמה. בעקבות הליך הגירושין ועצות האחיתופל שניתנו ויושמו, נותק כליל הקשר בנינו. וכך החל המסע בעקבות אבהותי האבודה לזיו בתי.
לאורך המסע, ההפגנות, החקירות, המעצרים וההרחקות, אבי ליווה אותי כמעט בכל צעד ושעל ותמיד תהה עם עצמו ואיתי גם יחד, איך הדברים הגיעו לכדי מצב שכזה. כשהרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר תמיד הייתי מתקשר אליו שיצעק עליי שאני משוגע.. שאני מטורף… שאיבדתי את הראש… ועד מהרה הוא היה שואל מתי ואיפה ההפגנה?
זיו עזבה את הבית בגיל חודשיים, והמסע שלנו מעולם לא נגמר,
מסע אל אבהות אבודה, מסע בו בכל פעם מחדש היא מלמדת אותי דברים אותם למדה ואז שוב נעלמת מחיי כאילו מעולם לא הייתה. אני זוכר את היום בו שבה הביתה, היא כבר לא הייתה בת חודשיים, פתחתי את המקרר על מנת להכין ארוחת ערב. תהיתי עם עצמי מה להכין וכמה ולפתע הרגשתי שהיא נצמדת לרגלי ומגחכת; אבא, אני רוצה גבינה, ביצה, עגבנייה ושוקולד בתוך צלילים של צחוק ערמומי נשמע קולה בפעם הראשונה ואני כמעט ואיבדתי את ההכרה..
עומדים להתגרש? נקלעתם לסכסוך עסקי? הבית לגישור ויישוב סכסוכים מציע לכם פתרון מהיר, יעיל וזול >>>
ישבנו יחד לאכול וזיו השמיעה צלילים אותם לא שמעתי (ever before). צחקנו, דיברנו, השתעשענו עם האוכל וזיו לימדה אותי על החיים ועל הלימודים האקדמאיים שלה בגן הילדים. בין המילים קצת דמיינתי, קצת נזכרתי בימים בהם בעצמי הייתי בגן, אני זוכר שישבתי במטבח, אימא שלי בישלה ארוחת צהריים וברדיו הישן במטבח התנגן לו שיר ישן של שלום חנוך. אבא, אבא, אבא יצאתי מהחלום.. איפה היית? שאלה זיו..
אמא איפה אבא?
כששאלתי את זיו אם היא יודעת איפה היה אבא התיאור שלה רק המחיש עבורי את הנזק שהיצרים בהליך הגירושין עלולים לגרום לילד אם והיה מבין מה הוא אומר, או יותר נכון, מה אמרו לו. כמובן שזאת לא אפשרות להסביר לילד מהו הליך גירושין, מהו בית משפט, תלונות שווא, צווי הרחקה ויצרים של נקמנות בלתי מוסברים המכלים כל חלקה טובה של מחשבה בריאה. ולכן בחרתי לחזור אל ארגז הכלים אותו העניק לי אבי. בתור ילד אני זוכר שאת אבא אי אפשר היה להתקיל, לכל בעיה תמיד היה פתרון והיצירתיות של אבי ליוותה אותי לאורך כל הילדות והבגרות. אני לא חושב שיש משהו אותו אבי לא בנה או עזר לי לבנות: מכוניות, אופנועים ואפילו מחנות מקרשים על עצים.
הלבשתי את זיו במעיל, כובע וכפפות וירדנו למטה אל הסופרמרקט הקרוב, לקחנו ברשות הקופאית מספר קרטונים נמוכים ופסענו אל עבר הבית מאושרים ומרוצים. כשהגענו הביתה זיו כולה הסתקרנה, הסברתי לה שמחר אנחנו יוצאים למסע ! מסע?! שאלה זיו בהתפלאות. כן, מסע חיים של אבא שלך, נסיכה שלי.. אבא יראה לך איפה הוא היה עניתי. הוצאתי מספריים, צבעים, חוטים, דבק ואפילו נצנצים, כאלו של נסיכות. אני ישבתי לגזור וזיו צבעה, את הכול היא צבעה לבד ואפילו השתמשה בכל הצבעים שהיו, מכל הסוגים: פנדה, טושים, עטים, עפרונות ואפילו גואש.. בלילה.. אחרי שהצבע התייבש על הקרטונים וזיו כבר ישנה במיטתה, בחדרה אליו שבה, ישבתי לסיים את המלאכה. הכנתי לנו חרבות ומגנים כמו של אבירים.
בבוקר, רבע לשש בבוקר ליתר דיוק הרגשתי שמישהי קופצת לי על הראש.. "אבא קום, קום, יוצאים למסע..." ארזנו תיק, לקחנו את החרבות והמגנים ויצאנו אל המסע. סיפרתי לזיו שאבא הלך לאיבוד, ושהוא לא מצא את הנסיכה.. אבא נלחם בדרקונים ובמפלצות כי הם לא רצו לגלות לו היכן היא. אבא חצה הרים וגבעות, טיפס על עמקים וחצה נהרות ואת הנסיכה הוא לא מצא.
את יודעת איזו מפלצת עמדה כאן? מפלצת ורודה צעקה זיו ! וככה בדרכנו פגשנו לא מעט חיפושיות צבעוניות, טיפסנו על מתקני שעשועים, ספסלים ואפילו על גבם של אריות. ולבסוף, כשהגיעה כבר השעה לחזור הביתה.. אמרה זיו: "אוף אבא, איפה הנסיכה?"
התיישבתי על הברכיים, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה – כאן. את הנסיכה, מצאתי אותך יפה שלי ולעולם לא אלך שוב לאיבוד. זיו מצדה שמחה וצהלה וכשעלינו במדרגות אל עבר הבית היא לפתע נעצרה ואמרה; אבא מבולבל, היית שואל את אימא שלי, הייתי אצל אימא שלי ! נכון נסיכה שלי עניתי, אני בטוח שגם לסבא לא הייתה תשובה לזה..
אימא שלי מפלצת?! שאלה זיו. באותו הרגע אני מאמין שעניתי גם לעצמי, אימא שלך לא מפלצת כי אנחנו אריות, לא מפלצות. בניסיון שלי להסביר לבתי, או יותר נכון בזמן בו ניסיתי לתרץ את היעלמותי מחייה על ידי צווים, פסיקות והתערבויות פולשניות שתפסו מקום בחיינו ובקשר שלנו יחדיו נראה כי זיו עזרה לי לענות לעצמי על השאלה הגדולה מכל – זאת היא אימה ואין עוד מלבדה.
את המאמר הזה אני מקדיש באהבה גדולה לאבי שחוגג היום את יום הולדתו, אבא שלי שבתחילת דרכי, בהליך הגירושין ביקש את ברכתי לדבר עם אם בתי. כבר אז הוא אמר שמרגע לידתה של בתנו ובכל שלב בחיים, גם בפרידה עלינו להסתכל מעכשיו הלאה על הבחירות שלנו בחיים גם דרך העיניים הקטנות שלה, של זיו, בתנו אותה אנו מלווים בדרכה, בצעדים קטנים ובטוחים ככל הניתן בעולם אליו הבאנו אותה.
ואתם, תמיד תזכרו, שהילד הקטן הזה שגדל אל תוך מציאות עם מפלצות מפחידות, גם יגדל אל תוך עולם ומציאות בה תמיד יחשוב ויאמין שבגופו זורם דם של מפלצות. ולכן חשוב שתכבדו, גם אם זה לא קל, גם אם הצד השני טעה תעזרו לו למנוע את הטעות הבאה, הימנעו מליבוי היצרים ותמיד תחשבו כיצד לצמוח ולא במושגים של ניצחונות והפסדים כי באמצע עומדים ילדים, הילדים שלכם מסתכלים מעלה אליכם ולומדים ממכם. בעזרתכם הם מעצבים את אישיותם איתה הם יאלצו לעבור אינספור מכשולים, מהמורות ואף יתמודדו עם שאלות אותן יציבו להם ילדיהם שלהם (הנכדים שלכם). אנחנו הדוגמא שלהם, אל לנו לאכזב אותם.. הם זקוקים לנו, לשנינו.
תודה אבא, אתה הדוגמא הכי טובה אותה יכולתי לבקש לאבהות. יום הולדת שמח, ממני בנך ומנכדתך..
אמיר שיפרמן מיסד תנועת א' זה אבא
הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
