לכל שבת יש מוצאי שבת. על הקיצוניות בחברה לאחר תקופת מלחמה/ אלון משה מגשר

לכל שבת יש מוצאי שבת. על הקיצוניות בחברה לאחר תקופת מלחמה/ אלון משה מגשר

גילוי נאות: אף פעם לא אהבתי קיצוניות לכל כיון ובכל תחום.

בימים האחרונים מרגיש לי שאני מכור לרשתות החברתיות, רעב לדעות של אנשים, צמא להגיב וככל שאני חשוף ופעיל יותר ברשת כך התסכול שלי גדל וגדל. אני לא מצליח למצוא את המרכז השפוי, את הטוקבקיסט הרגוע, המדיה מלאה בקיצוניות אם משמאל ואם מימין, תגובה גוררת תגובה, פרובוקציה מעורבבת עם פרופוגנדה.

אפילו המדיה הטלוויזיונית נופלת ברשת, התקפה מימין והשפלה משמאל, אין אמצע. וכולם חוטאים בחטא הקיצוניות מהטוקבקיסט המשועמם דרך המגיבים בפייסבוק ועד לחדרי בישיבות בכנסת.

מימין קוראים לשטח את עזה ומוות לערבים ומשמאל מנסים לנקות את בד מצפונם הלבן על ידי שפיכת אקונומיקה לא מדוללת ובעיניים עצומות. וזה מרגיז. כששמאלני רואה השתלחות חסרת רסן של נער מתלהם הוא בז לו, הוא מתנשא מעליו. כשימני קורא מאמר של שמאל קיצוני הוא זועף וקוצף ככזה שפגעו בביתו ונותן דרור לפיו ולעצביו. ומה יוצא לנו מזה ? התכתשות אלימה בין שמאל לימין, בין אנשים שמכירים רק מצג המחשב. עכשיו יבואו הצדדים ויסנגרו על עצמם , זה יאמר הצדק איתי וההוא עיוור וכסיל (יותר מדויק שהוא יגיד שמאלני מטומטם עוכר ישראל) והשמאל יאמר :ההיפך, הצדק איתי (יותר מדויק שיאמר ימני צמא דם ומתלהם).

לאחרונה אני שומע (ואני מניח שגם אתם) יותר קולות משמאל וגם מימין  שאומרים חד משמעית שהבעיה האמתית שלנו זה לא מלחמות עם אויבנו אלא הצד השני של המפה הפוליטית. הימין אומר וצועק  בהתלהמות שהשמאל הוא גיס חמישי והשמאל אומר בהתנשאות שהימין הוא הבעיה האמתית של המדינה.

אז מה אני רוצה לומר לכם, כשאנחנו מדברים בקיצוניות אנחנו אומרים יותר על עצמנו (ולא דברים חיוביים) ופחות על הנושא ולכן אנחנו מפספסים את המטרה. הקיצוניות מביאה אותנו לצד המריר שלנו ובכלל ככל שאנשים קיצונים יותר הם כנראה מרירים יותר.

בלימודי הגישור שלי בבית לגישור וישוב סכסוכים אחד הדברים המרכזיים שנלמדו הוא לנקות עצמנו משיפוטיות. גם בחיים, אם לא לגמרי אז לפחות ננסה להקטין את השיפוטיות שבנו כלפי האחר, כלפי זה שחושב שונה ממני. נסו לשכנע אחד את השני בטיעונים הגיוניים ולא מעמדת התנשאות או ממקום מתלהם, בכל ויכוח נסו לשים עצמכם בראש של הצד השני, להבין מה הוא חושב.

כשאנו שמים עצמנו במקום מישהו אחר שחושב אחרת אנו עשויים לגלות על עצמנו שאנו פתוחים יותר וקשובים יותר ולא נעולים בעולמנו שלנו.

שיהיה ברור, המאמר הזה לא בא לסתום פיות. מותר לנו להיות שמאל ומותר לנו להיות ימין. צריך וחשוב להביע את דעותינו, מותר גם לכעוס לפעמים, אנחנו לא רובוטים אבל הכי חשוב שנדע למתן את הקיצוניות שבנו ולשמור על רמת ויכוח מכובדת ומכבדת.

 אלון משה

אלון משה- מגשר