כשאומרים 'תסיימו את זה יפה לטובת הילדים', מה זה אומר בעצם? האם המשמעות של 'לסיים את זה יפה' היא פשוט 'לא להילחם' ולהיפרד בשקט? או שיש דברים נוספים שצריך לקחת בחשבון? והאם הסיום הזה, בשקט וללא מלחמה, הוא כל התגלמותה של טובת הילד?
מידן, בן 35, נשוי + 1. הוריו התגרשו כשהיה בן 16. הוא כבר לא היה ילד, אבל גם לא מבוגר. וגם היום כמעט 20 שנה אחרי, הוא אומר, "אני עדיין מרגיש ילד להורים גרושים. זנוח, ללא עוגן. כל אחד מההורים המשיך בחייו. לאבא יש משפחה חדשה, אישה וילדים. בחגים אני קצת מחפש את עצמי. אבא עם המשפחה החדשה שלו ואמא עברה לחו"ל. אין גרעין קשה של משפחה שמאחד אותי ואת האחים שלי, כולם מפוזרים. כל אחד לעצמו. מה שמובן מאליו לאנשים שההורים שלהם יחד, שיש ארוחות שישי וחגים אצל ההורים, אצלנו זו חידה. אני צמא לקצת ודאות. הייתי רוצה משהו קבוע וברור להראות לבן שלי, שיבין איך מתנהלת משפחה נורמלית, עם סבא וסבתא נוכחים".
"זה גם קשה לראות את ההורים שלך עם המשפחות החדשות שלהם" מוסיף מידן, "אתה רואה את אבא שלך מגדל ילדים חדשים כאדם מבוגר יותר, הוא יותר כמו סבא כזה, הרבה יותר סלחני וסבלני כלפיהם. אתה רואה אותם מקבלים את כל מה שאתה לא קיבלת. אתה הופך להיות לבן החורג, זה שיש לו הרבה מטען כלפי אבא"
ההורים של מידן 'התגרשו יפה'. "הם לא פתחו במלחמה משפטית. הם החליטו יחד על מה הם מסכימים ונתנו את זה למישהו שינסח הסכם", מספר מידן. "הקשר של ההורים שלי הסתיים בהסכם ובלחיצת יד. בהסכם הזה הם כנראה הסדירו את חלוקת הרכוש ביניהם ואת המשמורת והמזונות וכו'. אבל היו הרבה דברים שחסרים בו. הייתה חסרה בו התייחסות אמיתית אלינו, הילדים. מה קורה איתנו ואיך הם רואים אותנו כחלק מהחיים שלהם לאחר הגירושין. מה קורה עם הילדים במצב שיש בני זוג חדשים ועוד ילדים. הורים שמתגרשים צריכים לקחת בחשבון – הם יכולים לעשות ילדים חדשים, אבל הילדים שלהם לא יכולים למצוא אמא ואבא חדשים. צריך לחשוב על הדרך לשמור בשביל הילדים על איזושהי מסגרת משפחתית שהם ירגישו בה בטוחים".
גם ההורים של עינת, בת 33, נשואה +3, 'התגרשו יפה'. זה קרה כשהייתה בת שש, בקיבוץ. "ההורים שלי ממש לא נלחמו", היא מספרת, "לא היו מלחמות על כספים. הם הסכימו שכל עוד הם בקיבוץ לא יהיו מזונות. גם רכוש לא היה. מה שהיה חשוב להם, בעיקר לאמא, היה לשמור על מסגרת בשבילנו. הזמן שלנו איתם ממילא לא היה רב. בגלל הלינה המשותפת בקיבוץ, היינו עם ההורים בעיקר בשעות אחר הצהריים, אז לא הייתה הרגשה שמשהו התפרק ואמא שלי התעקשה שאבא ימשיך להגיע לבלות איתנו אצלה בכל יום, כך שהשגרה שלנו נשמרה."
ומה היום? הם בקשר? "כן. יש לפעמים ארוחות משפחתיות של שניהם איתנו ועם הנכדים. לשניהם יש בני זוג והם מסתדרים עם זה איכשהו. "
שאלנו את עינת מה היא חושבת על הורים שמחליטים להתגרש בצורה פחות 'יפה'. ""שומעים סיפורים על עורכי דין וכסף, לכלוך ושנאה" היא אומרת. "האנשים האלה לא חושבים על הילדים שלהם שנמצאים באמצע שדה הקרב הזה. דופקים לילד את החיים. די כבר!"
אז ההורים שלך עשו את זה יפה, את מרגישה שיצאת נקייה מהסיפור הזה או שבכל זאת יש משקעים? "אני לא מרגישה שהיתה לי ילדות דפוקה או משהו כזה, אבל משקעים יש. לפעמים בא לי לשאול את אבא שלי, איך יכולת לעזוב אישה בהריון עם שלושה ילדים? זה לא נתפס בעיני."
אז למה את לא שואלת? "הוא איש סגור מאוד, אני לא מרגישה שאני יכולה להגיע אליו"
לדברי שירלי שנירמן, מגשרת בבית לגישור וישוב סכסוכים, אלה דברים שאפשר ורצוי לפתור אותם, באמצעות תקשורת. מישור אחד של תקשורת הוא מערכת היחסים בין ההורים. "כשהורים מתכוונים להיפרד, הם צריכים לדבר לא רק על מזונות ועל משמורת והסדרי ראיה של הילדים בשנים הקרובות. הם צריכים לחשוב איך יראו החיים של הילדים האלה גם בעתיד. מה תהיה המסגרת המשפחתית שלהם. לא לחשוב ש'יהיה בסדר כי הם יהיו כבר גדולים'. המטענים האלה לעולם לא נעלמים לגמרי."
"זה נכון שאי אפשר לדעת מה יהיה בעוד עשרים שנה ואיפה הילדים האלה יהיו", אומרת שנירמן, "אבל צריך לחשוב איך אני רוצה להתייחס אליהם ואיך אני רוצה שהגרוש שלי יתייחס אליהם. מה יהיו תחומי האחריות שלנו. אפשר למשל להחליט שכל אחד מההורים אחראי על חג אחר שבו הוא מזמין אליו את הילדים, גם כשהילדים יהיו בני שלושים. לא ירצו, לא יבואו. אבל הם ידעו שיש להם בית לחזור אליו". "וגם מבחינה כלכלית" היא אומרת, "צריך לחשוב יחד מה יישאר לילדים כשיהיו בני זוג חדשים. באיזה אופן עוזרים להם כלכלית, אם רוצים לעזור"
"אבל לא פחות חשוב" מציינת שנירמן, "הוא המישור שבין הילדים להוריהם. הילדים האלה גדלים ויש דברים שמפריעים להם. לרוב מאוד קשה להם להגיד את זה, כי הם כבר 'ילדים גדולים' וחושבים שמצופה מהם להתמודד כמו אנשים מבוגרים (או יותר נכון, 'לבלוע את זה'). לפעמים הם גם מפחדים מהתשובה. אבל אדם שמפריע לו שאין לו מקום ברור לארוחות חג, כדאי שידבר. אדם שיש לו תהיות בקשר לעזרה הכלכלית שהוא עתיד או לא עתיד לקבל, כדאי שידבר. תקשורת טובה בין אנשים, יש לה כוח לייצר מציאות טובה יותר וחבל לוותר על זה. ואם זה מורכב מדיי לבוא אל אבא ולהגיד לו את מה שעל ליבנו, אפשר להיעזר במגשר, מטפל, או איש מקצוע אחר. יש היום הרבה מאוד כלים ופלטפורמות לעשות את זה בצורה בריאה."
הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
