יניב שוורצמןתוכלו להוריד את קובץ המצורף של תוכנית מאבק. התוכנית פתוחה לשינויים והמלצות. תפיצו, תעבירו, תעירו, תאירו, קחו, תשתמשו בחלק, תשתמשו בהכל. כולם מבינים שאת המה צריכים לשנות עכשיו צריכים לראות את האיך.
דמיינו שאתם הולכים להקים עסק ולממש את החלום המקצועי שלכם. תכינו תוכנית עסקית? תכינו חזון, אסטרטגיה, תקציב, תוכנית שיווק, לוח זמנים, מעטפת? האם יהיה ברור לכם שלא די בכך שיש לכם אחלה מוצר עם יתרונות מעולים? מאבק ציבורי הוא עסק לכל דבר ועניין. מאבק ציבורי הוא שטח מחקר אקדמי מפותח, עם דוגמאות היסטוריות וניסיון נצבר. יציאה למאבק ציבורי ללא תוכנית עסקית מפורטת רצינית ומקיפה תוביל לתוצאות הזהות להקמת עסק כאשר מסתמכים על תקווה כאסטרטגיה.
ראוי וחשוב לציין שתוכנית המאבק איננה כוללת את המטרות והיעדים הקונקרטיים והמידיים, שכן, אלו דווקא, מופיעים במספר רב של מקומות בהתאם לדרישות הקבוצה הרלוונטית.
בישראל היו בעבר עשרות רבות של מחאות ומאבקים שנכשלו, לא בגלל שהמטרות והיעדים שעמדו בבסיסם אינם ראויים או צודקים (ראו למשל – מחאת האוהלים, הקוטג', העגלות, המורים, העובדים סוציאלים, הנכים, קהילת יוצאי האתיופים ועוד), אלא כי המאבק לא נוהל "כמו עסק", אלא עם מוצרים מצויינים אך בלי מעטפת ניהולית, שיווקית, תקציבית ואסטרטגית מובנת ומתוכננת.
"בחירה מודעת בטכניקות הפעולה, בהתחשב במטרות קצרות וארוכות טווח, בנקודות העוצמה והתורפה של היריב. אסור להשאיר זאת ליד המקרה, לקבוצות קטנות, לפרצי מריריות וכעס או להנחות לא בדוקות לגבי אופיו של הכח" ד"ר ג'ין שארפ.
משכך, בחרתי, בלוח זמנים קצר, לגבש תקציר תוכנית מאבק, שמעמידה את היסודות והעקרונות הנדרשים לכל תוכנית מאבק.
התובנה – מוקדי כח
הזמן הקצר אינו מאפשר ניתוח מקיף ונרחב של מבנה מוקדי הכח בישראל, יחד עם זאת, להלן תקציר תמציתי, להבהרת הנקודות ההכרחיות. מוקדי כח הם מוקדים שיש להם יכולת ממשית להשפיע (ב-3 אסטרטגיות שונות), בטווח הבינוני והארוך על מקבלי החלטות וכן עוזרים לוודא כי שינויים חברתיים וכלכליים נשמרים. מוקדי הכח יכולים להיות מאופיינים במאפיינים וקהל אוכלוסייה שונים אולם, יכול להיות כפל "משתתפים" במוקדי הכח השונים.
התבוננות במאבקים ב-20 שנים האחרונות במדינת ישראל, מראה כי מוקדי הכח מתחלקים באופן הבא:
- ממשלת ישראל וכנסת ישראל – מדובר במוקדי כח שבאופן תיאורטי הינם נפרדים (הפרדת רשויות), אולם בפועל הממשלות שולטות באופן מוחלט בכנסת. אומנם, ישנם מקרים בהם הכנסת הצליחה להוביל מהלך בניגוד לעמדת הממשלה, אולם הגעה למוקד כח זה אפשרית לקבוצה קטנה של אנשים, פעם במספר שנים ובמגבלות ארגוניות קשותץ
- המגזר הציבורי – המגזר הציבורי, אשר מנוהל ונשלט לכאורה על ידי הממשלה, מנוהל באופן עצמאי ומשמעותי על ידי "הפקידים".
- ארגוני עובדים – ארגוני עובדים הם הדוגמא הטובה ביותר למוקד כח משמעותי מאוד, שיש לו יכולת השפעה לטווח בינוני וארוך, כל ארגון בהתאם לכוחו המצטבר (הסתדרות, כח לעובד, ארגוני מורים, רופאים וכן הלאה). במאמר מוסגר, יצוין כי מוקד הכח מוגבל מאוד בנושאי הפעולה שלו, כך שלארגון המורים או להסתדרות הרופאים לדוגמא, אין השפעה על תקציבי החינוך והבריאות המוקצים לו על-ידי המדינה.
- המגזר החרדי – המגזר החרדי הינו דוגמא מצוינת לקהילה מאוחדת וממושמעת (במובן הטוב של המילה) שמייצרת מוקד כח משמעותי (בין אם חברתי ובין אם פוליטי), השומר באופן ראוי ולגיטימי על האינטרסים של הקהילה שלו.
- טייקונים – מדובר בשם קוד לבעלי ממון רב, לוביסטים, חברות פרסום ויח"צ שיש להם כח והם מהווים מוקדי כח נקודתיים ומשמעותיים.
עכשיו תחזרו 2 פסקאות אחורה, לכלל המאבקים, וחפשו את אוכלוסיות האנשים שהשתתפו בהם באחד ממוקדי הכח. לא מצאתם, נכון? את עצמכם מצאתם מיוצגים ממשית באחד ממוקדי הכח?
זאת הסיבה המרכזית לכישלון כל מאבק לטווח הבינוני והארוך (לחלק מהמאבקים היו הישגים נקודתיים ש"קנו שקט" אולם ההישגים האלו נמחקו לאחר תקופה לא ארוכה).
הקורא המרוכז יגיד רגע, מה עם מפלגה? מדוע מפלגה איננה מוקד כח משמעותי? אז התשובה לכך היא פשוטה, ומבוססת ניסיון ובעיקר התבוננות במצב הפוליטי היום. ראשית, כל המפלגות הסקטוריאליות שהיו, שלא מבוססות מוקד כח חברתי קבוע (כמו חרדים) לא הצליחו להשיג הישגים משמעותיים ואת אלו שכן השיגו הישג כלשהו, מחקו בתוך שנים ספורות (מי אמר מפלגת הגימלאים?). שנית, הרוב המוחלט של מפלגות הסקטור, נכשל בגלל דפוסי הצבעה מובנים ובגלל חוסר האמון העצום שיש לפוליטיקאים או לכאלו שרוצים להיות כאלו (ואז הנזק לסקטור גדול מאוד). שלישית, לפוליטיקה חוקים משלה, די בהתבוננות במה שקורה עם מפלגות ועם פוליטיקאים בשנים האחרונות בכדי להבין שבסופו של דבר יש קושי אמיתי להשפיע ברמת המפלגה. ורביעית, מוקדי הכח החיצוניים לכנסת ולממשלה הם כה גדולים שחייב לעמוד מולם מוקד כח חדש ומשמעותי.
