יניב שוורצמןוירוס הקורונה הפגיש אותנו עם מצב לא מתוכנן – הילדים לא הולכים לבית הספר, גם חלק מההורים לא הולכים לעבודה, משפחות בבידוד, וכולנו נקלענו למצב מבלבל, לא צפוי ולא וודאי. מה עושים?
חוסר הוודאות הגדול מעורר בכולנו שלל רגשות ומוסיף לתחושת הלחץ ,שגם כך עוטפת את חלקנו בשבועות האחרונים. דבר ראשון חשוב שנבין שאנחנו ההורים מנהלים את המצב הזה. לכן חשוב שקודם כל נהיה מודעים לרגשות שלנו ושל ילדנו. כהורים חשוב שנהיה מודעים למה שמלחיץ אותנו. ויחד עם זאת, ניתן לגיטימציה לתחושות של הילדים, לא נבטל אותן אבל גם לא נגדיל את הלחץ.
ילדים קטנים לא כדאי לחשוף לחדשות. בני נוער נחשפים בעצמם, ולכן אם הם מעלים שאלות או חששות עלינו להתייחס אליהם בצורה עניינית.
המסר הוא שכולנו יחד במצב הזה ונעבור אותו יום ביומו.
ומה קורה בבית ?
ככל שיש יותר אנשים בבית, עם רצונות וצרכים שונים, יכול להיווצר סיר לחץ ועלולים להתעורר קונפליקטים לא מעטים. נוסיף לזה לחץ מהמצב, חוסר בשגרה יומית ומשאבים מוגבלים של מחשבים ללמידה ובחלק מהמקרים גם איסור ליציאה החוצה – והדרך לפיצוץ קצרה.
אז מה עושים ? איך מצמצמים ריבים וויכוחים?
קודם כל לנשום עמוק, להבין שאנחנו חיים במצב לא רגיל ולהתמודד יום ביומו. במקרה של בידוד יש שבועיים להעביר, במקרה של למידה מהבית אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן המצב ימשך.
כמו בכל מצב, נדרשת הכנה מראש ותאום ציפיות.
הכי חשוב לנהל שיחה עם כל בני הבית על המצב, לדבר על האתגרים, על חוסר הוודאות, על מצב הרוח, שכנראה ירוד, על הדאגה ועל כך שכולנו יחד נעבור את זה. תקופה מאתגרת אבל אפשר לנסות לעשות גם כייף ולהנות. חשוב לדבר על תכנון הימים הבאים ועל מטלות הבית שנרצה שיתקיימו, בדיוק כמו בשגרת בית ספר. לעשות רשימה אם צריך, להיות מדויקים וברורים, כדי שהילדים יבינו מה אנחנו מצפים מהם. יחד עם זאת, לא לשכוח לציין שאנחנו לומדים ביחד את המצב, ונתרגל יחד לשגרה החדשה.
ילדים (וגם מבוגרים) זקוקים לסדר כדי לחוש בטחון.
כדאי להשתדל ולשמור על שגרה. שעות קימה ושינה, ארגון סדר יום מתוכנן מראש, שכולל בתוכו גם את הלמידה המקוונת, זמן למשחקים משותפים, זמן למסך וכד'.
יחד עם זאת, יש לזכור שלוח הזמנים הוא גמיש יותר, אין חוגים ופעילויות של אחה"צ ומספר האלטרנטיבות לבילוי מחוץ לבית מצומצם ולכן כדאי להתגמש במידת הצורך. ההורה הוא לא המורה ולא כדאי להתחיל לריב על לימודים. רצוי להסביר לילדים את האחריות שלהם, בהתאם לגילם, ולהציע עזרה על פי הצורך.
במידה וצריך עזרה מהאחים הגדולים בשמירה או למידה עם האחים הקטנים חשוב לידע אותם על כך מראש, ולהסביר להם מה מצופה מהם.
במידת הצורך לקבוע תורנויות של זמן עבודה על המחשב או מול הטלוויזיה בהתאם למשימות של הילדים ממערכת החינוך. רוב בתי הספר מתגמשים בשעות ההגשה של המשימות ומאפשרים עבודה לאורך היום בשל המגבלה של כמות המחשבים בכל בית.
יחד עם כל קביעה מראש, להזכיר לילדים את הצורך להתגמש בהתאם לצרכים ולהתחשב אחד בשני. לעזור להם ולתווך את הסיטואציה כל הזמן. אל תשפטו ואל תעירו כל הזמן. עלינו לזכור שכולם בבית אחד ולכן לא תמיד הם יצליחו להסתדר לבד וזקוקים יותר לתיווך שלנו.
חשוב מאד לשמור על קשר עם העולם החיצון – לילדים וגם לנו כמבוגרים. קשה מאד להיות כל הזמן עם אותם אנשים, אחים, הורים, ילדים …. זהו סיר לחץ פוטנציאלי. כאן הטכנולוגיה עובדת לטובתנו. כדאי לנצל את האפשרות לשוחח בסקייפ, בפייס טיים או בכל אפליקציה אחרת כדי להיות בקשר עם חברים ומשפחה מורחבת. במידה ואפשרי ומקובל עליכם – אפשרו מפגש עם חברים קרובים על פי ההנחיות והמגבלות ותוך הפעלת שיקול דעת.
בני נוער ולא רק הם, זקוקים לחופש, לזמן ומרחב אישי משלהם. ולכן כדאי לאפשר להם לצאת להתאוורר במידת האפשר כמה שיותר. מי שלא יכול לצאת החוצה – לאפשר זמן אישי מול מחשב קונסולות משחק וכו.
באופן כללי, ממליצה לכל המשפחה לצאת החוצה – כל עוד אפשרי ומותר, כל משפחה לפי ההגבלות ומידת הלחץ שלה, אבל אפשר להיפגש עם חברים, אפשר לצאת לריצה, לסיבוב בפארק או בחוף הים. אוויר נקי הוא חיוני והכרחי ומיטיב עם מצב הרוח.
הומור וצחוק – זה הזמן להכניס הומור. הומור מפחית לחץ, אפשר לצחוק על עצמנו, לראות סרטונים מצחיקים.
להשתמש בשיתוף – לדבר על הדברים, לא לשמור בבטן, לא את הפחדים ולא את מה מציק לנו. אפשר לנצל את הזמן למשחקי קופסא וקלפי שיתוף.
ואם כבר נקלענו לריב?
דבר ראשון כמו בכל זמן אבל עכשיו יותר, לבחור על מה אנחנו מתעקשים ועל מה לא. לבחון את הצבת הגבולות שלנו.
כמה באמת חשוב לנו החדר המסודר או הכוס שלא נכנסה לכיור בדיוק בסוף הארוחה?!
למשל, לנסות ולקבוע חוקים של האזורים הציבוריים בבית (במטבח והסלון) – בהם יותר חשוב לנו שישמר הסדר – כולם מפנים מהשולחן, לוקחים נעלים מהסלון וכד'… יחד עם זאת – לגלות אורך רוח וסבלנות אחד לשני. כשיש כללים ברורים בבית קל יותר לשמור על השגרה.
לא להיתקע על סיטואציות וכעסים. אם כבר נכנסתם לוויכוח או חוסר הסכמה, אם כעסתם, לא למשוך את הכעס. לנשום עמוק, לקחת פסק זמן. תהיו אתם המבוגר האחראי. לכו שתו מים, צאו לסיבוב.
וכשאתם חוזרים המשיכו כרגיל. אם כעסתם על הילד כי הוא לא פינה מהשולחן, לא יעזור להמשיך ולכעוס עליו כל היום.
אם חשוב לכם לדבר על הנושא, אפשר ורצוי לומר – "אני צריכה רגע להירגע, נדבר על זה אחר כך." ולזוז משם. לא להישאר בתוך סיטואציה שהיא לא נעימה לי מול הילד. לקחת אחריות על היחסים.
בתוך וויכוח, לא לשמור טינה, לא להזכיר לו שגם אתמול וגם שלשום הערתם לו על האמבטיה, על הכלים, על הנעליים וכו'…. התרכזו בדבר הנקודתי שמפריע לכם.
אם החלטתם לדבר על וויכוח או ריב שהיה לכם, תעשו את זה בזמן רגוע, רצוי שזה יהיה רק אתם והילד, בלי אחים נוספים ברקע. אם צריך להתנצל – תתנצלו. אם אתם מרגישים צורך להסביר למה התרגזתם או מה מפריע לכם – הסבירו בלי להאשים ובלי להכליל (את אף פעם לא מסדרת את האמבטיה אחרייך…).
הקשיבו לילד, ונסו להבין אם יש משהו שמפריע לו ושאתם יכולים לשנות כדי לעזור לו.
(אולי הדרך שבה אתם מעירים אותו בבוקר – מונעת ממנו לקום ואתם רבים על זה סתם….)
וזכרו – על מנת להימנע מריבים ארוכים – אתם המבוגר האחראי בבית – גם אם הילד שלכם מתבגר בן 17 ונראה מבוגר לכל דבר הוא עדיין הילד שלכם, והאחריות שלכם היא לא לגרור את הריב, ליצור מרחב לשיח, לגשת אליו ולהגיע להבנה ולפתרון.
רוצים להתייעץ עם יערה הלפרין? כנסו לאתר האינטרנט, תתקשרו או תשאירו פרטים
או לפנות אליה בנייד: 052-3831919
