יניב שוורצמןמקרה שכולנו יכולים ללמוד ממנו. לאחרונה התקבל בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה פסק דין במקרה עצוב, בו בני זוג מבוגרים שבנם נהרג בתאונת דרכים לא ראו את הנכד שלהם במשך כמה שנים מפני שגרושתו לא אפשרה זאת בטענה שהם עוינים כלפיה.
בית המשפט קבע כי הסבא והסבתא יוכלו לראות את נכדם זאת למרות התנגדות האם ובניגוד לחוות דעת חד משמעית של פסיכולוג ושל עובדי הרווחה. במילים אחרות: לאחר שנים של נתק קבע בית המשפט כי הסבים יוכלו להתראות עם הנכד.
יצוין כי הסבא והסבתא והגרושה היו מסוכסכים עוד לפני מותו הטרגי בתאונת דרכים, אך לאחר התאונה הסכסוך החריף, ובמשך שנים ארוכות שרר ביניהם נתק עמוק.
הרקע לנתק המוחלט בין ההורים המבוגרים לאם, היה הליך הגירושין הארוך והקשה, שעברה האם ביחד עם בנם ז"ל. חשוב לציין כי מרבית הזוגות שמתגרשים לא מבינים את ההשלכות של הליך גירושין מסובך, שחורג הרבה מעבר לפרידה עצמה. 
הנתק נמשך למעלה משנה מאז שבנם נפטר והאם כלל לא נתנה לסבא ולסבתא לראות את הנכד היחיד שיש להם מבנם. הורי הבן טענו שהיא שוללת מהם כל אפשרות של מפגש עם הזכר היחיד מבנם המנוח. בנוסף, הם הצהירו כי הם מוכנים להתפייס עם האישה בתקווה שזה יוביל לחידוש הקשר עם נכדם.
במהלך הדיונים הודיעו שהסב חולה במחלה קשה מאוד, שבעקבותיה גם החל לקבל טיפולים.
מנגד, האם טענה כי הסבא והסבתא כמעט אף פעם לא טרחו לראות את בנה רק בגלל כי היא וגרושה "העזו" לא לקרוא לנכד על שם הסבא. עוד טענה האם כי לאחר פטירת בן זוגה לשעבר, הוריו עשו הכל כדי לפגוע בה וזכויותיה בהתאם להסכם הגירושין. לדבריה, אחרי מותו הם ניסו לנשל אותה מנכסיה, ואף התנכלו לה ואיימו עליה.
נראה כי הדיון "בטובת הילד" איבד מעט מהמשמעות שלו כאשר התביעה הוגשה. הרי לא משנה מה תהא התוצאה, ככה זה ששני הצדדים פשוט קורעים את נפשו של הילד לגזרים וזאת בעצם העובדה המוגמרת היחידה מתוך הפרשה העצובה הזאת.
יצוין כי הפסיכולוג המומחה, שמונה על ידי בית המשפט קבע כי בשלב זה אין לאפשר כל קשר בין הנכד לבין הסבים, בעיקר בשל היחס העוין שלהם כלפי אמו. אלא שהשופט מחמוד שדאפנה פסק בניגוד לדעת המומחה שכן לטעמו מדובר במקרה יוצא דופן.
בית משפט הבין כי הקשר עם המשפחה המורחבת חשוב מאוד לבריאותו הנפשית של הילד. כך או אחרת, ככל הנראה לא מדובר במילה האחרונה במאבק על נפשו של הילד.
אחד הדברים המקוממים בפרשה נעוץ בעובדה כי שני הצדדים הופנו לגישור ביחידת הסיוע של הרווחה, שנכשל, בין היתר בגלל סירובה של האם למעורבות ולכל הצעה שהעלתה יחידת הסיוע. כל מי שמכיר את הליך גישור יודע כי צריכים לקבל את הסכמת שני הצדדים כמתכון להצלחת ההליך, ובנוסף המגשרים יודעים להוביל את הצדדים לפתרון משותף ולא להציע הצעות.
גם העובדה שהגוף, שעושה את הליך הגישור הוא הגוף שמעורב אח"כ בתוך כתיבת תסקיר בנוגע לאירוע, עלול ליצור בעיות של ניגוד עניינים. בשורה התחתונה – בית המשפט קבע כי הסבים יראו את הנכד תחת פיקוח והשגחה של לשכת הרווחה.
הליך בו סבא וסבתא רבים עם האם או האב על הסדרי ראייה יפגע תמיד בנכדים, ללא קשר לתוצאות ההליך. הרי לא משנה מי המנצח בהליך, הפגיעה הנפשית כבר נחרתה בעקבות העובדה שאת הילדים המסכנים חקרו מומחים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים רבים.
עצם העובדה שהילד רואה את האנשים החשובים לו ביותר בחיים רבים באופן אלים גורם לו פשוט להבין שהוא לא בדיוק פקטור בסיפור, אלא לאגו ולצרכים של המבוגרים יש משקל יותר כבד. במילים אחרות: עצוב מאוד להבין שאת הנכד עצמו כלל לא סופרים.
הליכים מורכבים אלו יכולים להיפתר רק בהליך של גישור מורכב, שבסופו שני הצדדים ימצאו את השביל העדין, הצר והפשוט בו יוכלו לעמוד על האינטרסים שלהם מבלי לתת לילדים לשלם את המחיר הכבד.
מערכת סולחה, מאתר המגשר יניב שוורצמן, פירמת הגישור המובילה בישראל.
הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן
גם אתם נפגעתם מהגירושין של ילדיכם? לשיחה עם מגשר, השאירו פרטים ונחזור אליכם:
