חינוך לרכילות ולשון הרע – המראה של הילדים שלנו

חינוך לרכילות ולשון הרע – המראה של הילדים שלנו

חינוך לרכילות ולשון הרע – לשון הרע לא מדבר אלי זה לא סיסמא זו דרך חיים!

החינוך, כמו שאני תמיד אומרת כמעט בכל תכנית, מתחיל עוד הרבה לפני שהילדים נולדים – מתחיל עוד עם כל מה שכל אחד מבני הזוג מביא איתו מהבית אבל כשהילדים נולדים כן יש לנו מקום להתחיל דרך חדשה ולעשות שינוי בבניית המשפחה החדשה שלי שאני יצרתי ולשחרר קצת דפוסי התנהגות שהבאנו מהבית, כי הילדים בעצם באים לעולם לשקף לנו בדיוק את הנקודות אותם אנחנו צריכים לתקן!

אם מישהו יחתוך אותי בכביש ואני אסנן לו קללות לאויר בזמן שהילדים שלי נוכחים באוטו בדיוק ככה הם יגיבו כשמישהו יעצבן אותם.

אם אני אבלה את אחהצ בשיחה טלפונית עם אמא שלי או עם חברה בריכולים על השכנה שקנתה מרצדס ויש לה מאהב והיא רבה עם עוד שכנה וכו׳ זה בדיוק מה שהילדים שלי ישמעו, וזה בדיוק גם מה שהם ידברו.

מגיל קטן צריכים להטמיע להם את זה כמו מנטרה ״לשון הרע לא מדבר אלי…״ דרך אגב, כשאומרים לשון הרע לא מדבר אלי זה לא רק לגבי ריכולים ולא לדבר על אחרים, אני אומרת יותר מכך להטמיע להם מגיל קטן ״לשון טובה ״ מה זה אומר? היקום מחזיר טוב כשאתה זורק לאויר מילים טובות, אומר בקול רם ליקום את הרצונות שלך, החלומות שלך, מפרגן לאחר מפזר מילים טובות לסביבה -הטוב תמיד מחזיר טוב זו מנטרה.

ילד שביזו אותו ודברו עליו, אם נאמן אותו מגיל צעיר שלהיפגע זו בחירה והוא בוחר איזה ״תיק״ לסחוב על הגב, אם התיק יהיה כבד כי הוא יסחוב את כל העלבונות והבזיונות שאמרו לו או שהוא פשוט יבחר לא להכניס את זה ל״תיק״ שלו ולא לקחת את זה איתו וככה גם ניתן יהיה לעצור את כדור השלג – הוא דבר עלי אני אדבר עליו … אין בזה תועלת להפך זה מעורר להם את ״קול הנקמה״. 

כשמישהו נכנס בי עם האוטו ואני מיד אתקוף אותו בכוחניות ואקלל הוא יגיב בהתאם.

לעומת זאת , אם אצא ואצור תקשורת מקרבת, אתעניין בשלומו, ארגיע במילים חיוביות מיד ירד האוויר של הבלון הנפוח והכועס. 

אותו דבר עם ילדים, אם הילד שדבר עלי לא יפה קלל, העליב, פגע … אני אגיב לו באותה דרך זה ימשיך ככה אבל אם פניי לשלום , למרות שקלל אותי , יהיו מחייכות אליו ואצליח לשמור על איפוק כשהוא מדליק לי את הקפיצים, לאט לאט הוא יפסיק לנסות להדליק אותם כי הוא יראה שזה לא מצליח לו.

אני לא מכירה אף אחת שמסדרת את ארון הבגדים מפנה מקום ואז יוצאת לשופינג. להפך אנחנו עושות שופינג חוזרות עם מלא מלא שקיות הביתה ורק אז מגיעות הביתה ומתכננות לפנות מקום בארון ולסנן כל מה של טוב.

בדיוק כך בהתנהגות. כדי לשנות דפוסי התנהגות שליליים, לא תמיד נכון לשים את הלחץ על לתקן את השלילי. להפך נרצה לעבוד ולהתאמן על דפוסי התנהגות חיוביים ולאט לאט ככל שנכניס טוב יתפנה הלא טוב.

אני אסביר מה זה קשור: כדי לשחרר למשל את הנטייה לדבר לשון הרע אני אתאמן על לדבר לשון טובה , לראות דברים בעין חיובית , לפרגן , להגיד מילים טובות ואז אוטומטית כמות הדברים הפחות טובים שאני אדבר תקטן.

או למשל על הצד ההפוך, אם אני רוצה להתאמן על הרגישות שלי וההתייחסות שלי ברגישות יתר לדברים שאומרים לי וארצה להתאמן איך אני משטחת את הקפיצים הללו ופחות מגיבה אליהם באימפולסיביות, אני אתחיל להתאמן על מידת הסבלנות שלי בתחילה בדברים יותר קטנים שפחות מדליקים אותי ולאט לאט מתוך מודעות לדבר אראה איך אני מאתגרת את מידת הסבלנות שלי גם על דברים שיותר מדליקים לי את הקפיצים.

כמובן שבבית גם התגובה של ההורים מאד חשובה, כשאנחנו נרצה לחזק לילד את החוסן הנפשי, שיידע להתמודד עם דברים שלא מסתדרים לו או פוגעים בו .

לצערי. אני רואה יותר ויותר התערבות הורית בהתנהלות החברתית של הילדים. זה בסדר להיות שותף, להתעניין, לדעת מה קורה עם הילד שלי, יחד עם זאת לעתים זה עלול לעשות נזק הרבה יותר גדול כשהורה מתערב ופותר לילד את הדברים. זה מעביר לילד את המסר שלא סומכים עליו שהוא יכול לפתור את הדברים בעצמו, אז תמיד כמו בהכל צריך לשים לב לסימנים ולהיות באיזון.

אם נצליח להראות לילד שלנו נקודת מבט נוספת שגם החזק, האלים המעליב אולי זקוק לעזרה ולא יודע אחרת, זה יכול לעזור ולשנות את תגובתו. התגובה האוטומטית של ההורים היא לומר לילד ״אז תתרחק ממנו״ במקום ללמד ולאמן את הילד להתמודד ולעתים לסלוח ולא לשמור טינה אלא להפך לנסות לייצר תקשורת מקרבת כי אולי היה לו יום רע לילד שפגע בו וחבל להפסיד חבר שעשוי להתגלות לימים כחבר נפלא.

להציע לילד לשתף בעצמו את המורה, לפני שאני כאמא אתקשר אליה בעצמי, אתן לו קודם את האפשרות לשתף בעצמו כי אז זה יהיה יותר ממקום של ברור הוגן ואובייקטיבי.

למורה יש כלים לשמוע את כל הצדדים. כאמא לעתים אנחנו נהיה בהזדהות ולא בטוח שנוכל לעזור לו כמו שצריך כשהרגש שלנו מעורב, לאף אמא לא נעים לשמוע שהבן שלה חווה כאלו דברים, לעתים זה מציף בתת מודע דברים שאנחנו חווינו בילדות ואז התגובה שלנו לא תוכל להיות נכונה עבור הילד.

המורה יכולה יותר לעזור באופן ניטרלי, להבין איפה החלק של הילד שלי בעניין ואח"כ לשקף זאת נכון להורים. אין ספק שלא רק ה״חלש״ הוא שזה צריך את העזרה גם ה״חזק״ והכוחני זועק לעזרה.

לשון הרע זה השטן – אל תמהרו לבקר או לשפוט או לפגוע או להעליב במילים פוגעות גם לא את מי שפגע בכם. המתנה הכי גדולה היא יכולת ההמתנה – לאמן אותם מגיל קטן להמתין זמן מה לפני תגובה ולא להגיב על אוטומט. איך מאמנים אתם שואלים? מתחילים בלעשות את זה בעצמנו. קודם כל שהם באים לשאול או לדרוש במשהו גם אם מיד אתם יודעים שהתשובה היא לא אל תענו מיד. האמירה החוזרת שלכם שוב ושוב ״ אני צריך לחשוב על זה …״ היא זאת שתטמיע להם את זה חזק.

אתה רוצה שילדך לא ידבר לשון הרע אל תדבר בעצמך תשמיע לו מלים טובות מחמאות פרגון.

פו הדוב אמר את הידע צריך להתנהג אחרת, אתה לא אמין אפילו לעצמך! אפשר באמת בזמן משבר כשהמורה בכיתה שלחה הודעה בקבוצה על הנושא לעשות ״הרצאה״ לילדים בנושא ובשפתם העממית ״ לחפור״ להם על זה אבל אם ראו ושמעו את ההיפך בהתנהגות היומיומית שלי אין לכך כל בסיס מהימן ונחשו מה …. הם יעשו העתק הדבק כי הם חקיינים שלנו.

אני חושבת שבאמת השיח על זה צריך להיות יומיומי בכל סביבת החינוך גם בבית וגם במסגרות החינוכיות ולא רק כשזה חם וקורה משהו זה צריך להיטמע כדרך חיים ולא כסיסמא .

# לשון הרע לא מדבר אלי

מיכל אמטנאני, מאמנת רגשית התנהגותית לילדים, בני נוער והורים, מובילה משפחות לחיים מחייכים, מנטורית לילדים ונוער ומנהלת מרכז חיוך ידע וכלים לחינוך.

 לחצו כאן לעבור לאתר של מיכל.

(ניתן להתייעץ גם בנייד 050-3011001)

לשמוע את הדיון בתוכנית הסכסוכים עם מיכל לחצו על כפתור האזנה.