התעמרות – עזיבת עבודה מידית – מתי מותר וכדאי?

התעמרות – עזיבת עבודה מידית – מתי מותר וכדאי?

לשרוף גשרים – עזיבה מיידית בגלל התעמרות 

הפעם אנחנו עוסקים שאלה שעלתה בעקבות סיפור של מישהי שהבוסית שלה צעקה עליה, השתמשה במילים בוטות והשפילה אותה מול עובדים אחרים ולקוחות עד כדי התעמרות. אותה עובדת יצאה מהעבודה, באישור הבוסית, ונמצאת כבר כמה ימים בבית עם אישור מחלה. שתי השאלות שעלו אצלי בעקבות זאת הן: מתי מותר לי לשבור את הכלים, ולעזוב את המקום העבודה כי נמאס לי? ומתי, באופן כללי, כדאי לי לנתק מגע ולשרוף גשרים, אם בכלל?

כרגיל, ביקשנו התייחסות משני מומחים שיש להם ידע וניסיון בנושא: עורך דין רענן קריב, המתמחה בדיני עבודה, ודוקטור קרן אור חן, פסיכולוגית, מומחית בקבלת החלטות. 

חילקנו את ההתייחסות לנושא לשני רבדים: הראשון הוא יחסי עובד-מעביד, והשני הוא התנהגות אנושית כללית.

נתחיל ביחסי עובד-מעביד:

  • קודם כל חשוב לדעת כי החוק קובע שיש מקרים מיוחדים בהם ישנה זכות להתפטר ולקבל פיצויי פיטורין גם ללא הודעה מוקדמת, כלומר לא תהיה תקופה בה העובד מחויב להגיע לעבודה למרות ההתפטרות או הפיטורין, במידה ויש נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אי אפשר לדרוש ממנו להמשיך להגיע לעבוד. שר העבודה היה אמור לתת רשימה של נסיבות מיוחדות כאלה, אך זה מעולם לא נעשה ולכן, מי שיקבע, בסופו של דבר, אם אלה נסיבות מיוחדות או לא הוא בית הדין לענייני עבודה.
  • יש הבדל בין התעמרות ממושכת בעובד לבין מקרה חד פעמי ויש לבדוק כל מקרה לגופו: מה נאמר בדיוק, באיזו צורה ובאיזו סיטואציה. בהחלט ייתכן מצב שבו בית המשפט יקבל גם מקרה חד פעמי של השפלה או התעמרות כנסיבות מיוחדות.
  • בהרבה מקרים בהם העובדים מעלים טענות על השפלה או התעמרות מול המנהלים, המנהלים פותרים את זה באמירות כמו "רק צחקתי" וכו', ואינם לוקחים אחריות ואינם מתמודדים עם הקושי או העלבון שהעובד חווה. חשוב להתייחס לחוויה הסובייקטיבית של העובד, ואם הוא נפגע – הדבר הראשון שהמנהל צריך לעשות הוא להתנצל.
  • במקרה המתואר בשאלה, מדובר בנטישת העבודה, וכדי שזה יקבל תוקף של התפטרות העובדת צריכה להגיש מכתב התפטרות ולציין שלאור הדברים שנאמרו היא לא יכולה להמשיך לעבוד במקום.

ועכשיו לחלק השני, של ההתנהגות האנושית:

  • כשאנחנו חווים עלבון, תסכול או מצוקה, זה הרבה פעמים מצית אצלנו חוויות מהעבר ולכן קשה לנו יותר לקבל את הדברים שנאמרים או נעשים. לפעמים כדאי לקחת רגע ולהתבונן על הדברים מזווית רחבה יותר.
  • יכול להיות שמנהל צעק עלי כי הוא העתיק אלי כעסים ועצבנות מדברים אחרים, ואם אני יכול לראות את זה, ייתכן מאוד שאוכל להסתפק בהתנצלות שלו ולהמשיך הלאה. כשמדובר על התנהלות קבועה של התעמרות, נוצר קושי אצל העובד לקום כל בוקר ולעבוד תחת אדם כזה, ואז ההתנצלות כבר לא תועיל.
  • אם מדברים על שריפת גשרים באופן כללי, לא רק בעבודה, זה לא מומלץ, מהסיבה הפשוטה שאתה אף פעם לא יודע מה החיים יזמנו לך בהמשך. לכן עדיף תמיד לסיים את הדברים ברוח טובה, גם אם קונקרטית, ולהשאיר את הפתח לחזור לקשר בעתיד.
  • היום נפוץ מאוד לנתק קשרים על ידי חסימה ברשתות החברתיות ובמדיות השונות. על פניו נדמה לנו שאנחנו משתחררים מאדם שאיננו רוצים בקרבתו, אבל צריך לזכור שהחסימה עצמה היא אקט שיש בו אלימות, כמו סטירה, וגם אם זכותנו לעשות זאת, זה קצת כמו להרוג מישהו מתוך הגנה עצמית. זה מוצדק ואולי לא נמצא אשמים בבית המשפט, אך האקט האלים קיים שם. אם אנחנו מחפשים פתרון אמיתי – זה לא בחסימה.
  • אם אנחנו רוצים לשחרר מישהו מהחיים שלנו, ולא משנה אם זה המנהל בעבודה או החברה הכי טובה, עדיך לעשות את זה ממקום בריא ולא ממקום של תסכול. חסימת מישהו בערוצי התקשרות השונים משאירה אותנו עם החוויה של הכעס והתסכול ולא יוצרת שחרור אמיתי. מדובר בבריחה ולא בהתמודדות.