יניב שוורצמןאתם זוכרים את שירו של רפי פרסקי- "כמה פעמים"?
"כמה פעמים ספרת עד עשר, כמה פעמים ושום דבר לא קרה?
כמה פעמים אמרו לך ש…"
אז אני לא רוצה להיות אותו אחד "חכם" שאומר לכם משהו וכלום לא יקרה.
אני מגיע ממקום אחר לגמרי. ממקום שאמונתי, הבנתי ופעולותיי הרבות להצלחת אורח חיים של הסובבים אותי חשוב מכל. מתוך מקום שמכיר בחשיבות האדם כאדם והשלכות הפגיעה הנפשית בחיי האדם והמשפחה. ברצוני לשתף אתכם כי יש בידנו כלי אדיר ועוצמתי לפתרון מחלוקות במשפחה ובחיים בכלל.
כלי הגישור.
זה לא סוד כי (כמעט) בכל משפחה יש את האנשים הנמצאים ומעורבים במחלוקת עם בני משפחה אחרים. האבא עם האמא, ההורה עם הילד, האח עם האחות, בת הזוג עם החמות, מחלוקות בענייני רכוש וצוואה ועוד..
העיקר המנחה אותי בחיים זה לא לתת לפרדיגמות (קיבעון מחשבתי) ,-"לחוקים" מתים ולאגו לפגוע ולהרוג רגש בריא! הדרך הנכונה ביותר להטמיע אורח חיים של הידברות בקרב בני המשפחה היא להוות להם דוגמא. איזו דוגמא נוכל לתת לבני המשפחה אם בכל מריבה אודות מחלוקת כזו או אחרת אנחנו מיד "שוברים כלים" , צועקים, מקללים, בורחים ולעיתים (קרובות) תובעים בבית משפט??? האם זו הדרך הנכונה לפתור מחלוקת? האם בדרך זו נצליח להגיע להדברות פתוחה וכנה? הידברות הוגנת ומכילה שבסופה נוכל לממש את האינטרסים האישיים והמשותפים ולהגיע להסכמה?
המתחים הסובבים את בני המשפחה מערערים את שלמותה. המרירות והצלקות נשארים זמן רב ולעיתים לא נשכחות. לא אחת נוכחנו לראות כי המרירות והטינה עוברות וממשיכות "לדורות הבאים" של היריבים "המקוריים" , כאילו והצליחו לעבור בגנים…
אם ניקח יום חופש ונצא "לטיול" בבית משפט לענייני משפחה נראה כי בית המשפט עמוס בתביעות רכוש שמוגשות ע"י אחד מבני המשפחה. אין מדובר רק בתביעות בין בני זוג או בני זוג לשעבר, אלא גם בין ילדים, הורים, נכדים, סבים וסבתות, אחים ואחיות.
במקרים אלה, כשהאחד "מזמין" או "גורר" את האחר לבית המשפט (דרך הגשת תביעה), הצד בנגרר נאלץ לקחת עו"ד מטעמו אשר "יגן" עליו ולשלם לו עשרות אלפי שקלים. וכך הקרע המשפחתי רק מתעצם וגורר עימו את כל המעגל המשפחתי המורחב לתוך הקונפליקט. הדיונים בבית המשפט קשים, רוויים ברגשות של כעס, טינה, אכזבה, קנאה, עלבון ,פחד, קיפוח ועוד כשמאחוריהם בעצם חבויים רגשות של אהבה, מחויבות, נאמנות, שותפות גורל ועוד.. הבחירה באילו רגשות להתמקד ובאיזו דרך לבחור, היא שלכם.
אלברט איינשטיין אמר משפטים חכמים רבים שביניהם המשפט המוכר מאוד: "אי שפיות, זה לעשות את אותם הדברים שוב ושוב ולצפות לקבל תוצאה אחרת"… אינני רוצה להשתמש במילים כגון אי שפיות, טירוף ועוד, אבל בהחלט רוצה לבקש מכם לא לנהוג כמו "העדר" (האחרים) שניסו לפתור את המחלוקות בין כותלי בית המשפט ולבסוף לא הגיעו לשום מקום (פרט לפסק דין שנכפה על אחד הצדדים). לפניכם עומדת עכשיו הזדמנות אדירה ואם תיקחו אותה לידיכם, תגלו עד כמה רחוק וכמה הישגים, אתם יכולים להשיג מהבחירה ללכת לגישור ומהיכולת שלכם להחליט עבור עצמכם, ללא צורך שאדם זר יחליט עבורכם.
בהליך הגישור היצירתיות והדמיון שלכם חשובים יותר מהידע. הידע הוא מוגבל, היצירתיות והדמיון שלכם הן אין סופיות!
בהליך הגישור המשפחתי ובגישור בגירושין נבנית מסגרת להידברות, בה אנשים מאותה משפחה אשר נמצאים במחלוקת, דנים בסיוע מגשר מוסמך, במרכיביה השונים של המחלוקת, במטרה להגיע להסכמות באופן שיענה על האינטרסים של כל המדדים. בהליך גישור בולטת האפשרות להסכים כמעט על כל דבר שיגרום לכל אחד מהצדדים להרגיש טוב ומרוצה עם ההחלטה שהתקבלה על ידו ושלא נכפתה ע"י אחר. כתוצאה מכך ההסכמות שמושגות בגישור אינן מופרות ומחזיקות לטווח ארוך. כבר ידוע שבבית המשפט יש חוק ואין צדק. בחדר הגישור תקבלו את הצדק שלכם ותצליחו לשמור על המשפחה ועל הדברים החשובים לכם בו זמנית.
ד"ר ירון מאיר, מגשר מטעם הבית לגישור ויישוב סכסוכים- יניב שוורצמן
מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה. לכתבות נוספות >
