קורבנות להפחדה / רונית סמדר-דרור

קורבנות להפחדה / רונית סמדר-דרור

FacebookGoogle+LinkedIn

קורבנות להפחדה

אחד הטאבואים הגדולים שאנחנו כחברה עדיין לא מוכנים להתמודד עמו הוא נושא הקורבנות של הגברים ביחסים אינטימיים. הרבה יותר פשוט ומעורר הזדהות הנה תופעת הקורבנות הנשית. נשים מוכות, נאנסות, נרצחות וזה נורא, קשה ובעיקר ידוע ומטופל, בצדק רב, בקרב אנשי מקצוע משפט וחוק. 'נשים קורבנות' הוא אחד התחומים שזוכים להתיחסות ברמה כמעט יומיומית באמצעי התקשורת השונים, במערכות החינוך, הפוליטיקה ובעצם איפה לא. רובנו מחנכים את ילדינו לכבד נשים, להגן עליהן, לא להיות "חזקים" על "חלשים" ובוודאי לא לפגוע בהן. מה קורה אם כן בדרך? כיצד זה שנשים ממשיכות להיפגע מגברים המתיחסים אליהן כאל חפץ? איך זה שעל אף אותו "חינוך" המתואר למעלה, אנו לא רואים התמעטות בתופעה? ייתכן והתשובה טמונה במורכבות גבוהה יותר של התמונה המתיחסת לכך שלא אחת המדובר בדינמיקה של יחסים שבה שני הצדדים עשויים להיות תוקפים אך גם קורבנות. ייתכן שההתיחסות החד מימדית שבה אנו תופסים אלימות בין המינים, הינה חלק מתפישה מוטעית שמונעת מאיתנו להתמודד עם הנושא כהלכה.

רונית סמדר-דרור

רונית סמדר-דרור

להמשיך ולקרוא מאמר זה מצריך פתיחות רבה והורדת ההגנות והתפישות החברתיות הקדומות שהוטמעו בתוכנו, התמודדות כנה עם ממצאים מתוך מחקרים אמפיריים בתחום האלימות במשפחה, העולים מדיווחים מהימנים של נשים וגברים אודות עצמם והתנהלותם בתוך מערכת יחסים זוגית. יותר מזה, הוא דורש גם אומץ להתבונן נכוחה על המציאות של גברים ונשים מסביבנו, בתוך המשפחה, מקומות עבודה או אזורי הבילוי.

על מנת להתיחס לשימוש באלימות יש להפריד בצורה דיכוטימית בין אלימות פיזית והתעללות פסיכולוגית/נפשית. מאחר שהתעללות פסיכולוגית מסתמכת על "כישורי" מניפולציה, שליטה והשפלה ולא על ידי כוח פיזי, נשים הרי יכולות להיות מתעללות באותה מידה בדיוק כמו גברים. נשים מדווחות כי הן: מעליבות ומשפילות את בני-זוגן על הביצועים המיניים שלהם, על יכולתם לפרנס או להיות גברים. הן משתמשות בהתנהגויות מניפולטיביות בכדי להשיג את רצונן, עוקבות אחרי בני-זוגן ומונעות מהם חיבה רגשית ופיזית בשעת קונפליקט. הן משתמשות בצעקות צרחות, קללות וכינויי גנאי לא פחות ואף יותר מגברים.

גם בתחום האלימות הפיזית כמעט ואין ויכוח כיום על כך שנשים נוהגות באותם שיעורים כמו גברים. ההבדלים היום נסובים על השימוש בנוגע לתוצאות האלימות (פציעות). דהיינו, אלימות ביחסים זוגיים מאופיינת לרוב באינטראקציה הדדית, בה נשים לוקחות חלק פעיל, מסלים ומקרבן. לדוג, מנתוני סקר ארצי (National Crime Victimization Survey) שנערך בארה"ב ב2008 על קורבנות ותוקפנות בין בני -זוג ביחסים אינטימיים (במדגם של 225,220) עולים הנתונים שכ99% מהתקיפות נגד נשים בוצעו על בני-הזוג וכ83% מהתקיפות נגד גברים בוצעו ע"י בנות-הזוג. בישראל קשה לקבוע מהם ההבדלים, מאחר שתלונות בגין אלימות בין בני- זוג, נפתחים ללא נתונים על ההתפלגות בין גברים לנשים. לגבי תוצאות הפגיעה הנפשית, גברים ונשים חווים רמות גבוהות של דיכאון בעקבות האלימות וההתעללויות ובעיקר מדובר בפגיעה בשיעורים דומים בקרב שני המינים. תיאור מצב זה מצביע על כך שאנו כחברה ובעיקר אנשי המקצוע לא מתמודדים כהלכה עם מה שאולי גברים, על אף אותו "חינוך" לו הם זוכים, רואים וחשים בסביבתם. הנפת אצבע מאשימה בלי אבחנה שייתכן וקיימת כאן סימטריה כלשהי (שני בני-הזוג משתמשים באלימות) גורמת עוול לא רק לגברים אלא גם לנשים הזקוקות לטיפול. גברים פוגשים משחר ילדותם, אמהות, נשים חזקות, דומיננטיות, תוקפניות ואף אלימות כלפיהם או כלפי אבותיהם ומבחינתם האישה במקום העבודה, בפאב או במועדון היא שוות כוחות להם. היא יכולה להגיד לא אם היא לא מעוניינת בהם. הם נכשלים בזיהוי מסרים גם משום שנשים לא תמיד יודעות לבטא את הצרכים שלהן בבירור (אם זה בלבוש פרובוקטיבי או פלרטוט וכו'). כנראה עלינו להשלים עם כך שלעד תתרחשנה טעויות בהבנת המסר "מה נשים רוצות.." ולכן, במקום לעסוק בהאשמה אינסופית וכוללת של כל המין הגברי כפוטנציאל עברייני סקסיסטי אולי ראוי שנשים תלמדנה להיות ברורות עם עצמן וכוונותיהן ותשלחנה מסרים חד משמעיים לאותם גברים שחצו את הגבול. במקום להאשים ולשלול מגדר שלם, עלינו כנשים להעצים את עצמנו וללמוד כיצד לעמוד בסיטואציות הלא נעימות ובעיקר המגעילות הללו (שגם הכותבת כאן חוותה). זה לא ימנע לצערי מהאחוז הקטן של עברייני מין לבצע את זממם אך זה יפסיק את ציד המכשפות נגד כל גבר שפשוט לא ידע לקרוא את המפה נכון.

התפישה להטיל אחריות על צד אחד בלבד מבלי לדבר על כך שיש גם נשים מטרידות מינית, מגישות תלונות שווא ופוגעות בגברים בכלל ובבני –זוגן בפרט, הנה שטחית וחוטאת לחתירה לפתרון הבעיה. מצב זה מביא חברה שלמה להיות קורבן של הפחדות שאוטוטו הגבר הבא עומד לפגוע באחיותי הנשים ואוטוטו בן-הזוג הבא עומד לרצוח אחת מהן כחלק מקונפליקט כזה או אחר. מספיקה האשמה של אישה והגבר מורחק מביתו, מודר מילדיו וחלק מדור שלם גדל במשפחות מפורקות ומסוכסכות, רק בגלל פחד, שרובו הגדול ערטילאי, אינטרסנטי ואין לו אחיזה בשום מציאות.

רונית סמדר

עובדת סוציאלית קלינית,

'לצדכם' – העמותה לטיפול בגברים נפגעי התעללות ואלימות פיזית ומינית ובאבות נפגעי גירושין

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה