נציג הציבור בבית הדין לעבודה

נציג הציבור בבית הדין לעבודה

FacebookGoogle+LinkedIn

 

על נציג הציבור בבית הדין לעבודה – במסגרת השתלמות "גישור בעולם העבודה" שנערך בבית המגשר

מאת: ד"ר דוד סילורה

נציג הציבור ותפקידיו – ומעמדו – החל משנת 1969 יש בישראל בתי דין לעבודה . – בחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 נכלל שיתופם של נציגי ציבור בהרכב השופטים. – בית דין אזורי, דן בשלושה: שופט ושני נ.צ. – בית דין ארצי , דן בחמישה: שלושה שופטים, ושני נציגי ציבור. – לעיתים, כאשר סכסוך הוא בעל חשיבות בנושאי כלכלה או יחסי עבודה, בד"כ נושאים עקרוניים ההרכב הוא של שבעה : שלושה שופטים , שני נ.צ. עובדים שני נ.צ. מעבידים . – נציגי הציבור מייצגים מחד את העובדים ומאידך את המעסיקים . – הקמת בית הדין לעבודה ולביטוח לאומי היווה חידוש בשיטת המשפט. – בעיקר בגלל השתתפות נציגי הציבור, המייצגים את העובדים מחד ואת המעבידים מאידך. – נציגי הציבור הם אנשים מן הושרה ואינם בהכרח משפטנים – גם לא בהכרח אקדמאים . – נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיבן אדלר אומר שלנציגי הציבור אין יידע – אבל יש להם ניסיון, והניסיון מסייע למותב ביישוב סכסוכים ועשיית צדק . – למרות העובדה שנציגי הציבור לא בהכרח משפטנים או אקדמאים או בעלי יודע במשפט ברור, כי הצלחת שיטת נציגי הציבור, תלויה ברמת האנשים שהתמנו לתפקיד . תפקידו של נציג הציבור נובע מהחקיקה סעיף 18 (א) קובע : "בית דין אזורי ודין בשלושה, שהם שופט – והוא יהיה אב בית הדין, ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והאחר מנציגי המעבידים" . מעמדו של נציג הציבור – נציג הציבור הוא חבר מלא בהרכב או במות"ב ובעל זכויות שוות לאלו של השופט. – סעיף (2) לחוק בית הדין לעבודה קובע, כי "לבית הדין יתמנו שופטים ונציגי ציבור" . – מסעיף זה מקיש השופט צבי בר-ניב , נשיא לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, כי "השניים מתמנים כשווים על כסא המשפט – ולא נאמר ששופט ישב בדין עם נציגי ציבור לצידו". – נציג הציבור אינו עובד של בית הדין, כי אין לו יחסי עובד מעביד. – נציג הציבור הוא בעל-מעמד. – בתביעה משפטית שהוגשה להכיר בנ.צ. כעובד, בחוק אלצינגר נגד מדינת ישראל, דחה בית הדין הארצי עתירה של נציג הציבור שתבע פיצויי- פיטורין ופדיון חופשה בטיעון, שנציג הציבור אינו עובד של בית הדין . – בנימוק לפסק הדין , נאמר: " לעומת יחסי עובד ומעביד , שביסודם הכוונה לקשר חוזי היוצר מערכת זכויות וחובות בין המתקשרים, קיימים יחסים שיסודם מעמד (סטטוס), כפיה, התנגדות וכיוצא באלה, יחסים שהצדדים לא התכוונו בהם לקשר חוזי אלה, אינם יחסי עובד ומעביד.. – ברור שנשיא המדינה, שרים, חברי כנסת ושופטים משרתים את המדינה, אך אין הם עושים זאת מכח קשר חוזי, כי אם מכח מעמד. האמור על השופטים – חל גם על נציגי הציבור . מה חשיבותו של נ.צ. בדיוני בית הדין ? – אצטט את השופט לובוצקי, הקובע, כי " דרך המלך בדיון לפני בית הדין האזורי לעבודה, היא דיון לפני הרכב של שלושה, הכולל שופט שהוא אב בית דין ושני נציגי ציבור". קיימת אפשרות לציין "במוטב –חסר" שהוא מצב לא רצוי, כאשר נציג או נציגי הציבור הוזמנו ולא באו או, אם הצדדים או אחד מהם הגיש בקשה כתובה ובו בקשה שהדיון יתקיים לפני שופט כ"דן יחיד". – יחד עם זאת, קבע בית הדין באחד מפסקי דינו (חברת עתונות מקומית נגד אשר בן עמי) כי, " יש להקפיד, כי החלטה על קיום הדיון ב"מותב –חסר" תינתן אך ורק במקום שהתמלאו דרישות החוק, המאפשרות הדיון במותב כזה. – הרכבו של מותב בית הדין לעבודה קבוע בחוק, ואינו ניתן לשיקול דעת מנהלי ". – בסכסוכים קיבוציים – אין מקום לקביעת דיון לפני דן – יחיד ( סעיף 18 ב` לחוק בית הדיון ) וגם החלטה שבסדרי – דין, כגון –קבלת ראיות ומסמכים נוספים, חייבת להינתן במותב מלא". טיעונים בעד שילוב נ.צ. הטוענים בעד, מצביעים על היתרונות התומכים בשילוב: 1. אין מצפים מנציגי הציבור שיתרמו ידע מקצועי, כי אם נסיון חיים והבנה במכלול יחסי עבודה. 2. מערכת החוק והמשפט היא איטית ושמרנית מטבעה, ואין היא מתעדכנת תמיד בהתפתחויות החברתיות והכלכליות האחרונות – בפסק דין שזורים גם הבנה של אינטרסים חברתיים וכלכליים . – בכל אלה , עשויים לתרום נציגי – הציבור. 2.א. נציגי הציבור עשויים להעניק אמינות לבית הדין בעיני המתדיינים ולהעניק להם הרגשה, שיש אנשים להם שפה משותפת . 3. נציג הציבור מסוגל לתרום מניסיונו בדיונים ובסכסוכים קיבוציים, שכן בדיונים אלה חשיבות מיוחדת לשיקולים חברתיים וכלכליים. 4. נוכחות נציגי הציבור עשוייה למנוע מתיחות והתנגשויות מיותרות בין מערכת המשפט לבין האיגודים המקצועיים . 5. נציג הציבור הינו עצמאי, מחליט על פי צו מצפונו. סעיף 16 לחוק קובע: "אין על נציג הציבור מרות בענייניי שיפוטה, אלה מרותו של הדין" . בפעולתו, לא יראה עצמו חייב בנאמנות לארגון שבהתייעצות עמו – נתמנה או לציבור שהוא מייצג " . טיעונים נגד 1. העדר יידע משפטי של נציג הציבור . 2. סכנה לחוסר אובייקטיביות, כי נ.צ. מייצגים ארגוני עובדים או מעבידים, בניגוד לשופט שאינו כפוף לאיש ואינו מייצג כל ארגון, רק את הצדק. 3. נציגי הציבור אינם בעלי יידע או ניסיון בדיני ראיות ואינם משפטנים הבקיאים כשופט בדיני–ראיות . 4. נציגי הציבור בדיון, עלולים לסרבל את התהליך ולהאריך את המשפט, הם עשויים להפריע בחקירת העדים והם עצמם זקוקים לקבל הסברים בבעיות משפטיות . 5. שופט היושב כדן – יחיד – יעיל יותר כי הוא חוקר בקצרה ולעניין ומבין דבר. בניגוד לנציגי הציבור. 6. כבוד – השופט נחשב לאדם מכובד. הצדדים מודעים למעמדו. אולם – מי יודע מה יהיה יחס הצדדים לנציגי הציבור ? 7. יעוד בענייני כבוד : מותב שיושבים בו נציגי ציבור, לא יהנה מאותה יוקרה ממנה נהנה מותב של שופטים או שופט כדן יחיד . מה הדעה הרווחת הדעה היא חיובית ואולי זו גם הסיבה לשיתופם של נציגי ציבור בהליכי גישור ופישור. השופט לובוצקי כותב: "סמוכים ובטוחים אנו, שנציגי הציבור עשויים לתרום תרומה רצינית, בעיקר לליבון העובדות הקשורות ביחסי עבודה, בהערכת התנהגותם של עובדים ומעבידים וכו` . והניסיון שרכשנו עד כה מוכיח את הערך הרב שבתרומת נציגי הציבור – הלכה למעשה " . נשיא בית הדין הארצי, השופט סטיבן אדלר במאמר שכתב בשנתון משפט העבודה – 1991, כבר אז רואה בחיוב שילובם של נציגי ציבור בבית הדין. הוא מביא הוכחות סטטסטיות לכך וקובע מפורשות: "הגעתי למסקנה, כי נציגי הציבור מועילים ומסייעים במהלך המשפט. אני חייב להודות, שאף כי דעה זאת מקובלת על רוב השופטים, הרי מידי פעם , פה ושם, נשמעות גם דעות אחרות" . בדיקה סטטיסטית מוכיחה את מסקנתי : 23.2% מפסקי הדין שניתנו ע"י מותב שכלל נציגי – ציבור בוטלו או שונו במסגרת ערעור בבית הדין הארצי . לעומת זאת 38.7% מפסקי הדין שניתנו ע"י שופט כדן יחיד שונו או בוטלו בערעור. דוגמא מתוך מספר דוגמאות שמביא אדלר בחרתי להביא את האחת שהוא מרבה לחזור עליה בהרצאותיו : מעשה בצבע – ובקצרה : – צבע טען כי נפל מסולם ואינו מסוגל לעבוד יותר במקצועו כצבע. לכן תבע תשלום בשל פגיעה בעבודה. – לשופט היו ספקות. החקירה הנגדית לא הצליחה לפזר את הספקות. – נציג הציבור ביקש מהתובע להניח את ידיו על דוכן העדים. ואז שאל אותו: " כיצד יש בציפורניך שרידי צבע אם לטענתך אינך עובד זמן רב בצביעה ? שאלה זו תרמה לבירור האמת. התובע חזר בו מתביעתו. נציגי הציבור והגישור 1. אוכל לספר מניסיונו – אם יהיה זמן או אם ישאלו שאלות בסוף הדברים . 2. בינתיים – אעדיף להביא דברים, מתוך דו"ח ועדת ההיגוי לעניין הגישור במערכת בתי-הדין לעבודה, שהוקמה ע"י הנשיא. 3. המנדט היה: "לבחון דרכים חדשות ליישום המלצות המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים, בעניין הגישור במערכת בתי הדין לעבודה"… 4. בראש הועדה ישבה השופטת ורדה וירט ליבנה … להלן כמה ציטוטים נבחרים לענייננו - 1. ככלל, קיימת שביעות רצון במערכת מהפישור אצל נציגי הציבור וזאת-לנוכח יעילות ההליך והשיעור הגבוה של סגירת תיקים שבמסגרתו . 2. הסיוע למערכת המשפט היא גם כספי – "בדרך זו נחסך זמן שיפוטי יקר, שכן מימון נציגי הציבור עולה פחות למערכת בתי הדין בהשוואה למימון זמנם של שופטים" . 3. כדאי להדגיש – ישיבות הפישור הן קצרות ביותר, ברבע שעה בממוצע לכל תיק. ומקבלים כ-15 תיקים כאלה . 4. כתוצאה מהמלצות הוועדה – החלו בבתי הדין גם בגישור, כשהזמן המוקצב הוא כ- שעה וחצי. 5. גם כאן קיימת הצלחה רבה. אולי בגלל קורת הגג. נתונים עדכניים – אחוז ההצלחה הוא בין 65%-75% בגישורים פנימיים ולא בגישורים חיצוניים. 6. הגישורים נעשים בשניים נ.צ. עובדים – נ.צ. מעבידים אבל, כנראה בשל בעיות תקציב, יהיו גישורים ביחידים . 7. כל המגשרים והמפשרים נציגי הציבור, חייבים להיות בוגרי קורס גישור בסיסי, במוסד מוכר ע"י ועדת גדות. 8. גם בבית הדין הארצי יש הצלחות יחסיות. לפי הדוח – מספטמבר 2001 – מתוך התיקים בהם התקיים הליך גישור כ-3% מסך התיקים שהוצע בהם גישור – כ – 30% מסתיימים בהסכם . 9. הונהג גם קדם ערעור בארצי שבו שופט מנסה פשרה בין הצדדים. שיעור ההצלחה בהליך זה, לפי הדוח בתיקי ביטוח לאומי כ- 75% בתיקי עבודה רגילים – מעל 25% הצלחה. לסיכום – כמו "הסולחאים" במגזר הערבי, המצליחים לגרום ל"סולחה" בסכסוכים קשים, כך נציגי הציבור, אפילו חלקם אינו עונה על הדרישות למינוי מגשר מצליח בתפקידיו – הן כמי שיושב במותב הן כמפשר והן כמגשר. – השופט סטיבן אדלר אומר כי "לשיטת נציגי הציבור יש יתרונות – אך גם חסרונות. תפקיד בתי הדין לעבודה לעשות הכל כדי להפיק תועלת מרבית מתרומתם . ועוד מילה- שיטת נציגי הציבור קיימת גם בעולם. ישראל למדה מניסיונן של מדינות אחרות טרם הקמת בתי הדין . ברוב מדינות המערב קיימים בתי דין לעבודה ובכולן – למעט ספרד – יושבים נציגי ציבור בהן: אוסטריה, בלגיה, דנמרק, גרמניה, צרפת, נורווגיה שודיה ואנגליה. בצרפת הוקמו בתי הדין הראשונים לעבודה עוד בשנת 1806 ע"י הקיסר נפוליאון מאז ועד היום מורכבת הערכאה הראשונה אך ורק מנציגי ציבור.
FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה