סגנונות גישור – גישור מאפשר, גישור מעריך וגישור מעצב

סגנונות גישור – גישור מאפשר, גישור מעריך וגישור מעצב

 

סגנונות גישור – גישור מאפשר, גישור מעריך וגישור מעצב

מאת: אסף שני, דצמבר 01
כלליככל שהליך הגישור נעשה נפוץ ומוכר יותר הולכת ומתעוררת השאלה בקרב הציבור הרחב ובקרב העוסקים בתחום מהו גישור "אמיתי". הפונים לגישור אינם יודעים למה עליהם לצפות – האם המגשר מציע הצעות לפתרון, ממליץ על פתרון כזה, משקם את מערכת היחסים בין הצדדים? העוסקים בתחום מתלבטים לגבי גבולות המקצוע – מהם הקווים המגדירים את תחום פעילותו הלגיטימית של המגשר, מתי נחצים קוים אלו והמגשר הופך למפשר או למטפל? מטרת נייר זה להציע קוים מנחים לקיומו של "תחום מותר" – תחום המגדיר את גבולות מקצוע הגישור – תחום המשלב בין שלושת הסגנונות.הגדרות גישור מאפשר – בסוג הליך כזה, מַבְנה המגשר הליך אשר מטרתו לסייע לצדדים להגיע להסכם מספק במשותף. המגשר מכיר בנקודת המבט הסובייקטיבית של כל צד וזאת באמצעות קשת הכלים שתחת מטריית ההקשבה האקטיבית, הוא מסייע לצדדים להיחשף לאינטרסים שלהם ולאלו של הצד השני ומסייע בתהליך יצירת הפתרון לסכסוך. מגשר מאפשר אחראי לאופן ניהול ההליך ומשאיר את האחריות לתוכנים שמעלים הצדדים בידם -מגשר מאפשר אינו מחווה את דעתו על הנושאים הנידונים אלא מכוון ליצירת הליך אשר יכוון את הצדדים לייצור בעצם את הפתרון. הליך גישור מסוג זה יתאפיין בכך שהוא ייערך בעיקר בפגישה המשותפת עם יציאה מידי פעם לפגישות נפרדות תכליתיות וממוקדות. גישור מעריך – בהליך זה מסייע המגשר לצדדים להגיע לפתרון בכך שהוא מצביע על נקודות החולשה והתורפה בטיעוניהם, ובחיזוי פסק דין של השופט במידה והתיק יוחזר לביהמ"ש. מגשר מעריך ימליץ לצדדים כדי עליהם לפעול בהתאם להערכותיו את מצבם העובדתי והמשפטי. ניתן לומר בהכללה כי מגשרים מערכים שמים את הדגש על זכויות הצדדים על בסיס פרמטרים של הוגנות ועל בסיס הטיעונים המשפטים שלהם יותר מאשר על בסיס האינטרסים והצרכים של הצדדים. לרוב, יהיה המגשר המעריך מומחה בתחום הנידון. הליך גישור מסוג זה יתאפיין בריבוי פגישות נפרדות, לסירוגין, עם כל אחד מהצדדים ועורכי דינם. בארה"ב, גישה זו נפוצה בתיקים שנכפו על הצדדים (באמצעות חקיקה המאפשרת גישור מנדטורי) או בתיקים המופנים על-ידי ביהמ"ש. לא בכדי, רוב העוסקים בגישור מעריך הנם עו"ד. גישור מעצב – התפישה המעצבת קיבלה ביטוי רשמי ראשון בספר "The Promise of Mediation" by Bush & Folger אשר ראה אור בשנת 1994. הליך מעצב מבוסס על התפישה המעצימה (Empowering) השואפת להעביר את מלוא האחריות לעצם ולדרך ניהול הקונפליקט אל הצדדים וזאת, בין השאר, על-ידי הכרה של כל אחד מהצדדים באינטרסים, בצרכים ובנקודת המבט הסובייקטיבית של הצד השני. הפוטנציאל המגולם בהליך מסוג זה מאפשר את שינוי – עיצוב מחדש – מערכת היחסים בין הצדדים. גישור מעצב דוגל אך ורק בפגישות משותפות מאחר והכרה כאמור יכולה להיווצר רק בנוכחות שני הצדדים. בהליך מעצב, בשונה מהליך מאפשר, קובעים הצדדים הן את תכני הגישור והן את אופניו, כלומר, הליך גישור מעצב אינו מכוון לפתרון אלא מכוון, בראש ובראשונה, לאפשר לצדדים לשקול את דרך המשך ניהול הקונפליקט ביניהם ומעודד כל החלטה אפילו על הפסקת הליך הגישור ומעבר להליך של בוררות או לביהמ"ש או, לחילופין, להליך טיפולי.

בעד ונגד הסגנונות השונים המצדדים בהליכים מאפשרים או מעצבים מעלים על נס את הרכיב המעצים הנמצא בשניהם (במידה רבה יותר בהליך המעצב) המוביל ליצירת/הגברת אחריות הצדדים כלפי ניהול הקונפליקט שלהם. המתנגדים להליכים אלה טוענים כי הם דורשים זמן רב מידי ואינם מבטיחים את סיום הקונפליקט. התומכים בהליכים מעצבים סבורים כי הליכים מאפשרים ומעריכים דוחפים מידי לכיוון של פתרון ושוללים מהצדדים להחליט האם ברצונם בפתרון כלל. הדוגלים בגישה המעריכה סבורים כי הצדדים רוצים לסיים את ההליך עם פתרון כלשהו, פתרון המבוסס על קריטריונים של הגינות. הם מצביעים על ריבוי ההסכמים המושגים באמצעות גישה זו. המתנגדים לגישה זו תולים את מידת ההצלחה הרבה יחסית בחוסר מודעות של צדדים לגבי שיטות אחרות ומביעים חשש לאפשרות שייוצרו פתרונות שגויים עקב חוסר בקיאותו של המגשר בתכנים הנידונים וחוסר התייחסותו לצרכים הסובייקטיביים של הצדדים.

רצף ליניארי או תפישה מרחבית יש הרואים בשלושת הסגנונות נקודות על רצף ליניארי מהמתערב ביותר – המעריך – ועד הממעט ביותר להתערב – המעצב – כאשר, לדעתם, הסגנון המאפשר נמצא בין השנים. תפישה אחרת, לה אני שותף, רואה בכל סגנון, סגנון ייחודי בעל תפישה פילוסופית ואסטרטגית אחרת אשר כפועל יוצא ממנה נדרשים כלים אחרים. יתרה מזו, היכולת לשלב בין מספר סגנונות מחייבת, לדעתי, תפישה מרחבית של הסגנונות השונים כמוראה בתרשים 1. תרשים 1: שלושת הסגנונות בתפישה מרחבית. גישה זו מאפשרת לשלב בין שלושת הסגנונות השונים בכדי ליצור סגנון אישי.


גבולות "התחום המותר" יתרה מזו, לדעתי, הליך מעריך אינו נופל בחזקת "התחום המותר" – אותו תחום המגדיר את גבולות מקצוע הגישור וזאת מתוך הגדרתו של הליך הגישור ביחס למטרת העל של המגשר לדעתי. אעיז ואומר כי לדעתי, הליך מעריך אינו הליך גישור אלא הליך פישור. לתפישתי, תפקידו של המגשר הינו לחקור את האינטרסים, המניעים, המסבירים, הצרכים והערכים הנמצאים מתחת לעמדות הפתיחה של כל אחד מהצדדים בין אם מתוך התכוונות ליצור הסכם המסיים את הקונפליקט בין הצדדים (גישה מאפשרת) ובין אם מתוך התכוונות להשיג העצמה מלאה של הצדדים ולאו דווקא להסכם (גישה מעצבת). תרשים 2: "התחום המותר". התחום המותר מגביל את מינון מרכיבי הגישה המעריכה אך אינו פוסל באופן מוחלט מרכיבי מסוימים ממנה.


בהגדרתו, ההליך המעריך אינו מכוון כלל להפרדה בין העמדות לאינטרסים אלא עוסק, החל מתחילת ההליך וכתוצאה מתפישת עולמו האפריורית של המפשר, בעמדות, בעובדות ובתרחישים אפשריים של האלטרנטיבות. לפיכך, חותר המגשר המעריכי לפתרון שלא מתוך מסגרת הגדרת תפקידו של המגשר על-פי ההגדרה שניתנה לעיל ולכן הוא חורג מגבולות מקצוע הגישור אל תחום הפישור שהוא מקצוע בעל אידיאולוגיה, תפישת עולם, אסטרטגיה וכלים שונים לחלוטין מאלה של הליך הגישור. לצד זאת, "התחום המותר" הנתון בתרשים מספר 2 מאפשר, ולעיתים אף דורש, לכלול גם מרכיבים מההליך המעריך. למעשה, כל עוד נשמרת תפישתו של המגשר את המנדט שניתן לו על-ידי הצדדים – סיוע לצדדים להכיר ולהבין את האינטרסים שלהם ושל הצד השני – הרי שלעיתים הוא אף נדרש ליסודות ולכלים הלקוחים מההליך המעריכי. למשל, שימוש בבחני מציאות (Reality Testing) בהם מקרב המגשר מראה מציאותית ומעמת את צד עם תפישת האלטרנטיבות שלו או את עמדותיו, הוא כלי חיוני במקרים בהם צדדים מתעלמים מגבולות האלטרנטיבות שלהם או אוחזים, בצורה כפייתית, בעמדה ראשונית אשר אינה עונה על האינטרסים עליהם הם הצהירו. יחד עם זאת תפישת הגישור האפריורית של המגשר (בניגוד לזו של המפשר) נעה בין המגשר המאפשר למגשר המעצב. מגשר מעריכי הוא, לדעתי, אוקסימרון. מגשר המשלב, באופן מושכל יסודות מעריכים בתפישת עולמו הגישורית הוא מגשר מקצועי.

מקורות

Zena D. Zumeta, STYLES OF MEDIATION: FACILITATIVE, EVALUATIVE AND TRANSFORMATIVE MEDIATION, University of Michigan Law review 45:2 Robert A. Baruch Bush, Joseph P. Folger, THE PROMISE OF MEDIATION – RESPONDING TO CONFLICT THROUGH EMPOWERMENT AND RECOGNITION, Jossey-Bass 1994 Stephen B. Goldberg, Frank E.A. Sander, Nancy H. Rogers, DISPUTE RESOLUTION – NEGOTIATION, MEDIATION AND OTHER PROCESSES, Aspin Law & Business, 1992 Kenneth Cloke, MEDIATING DANGEROUSLY – THE FRONTIERS OF CONFLICT RESOLUTION, Jossey-Bass, 2001

© כל הזכויות שמורות לאסף שני. בהקשר לנקודה זו עולה השאלה לגבי תפישת האמת של המגשר. לעניין זה יש לאבחן בין תפישת האמת באופן פלורליסטי לבין תפישת האמת באופן סובלני. לפי הראשונה קיימות אמיתות רבות היכולות לשכון זו לצד זו ולפי השניה קיימת אמת אחת ודעות נוספות לצידה. ארחיב אודות האבחנה האמורה וחשיבותה למלאכת הגישור בהזדמנות אחרת.

 

כתיבת תגובה

*