גישור עדיף על שיפוט!

גישור עדיף על שיפוט!

גישור עדיף על שיפוט!

תאק 165579-09 המוסד לביטוח לאומי – ויצמן נ' איילון בעמ – חברה לבטוח ואח'
רעא 6828/04 עוד דוד מרטין ואח' נ. ארנולד פולטנסקי ואח'
בכדי להמחיש את החשיבות הגדולה ביותר שבית המשפט העליון שלנו מייחס למוסד בגישור, נראה לי מתאים מאוד לפתוח את מדורנו זה בפסק דין של בית במשפט העליון ב- רעא 6828/04, מפי כב' השופט רובינשטיין בעניינם של- המבקשים: 1. עוד דויד מרטין
2. שיין, הנטר מרטין ושות' משרד עורכי דין

נגד

המשיבים: 1. ארנולד פולטנסקי.
2. עוד דר אבי אלתר
3. המגף חברה לביטוח בעמבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי .

במקרה זה, התבררה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה ביהמש המחוזי דחה את ערעורם על החלטת רשמת ביהמש בנוגע לדחייה בהסכמה של הליך כלשהו (תשובות לשאלונים ועיון במסמכים).

בית המשפט המחוזי ציין, בדחותו את הערעור, כי הערעור נקבע לדיון מזמן וכבר נדחה בעבר, לבקשת הצדדים, בטענה כי הם מצויים בהליך גישור.

הבקשה הנוכחית נומקה בכך, שבין הצדדים מתנהל סכסוך רחב היקף בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובו מעורבים צדדים רבים וסכומי כסף גדולים, והשלכותיו הן גם על תיק נוסף (שבו היבטי מס) ועל צדדים אחרים. הוסכם בין הצדדים, ואף מי שאינם צדדים פורמליים לתיק, לנסות לפתור את הסכסוך כולו בהליך גישור.

לפיכך הוסכם בין הצדדים, כי כל הדיונים בהליכים בתיק למיניהם יידחו עד למיצויו של הליך הגישור, וכך נדחו – כנמסר – ההליכים בתיקים העיקריים. הבקשה, נשוא דיון, זה הוגשה בהסכמה מתוך הנחה שכשם שבית המשפט דחה בעבר את הדיון בערעור, כן יעשה גם הפעם, אך בית המשפט לא נענה.

ומכאן הבקשה לערעור על החלטה זו של ביהמש קמא.

הטענה היא כי המדיניות השיפוטית היא לעודד גישורים, ולכן יש להעתר לבקשת דחייה בעיצומו של גישור.

על הקורא להבין, שאך לעיתים רחוקות מאוד יאות בית המשפט העליון להתערב ולתת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים. ובמקרה שלנו, על החלטה, פרוצדורלית לכאורה, של רשמת ביהמש, בנושא של דחיית מועד קיומו של הליך כלשהו.

וכאן חשוב לנו לצטט כלשונם את דבריו של השופט הנכבד:

ענייננו נסוב על בקשות דחיה בשל הליך גישור. יש למערכת השיפוטית עניין ביישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט, מטעמים ערכיים ומעשיים כאחד. אף מומ לפשרה הוא שיקול לדחייה (זוסמן, שם, ס' 383 בעמ' 473-472). באשר לגישור, ראו דברי הנשיא ברק בטקס חתימתה של אמנת הגישור בעסקים בבית הנשיא ביום 14.3.02:

…גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים … תחת הכרעות כוחניות – בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה – באות הכרעות הסכמיות….

ולהלן:

גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעייתם של בתי המשפט. הגישור בא לפתור את בעיותיה של החברה. הוא פועל מחוץ לבתי המשפט ,ובטרם יובא הסכסוך לבית המשפט. אך עם זאת, אין ל— כי לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מבתי המשפט. אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו.

הדברים חלים כמובן גם על גישורים במסגרת הליך שיפוטי, על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, במתכונתו דהאידנא (=שעכשיו) סעיף זה קובע (סק (ה)) העביר בית המשפט עניין לגישור, יעכב את ההליכים שלפניו לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך את התקופה בהסכמת בעלי הדין. ועוד, המחוקק עודד גישורים גם ביחס לאגרות (תקנה 11(א) לתקנות המשפט (אגרות), תשמו-1987, סיפה).

(3) יש איפוא מקום לעודד גישורים ואף לשקול להיענות לדחיית דיונים בשעה שהם מתנהלים, והדבר מסור ספציפית לשיקול דעת בית המשפט בכל מקרה. שאלה טובה היא, עד מתי יידחו הליכים מפני הגישור. היא תידון בכל מקרה לגופו, ויתכן שיהיו מקרים שבהם תבוא שעה לומר: עד כאן ותו לא, כגון כשהגישור אינו פעיל והתיק מונח למעצבה כאבן לה הופכין. אך המקרה דנן לכאורה לא הצדיק זאת, לפחות לפי שעה.

(4) לא בקלות הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של הבקשה במקרה דנן להתקבל, והחלטתי לדון בה כערעור ולקבלו. זאת, אך מן הטעם שיש מקום, כאמור, לעודד גישורים.כך גם במשפט העברי, ויפה כוח פשרה מכוח הדין… (בבלי, סנהדרין דף ה', עב, כדברי רבן שמעון בן גמליאל, שם). לענייני פשרה, ראו גם רעא 4044/04 בוקרה נ' סגל (לא פורסם).

ו. הואיל והליך הגישור בעיצומו, והואיל ולכל הצדדים עניין בהמשכו מזה ובשמירת זכויותיהם מזה, דחיית הערעור על ידי בית המשפט המחוזי במקרה זה נראית לי חמורה מדי, ולפיכך אני מקבל כאמור את הערעור.
ופוסק השופט המלומד:

התיק יוחזר איפוא לבית המשפט קמא, לדיון בערעור לגופו במועד שייקבע, לאחר שיישמעו טענות הצדדים לעניין המועד בהקשר הגישור.

עינינו הרואות איזה משקל מעניק בית המשפט הנכבד למוסד הגישור – גישור עדיף על שיפוט! וברוח זו ובצעד נדיר למדי בעולם המשפט שלנו, לא זו בלבד שבית המשפט העליון מקבל את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שכבר הוא עצמו ישב כערכאת ערעור, אלא דן בה בערעור עצמו באומרו:לא בקלות הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של הבקשה במקרה דנן להתקבל, והחלטתי לדון בה כערעור ולקבלו. זאת, אך מן הטעם שיש מקום, כאמור, לעודד גישורים.

נזכיר עוד, שבפסק הדין שהובא לעיל אוזכר שוב, עי כב' השופט רובינשטיין, פסק הדין המכונן לעניין הסדר הגישור ב- בעמ 8769/08 פלוני נגד פלונית (פסהד עצמו הובא במלואו באתר זה: http://www.sulcha.co.il/Content/Articles.asp )

ומעניין לעניין לאותו עניין נצטט את הערתו של כב' שופט ביהמש העליון השופט א. גרוניס ב-רעא 9547/07 מיכאל עצמון ואח' נגד חיפה כימיקלים ואח' . שם הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הטיפול בבקשת רשות הערעור. המבקשים מסתמכים על החלטה של נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.12.07, בה הועלתה אפשרות לקיומו של הליך גישור.

ועל כך אומר השופט הנכבד: כבר מטעם זה, ובוודאי בשל הסיכונים הגבוהים לבעלי הדין בשל חוסר הוודאות הכרוכה בתובענות, רצוי מאוד שייעשה ניסיון לגישור.

עם זאת, הבה נזכור, כי עצם קיומו של הליך גישור אינו מין מילת קסם, ושבכל מקרה בו הוא מתקיים ביהמש ירגיש מחוייב לבטל בפניו את סדרי הדין הנוהגים בו. במיוחד במקרה בו אין כל הצדדים לסכסוך הינם צדדים להליך הגישור המתקיים.
כך נלמד מהחלטתו של רשם ביהמש העליון, כבוד הרשם יגאל מרזל, ב- ב-שא 4665/08 – א' נחום אברהם ואח' נגד עירית קריית אתא ואח' .

במקרה זה נדונה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כלשהי בעניינם של ביהמש המחוזי בחיפה.
המבקשים טענו כי הגשת ערעור על פסק הדין, שעה שהצדדים מקיימים ביניהם הליכי גישור, תפגע בהליך הגישור ותגרום להוצאות מיותרות לבית המשפט ולצדדים. חלקם של המשיבים אף הסכימו לבקשה.
לעומתם, המשיבים האחרים באותו עניין, טענו שהמבקשים לא הראו קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד. שכן, הליך הגישור אינו יכול להוות טעם שכזה, היות והוא איננו מתקיים בין כל הצדדים לסכסוך שביסוד המקרה הנדון.

בקבלו את טענתם הנל של המשיבים, אומר הרשם הנכבד:
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אמת, יכול והליך הגישור יוביל לייתור של הערעור, ואולם עניין זה לא ברור כעת אם בשל טבעו של ההליך ואם מן החומר שלפני, ומטעם זה לא מצאתי מקום להורות על מתן ארכה כפי המבוקש. כך ככלל וכך בפרט שעה שחלק מבעלי הדין אינם צד להליך הגישור. אין אפוא הצדקה להאריך המועד עד לאחר הליך הגישור.

אני מקווה שהסקירה הקצרה שלעיל היה בה כדי להמחיש לקורא את החשיבות הרבה והעקבית שבית המשפט העליון, ובעקבותיו כל המערכת השיפוטית בארץ נותנת להליך הגישור, עד כדי הסכמתם, לעיתים, להסיג מפניו את סדרי הדין הנהוגים בהם.
בטרם אנו מברכים על המוגמר – הסכיתו וקראו
לאחר פרסום המאמר במדור זה, הובא לתשומת ליבי פסק דין חדיש מיום 13.1.2009, שניתן בביהמש המחוזי ב- ברע (תא) 1836/08 ‏ ‏ אשר ספיבק ואח' נ' שאול ספיבק, מפי כב' השופט שאול שוחט, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת השופטת ורדה פלאוט בבימש השלום בתא.

הגעתי למסקנה, שהמאמר לעיל לא יוכל להיות שלם, מבלי שנוסיף וניתן דעתנו גם לפסד זה. אגב, דר דוד סילורה, שהפנה את תשומת ליבי לפסק זה, ציין את החשש שעלול היה להתעורר אצל מגושרים, לו היתה נשארת החלטת בימש השלום על כנה, שבפנותם להליך גישור, הם מסתכנים בשיהוי עפי תקנות סדר הדין, המגבילים את משך המועדים העומדים לכל צד לנקיטת הליכים משפטיים שונים.

האם הפניה לגישור עלולה לגרום להם להפסיד את זכותם לנקוט בהליכים אלה?

בפסק הדין הנל עצמו, לא מצינו התייחסות לדבר המחוקק עצמו לשאלות אלה, בשני דברי חיקוק:

ראשית, בסעיף 79 ג' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמד-1984, נחקק כדלקמן:

(ה) העביר בית המשפט ענין לגישור, יעכב את ההליכים שלפניו לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך את התקופה בהסכמת בעלי הדין.
(ו) לא הגיעו בעלי הדין ל הסדר גישור עד תום התקופה האמורה בסעיף קטן (ה), יחודשו ההליכים בבית המשפט; אולם רשאי בית המשפט, על-פי בקשה של המגשר או של בעל דין, לחדשם בכל עת לפני תום התקופה האמורה.

ושנית, ב- תקנות בתי המשפט (גישור), התשנג – 1993, שם נחקק:
עיכוב הליכים
4. (א) מונה מגשר, יודיע לו בית המשפט את התקופה שקבע לעיכוב ההליכים
שלפניו לפי סעיף 79ג(ה) לחוק.
(ב) חלפה התקופה שקבע בית המשפט לעיכוב ההליכים, ולא הגיעו בעלי הדין לידי הסדר גישור, יודיע המגשר לבית המשפט אם בעלי הדין מסכימים להארכת התקופה ומהי תקופת ההארכה שלה הסכימו.

נחזור, אם כן, לפסק הדין הנל בו עסקינן.

בנסיבות מקרה זה, בשנת 2006 הגישו המבקשים, אשר ויפה ספיבק, ההורים, ואיריס אבידן, אחותו של המשיב, שאול ספיבק, נגד המשיב, תביעה שעילתה – השתלטותו הנטענת של שאול ספיבק על כל נכסיהם של הוריו (המבקשים 2-1 ) תוך נישול אחותו (המבקשת 3) מהעסק המשפחתי שהוקם ונוהל עי אבי המשפחה, אשר ספיבק (המבקש1). לטענת המבקשים, נקט המשיב בפעולות מפעולות שונות לצורך השתלטות על חברות שאבי המשפחה (המבקש 1) הקים והיה הרוח החיה בהן, פעולות שנעשו ברובן בסתר ותוך הטעיית המבקשים.

לענינינו חשוב להדגיש, שמשנת 2006 ואילך – התנהלו רק הליכים מקדמיים בתביעה. הטעם לכך – הצדדים ניהלו פעמיים הליך גישור אליו הופנו עי בימש קמא. הליך הגישור האחרון הסתיים, בכשלון, בתחילת שנת 2008.

ביום 28.4.08 הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב תביעתם. בבקשתם, טענו המבקשים כי רק לאחר הגשת כתב ההגנה מטען המשיב, הועברו אליהם מסמכים הרלוונטים לתביעתם והמגלים עובדות חדשות, וכי רק עתה, לאור כשלון הליכי הגישור (שאם היו צולחים היו מייתרים את הבקשה) יש מקום להידרש לבקשה ולתקן את התביעה. לבקשה לא צורף נוסח מתוקן של כתב התביעה, אך התיקונים שהתבקשו פורטו בגוף הבקשה.

ביום 6.7.08, החליטה שופטת בימש השלום הנכבדה, הגב' ורדה פלאוט, לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה, ועל החלטה זו הוגש לביהמש המחוזי בתא הערעור נשוא מאמר זה, שנידון בפני כב' השופט שאול שוחט.
בפתח דבריו מחליט השופט המלומד, לחזור על נימוקיו של ביהמש קמא ככתבם וכלשונם, בשל החשיבות שהוא מייחס להם.
ובמה שנוגע לנושא הגישור, שהוא המעניין אותנו כאן, מצטט השופט מהחלטת בימש השלום כדלקמן:

קיים לכאורה שיהוי בטענות הנטענות ביסוד הבקשה לתיקון כתב התביעה, ואין בעצם קיומו של הליך גישור כדי להתגבר על שיהוי שנוצר.

(שומו שמים. לא רק ששופטת בימש השלום, מתעלמת לחלוטין מדבר חקיקה ברור, שבסע' 79 ג (ו) לאמור:
לא הגיעו בעלי הדין ל הסדר גישור עד תום התקופה האמורה בסעיף קטן (ה), יחודשו ההליכים בבית המשפט;
אלא , גם מכל מסורת הפסיקה רבת השנים, כפי שתוארה במאמר זה לעיל.)

בית המשפט המחוזי, בשבתו, כאמור, כערכאת ערעור, חוזר ומתייחס לדברי כב' השופט שוחט ביתר פרוט בפרק הדיון שבפסק דינו כדלהלן:
בס' 5(ג) להחלטתו נימק בימש קמא את דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה מן הטעם של שיהוי לכאורה וכן כי לגישתו אין בהליכי הגישור שהיו כדי להתגבר על השיהוי שנוצר.

בקבלו את הערעור, אין כב' השופט שאול שוחט נזקק לדברי חיקוק או לפסיקה תקדימית, אלא לשכל ישר, ובהופכו על פיה את ההחלטה הנל הוא פוסק:
זאת ועוד, בימש קמא לא נימק מדוע סבור הוא, כי בנסיבות העניין אין בהליך הגישור שנוהל כדי להתגבר על שיהוי, אם קיים בענייננו. בבקשה לתיקון כתב התביעה טענו המבקשים כי הטענות נשוא התיקון התגלו להם רק משהגיעו לידיהם מסמכים שהיו בידי המשיב (עותק משטרי העברת המניות) וזאת במהלך ספטמבר 2006. נכון הוא, כי מהמועד האמור ועד המועד בו הוגשה הבקשה לתיקון חלפה כשנה וחצי – אך לא ניתן להתעלם מן העובדה כי במהלך תקופה זו נוהלו הליכי גישור בין הצדדים. בנסיבות אלו – אין מדובר בשיהוי בלתי סביר, ובטח שלא בשיהוי שהיה בו כדי לפגוע במשיב (ולא נטען אחרת).

אני רוצה לחשוב, שכל מגשר שקרא את חלקו הראשון של המאמר לעיל ועמד על הרוח הנושבת, הן מדברי המחוקק, כפי שצוטטו לעיל והן מהפסיקה שהבאנו, כבר בעצמו יכול היה להגיע למסקנה, שהחלטת בימש השלום בטעות יסודה ודינה היה לההפך על פניה בערעור, כפי שאמנם אירע.
שערו בנפשכם איזה נזק בל ישוער היה נגרם לענף הגישור, לו כזו החלטה היתה נשארת על כנה. איזה אדם בר-דעת היה פונה להליך גישור ביודעו שבחליפת הזמן, עקב קיומו של הליך כזה, יש כדי לשלול ממנו מאוחר יותר – אם היה ותהליך הגישור כשל – את האפשרות לקיים הליכים שונים, העומדים לו ברגיל עפי סדרי הדין הנוהגים, בשל תפוגת המועדים הקבועים להם בתקנות להגשתם.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
גישור בראי המשפט3.3.09
תחילתו של הליך הגישור
כידוע לתחילתו של הליך הגישור יש השלכות ניכרות על ההליך המשפטי, שהסכסוך שביסודו הופנה למציאת פתרון במסגרת זו.
ההשלכה העיקרית להפניית התיק לגישור, מבחינת ההליך המשפטי היא, שכל ההליכים שבפני ביהמש מעוכבים, על כל התוצאות הנובעות מכך. השלכות אלה שעשוית להיות מרחק לכת, כמו במקרה שלפנינו, שם נדונה והוכרעה השאלה מתי יעוכבו הליכים בשל הפנייה להליך גישור?

בסוגיה זו דנה כב' השופטת וולפסון בבימש השלום באשדוד ב-בשא 1611/05(אשדוד) (ת.א. 2166/03) רחל ומשה אברהם נ.ניסים מוליאן .

במקרה זה, בדיון שהתקיים בהליך של קדם המשפט בתיק, הציע השופט לצדדים לפנות לגישור. הפרוטוקול מעיד שהצדדים לא חלקו על הצעת השופט לפנות לגישור וכי בית המשפט העביר את המחלוקת למגשרת מסוימת. ההמשך טופל על ידי המנת (המחלקה לניתוב תיקים ) שהורה למגשרת לפנות לצדדים תוך 21 יום לתיאום ישיבה ראשונה.

אלא, שמשלב זה לא היה ההמשך שנדרש לפי הוראות סעיף 79ג לחוק בתי המשפט ותקנות הגישור. המגשרת לא הודיעה לבית המשפט כי היא מסכימה לקבל על עצמה את הגישור. ו לכן בית המשפט לא עיכב את ההליכים לפי סעיף 79ג (ה) לחוק בתי המשפט לשום פרק זמן וממילא לא הודיע על כך למגשרת.

את הבקשה הנוכחית הגיש המבקש לביהמש, עמ שזה יורה כי לא היה עליו להשיב לדרישת המשיב (לפי תקנה 122 לתקסדא ) להשיב על שאלון ומתן תצהיר גילוי מסמכים), וזאת בהסתמך על סעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמד – 1984, לפיהן-
79ג ……….
(ה) העביר בית המשפט ענין לגישור, יעכב את ההליכים שלפניו
לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך את התקופה בהסכמת בעלי הדין.

וכן תקנות 3 ו- 4 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנג-1993
3. (א) …..
(ב) …….
(ג) הסכימו בעלי הדין להעביר את הענין לגישור ולמנות מגשר
יודיעו לבית המשפט מיהו המגשר וימסרו לבית המשפט כתב הסכמה
ממנו.
(ד ……
(ה) הסכים המגשר לקבל את המינוי לפי תקנת משנה (ד), ימסור
לבית המשפט את כתב הסכמתו.
(ו) אישר בית המשפט את העברת הענין לגישור, יראו את ההסכם
בנוסח שבתוספת (להלן – ההסכם המצוי), כהסכם בין בעלי הדין,
ובינם לבין המגשר, זולת אם הסכימו ביניהם, בכתב, אחרת.

4. (א) מונה מגשר, יודיע לו בית המשפט את התקופה שקבע לעיכוב
ההליכים שלפניו לפי סעיף 79ג(ה) לחוק.
(ב) חלפה התקופה שקבע בית המשפט לעיכוב ההליכים, ולא הגיעו
בעלי הדין לידי הסדר גישור, יודיע המגשר לבית המשפט אם בעלי
הדין מסכימים להארכת התקופה ומהי תקופת ההארכה שלה הסכימו.

השופטת הנכבדה, לאחר שציטטה כלשונם את סעיפי החוק הרלבנטיים לעניין (ולענייננו כאן), פוסקת כדלקמן:
הרלבנטי לעניינו הוא כי על המגשר להודיע לבית המשפט כי הוא מסכים להיות המגשר ואז על בית המשפט להודיע למגשר את התקופה שבה יעוכבו ההליכים בתיק. מקום שהצדדים לא מגיעים באותו פרק זמן להסדר על המגשר לפנות לבית המשפט ולהודיע אם הצדדים מסכימים לארכה ומה היא התקופה של הארכה המבוקשתולפיכך פוסקת כב' השופטת וולפסון:
משלא הושלם ההליך של העברת המחלוקת לגישור ומשנותרה מחלוקת פתוחה בדבר התנאים לפניה לגישור, טרם החל הגישור. בנסיבות אלה הטענה מקדמית נדחית.אני קובעת מועד לחקירת המבקשים על הבקשה וחקירת המשיב על תצהירו .

כלומר, כדי שייפתח הליך גישור חייבים להתמלא מספר שלבים:

ראשית, אם קיימת הסכמה של הצדדים להעביר את הסכסוך שביניהם להליך גישור, עליהם להודיע לביהמש מיהו המגשר וימסרו לביהמש את הסכמת המגשר לקבל על עצמו את הגישור (תק' 3(ג') לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנג-1993).
או-
אם הצדדים לא הסכימו ביניהם על זהות המגשר, רשאי ביהמש להציע להם מגשר (תק' 3(ד') לתקנות).
במקרה כזה-
אם המגשר הסכים לקבל על עצמו את הגישור באותו סכסוך, עליו למסור את הסכמתו לביהמש בכתב. מגשר (תק' 3(ה') לתקנות).

שנית, על ביהמש ל החליט על העברת הענין לגישור ומאותה עת יראו את הצדדים ביניהם ובינם לבין המגשר מחוייבים בהסכם שבתוספת, לבד אם הוסכם בניהם אחרת בכתב. (תק' 3(ו') לתקנות).

שלישית, משמונה מגשר על לבית המשפט להודיע לו לאיזה משך זמן יעכב ביהמש את ההליכים שלפניו, לפי סעי' 79 ג (ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמד – 1984.

נמצאנו למדים שכל עוד לא נתמלאו השלבים הנל – לא החל, בעיני המשפט, הליך הגישור, על כל הנובע מכך, ובעיקר – ההליכים המתנהלים בתיק באתה עת בפני ביהמש, על ערכאותיו השונות, לא מעוכבים. דר דוד סילורה מעיר למאמר דלעיל כדלקמן:
כאשר התיק מועבר אלי ישירות מבית המשפט, איני שולח מכתב הסכמה -כי הסכמתי נתנה מראש
כאשר הצדדים פונים ומבקשים שאגשר בתיק של בית המשפט – והשופט מסכים, אני שולח מכתב הסכמה