גישור בישראל

מאמר מרתק וממצה על מצבם של הליכי גישור בישראל

גישור בישראל

FacebookGoogle+LinkedIn

הסדרת הגישור בישראל- תיאור ההתרחשויות לאורך השנים

שנת 2014 מסתמנת כשנת מפנה בכל הקשור להליכי הגישור בבתי המשפט ובשוק הפרטי. זאת לאחר שנים רבות של קיפאון ולאחר מאבק ציבורי ומשפטי עיקש של המגשרים בהובלת לשכת המגשרים בישראל. העברת התיקים לגישור שהחלה כטפטוף לפני יותר מ-20 שנה, הפכה בשנים האחרונות לנהר שוצף שבו זורמים בכל שנה עשרות אלפי תיקים מבתי המשפט למגשרים פרטיים. בשנה האחרונה ניתן היה לראות שהשימוש במגשרים בבתי המשפט, הוביל לגידול בפניות לגישור גם בשוק הפרטי ולמגשרים באופן ישיר. המגמה המדהימה לא נעלמה מעיניה של שרת המשפטים שהודיעה לאחרונה על רפורמות חדשות שעיקרן הרחבת השימוש בהליך הגישור לכלל בתי המשפט וחיוב בני זוג לגשת לגישור לפני שפונים לבית המשפט בתיקי גירושין. למרות הרוח החיובית למען קידום הגישור בישראל, מצערת העובדה שמרבית הפעילויות נעשות בניגוד לחוק, תוך התעלמות מהחוק ומהאינטרס הציבורי הרחב. במאמר זה נשרטט עבורכם תמונה מלאה ומקיפה על הליך הגישור ועל הדרך שעבר מהאקדמיה בארה"ב למערכת המשפט הישראלית ועל ההתפתחויות האחרונות בנושא הסדרת המקצוע וההליך.

            יניב שוורצמן יו"ר לשכת המגשרים בישראל נוהג לומר שהגישור עצמו נולד בחטא. לדבריו של שוורצמן, "מטרתם המוצהרת של האישים שהגו את הליך הגישור לפני עשרות שנים, הייתה למצוא דרכים יצירתיות להקלת העומס בבתי המשפט. כבר אז העומס על המערכת היה כבד ובלתי סביר מכל הבחינות. המייסדים של הגישור הבינו שהמסלול הנוכחי של המערכת הולך לקראת קטסטרופה, ועל מנת ולמנוע קריסה של המערכת, יש למצוא דרכים חדשות להקלת העומס. "הבעיה" של מי שיזם את הרעיון החלה כאשר הסתבר שהגישור עובד טוב ואפילו טוב מדי. הנתונים שהחלו להצטבר על הליך הגישור הראו אחוזי הצלחה מדהימים וגרמו לראשי המערכת המשפטית, לפתח דווקא חששות מהליך הגישור. החשש העיקרי היה ששימוש יתר יוביל להיחלשותה של המערכת המשפטית על כל המשתמע מכך".

במרבית מדינות המערב הליך הגישור סובל מיחס של אהבה שנאה מצד המערכת המשפטית. מצד אחד כולם מהללים ומפארים אותו כהליך מצוין להקלת העומס, ומצד שני עושים הכל כדי לא להסדיר אותו בחקיקה מסודרת ולא פועלים על מנת ולהגדיר כללים ברורים לאיך ולמי מעבירים תיקים. כתוצאה מנסיבות אלו, לא הוסדר הליך הגישור בכלל, ברוב המדינות המערביות. כתוצאה מחוסר ההסדרה של הגישור דרך בתי המשפט, גם שוק הגישור הפרטי נותר פרוץ וללא פיקוח.

בישראל נעשה ניסיון ראשון להסדיר את הגישור במערכת המשפט, בשנת 1992 בתיקון חוק בתי המשפט. בשנת 1993 הוסדרו תקנות המגשרים על ידי שר המשפטים דוד ליבאי. תקנות המגשרים הסדירו בצורה חלקית את הקריטריונים הבסיסיים לזהותו של המגשר. מתוקף תקנות המגשרים הוקמה ועדה מייעצת היא ועדת גדות המפורסמת. מטרתה של ועדת גדות הייתה לבחון האם וכיצד ניתן לשלב את הליכי הגישור בתוך מערכת המשפט הישראלית בצורה הטובה ביותר. הוועדה שבראשה עמדה שופטת המחוזי שרה גדות, קבעה במספר דוחות באופן חד משמעי שכניסתו של הליך הגישור למערכת המשפט, תוביל לייעול משמעותי של המערכת ולהקלה גדולה עליה ועל הציבור הרחב. בשנת 1998 בעקבות המלצותיה של ועדת גדות, הוקם ב-1998 "המרכז הארצי לגישור" במשרד המשפטים. מטרתו של המרכז הארצי לגישור, הייתה להטמיע את מסקנות ועדת גדות ולפעול להסדרת העברת התיקים מבתי המשפט למגשרים.

ברם, למרות הרצון הטוב, המלצות ועדת גדות עסקו בנהלים על פיהם יועברו התיקים מבתי המשפט למגשרים, אך לא קבעו מיהם המגשרים ומהם הקריטריונים המקצועיים להליך הגישור. את נושא הקריטריונים שיסדירו מי יכול להיות מגשר, החליטה ועדת גדות לדחות לעתיד, ובישראל כידוע מה שנדחה נשכח. כבר בראשית הדרך הועלו טענות רבות בנוגע להרכב הועדה ולמעורבות נציגים בעלי אינטרסים כלכליים אישיים בוועדה. טענות אלו אשר ליוו את הוועדה לכל אורך שנות פעילותה, גרמו לגורמים רבים להתעלם מהמלצות הוועדה ולפעול כאילו היא לא קיימת בפועל. בשנת 2008 הורה שר המשפטים דניאל פרידמן לבטל את תקנות המגשרים. ביטול התקנות הכה בתדהמה את כל עולם הגישור מאחר והוא נעשה ללא תיאום, ללא הכנה וללא שניתן הסבר כלשהו לביטול. כתוצאה מביטול התקנות איבד המרכז הארצי לגישור את משמעותו ונסגר כעבור שנתיים ב-2010.

מאז 2008 ועד היום ולמרות העובדה שהתקנות בוטלו, נושא הגישור טרם הוסדר. ובכל זאת המשיכה הנהלת בתי המשפט בתמיכת משרד המשפטים, להעביר תיקים למגשרים ללא פיקוח וללא הסמכה חוקית כלשהיא. יש הטוענים שהעברת התיקים למגשרים, נעשית על פי סעיף 79 ג' לחוק בתי המשפט שמאפשר להעביר תיקים למגשרים. טענה זו שגויה מאחר ועל פי סעיף זה ניתן להעביר תיקים רק בהסכמת הצדדים. ובכל זאת, כיום להסכמת הצדדים אין משמעות בשיקול להעביר את התיק לגישור. התיקים המועברים לגישור באופן ישיר על ידי שופטים או על ידי הנהלת בתי המשפט (בהליך המהו"ת), נעשים ללא קבלת הסכמת הצדדים ועל כן הם נעשים בניגוד לחוק. בשל החוסר בכללי אתיקה ופיקוח, התיקים שמועברים למגשרים מבתי המשפט, אינם מועברים על בסיס קריטריונים מקצועיים, אלא על בסיס היכרות אישית או על בסיס "מכרז" המופנה לרשימה מצומצמת של מגשרים המקורבים להנהלת בתי המשפט. העובדה שאין פיקוח על העברת התיקים ועל המגשרים עצמם, הובילה להצטברות מכתבי תלונה רבים בלשכת המגשרים בישראל. מאחר וכל עוד אין חוק המסדיר את מעמד המגשר, ללשכת המגשרים ולכל גוף ציבורי אחר, אין סמכות סטטוטורית לפעול נגד מגשרים שסרחו, נותרו כל מכתבי התלונה ללא מענה אמיתי.

בשנת 2009 הגיש המגשר ועוה"ד יניב שוורצמן (לפני שהתמנה לתפקיד יו"ר לשכת המגשרים בישראל) עתירה לבג"צ נגד: שר המשפטים (פרידמן), הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים. בעתירה דרש שוורצמן להסדיר את הפרצות בתחום הגישור במערכת המשפט ולהסדיר את הנושא בחקיקה אחת ולתמיד. עוה"ד שוורצמן שהיה באותה עת מגשר עצמאי, רצה למחות נגד אובדן הערכים של מערכת המשפט ונגד הפעילות הלא חוקית בכל הקשור להעברת תיקים למגשרים מבתי המשפט ללא פיקוח וללא קריטריונים מקצועיים. בעתירה שהוגשה, דרש שוורצמן לעצור את העברת התיקים למגשרים או לחילופין לקבוע קריטריונים ברורים למקצוע המגשר ולתהליך העברת התיקים מבתי המשפט למגשרים. העתירה התקבלה ואף הוצא צו על תנאי המורה למשרד המשפטים להבהיר מדוע הוא לא מסדיר את הליך הגישור. לאחר שהוצא הצו על תנאי, נקט משרד המשפטים בטקטיקת הדחייה הכל כך מוכרת. אחת לכמה חודשים וכאשר התקרב מועד הדיון בעתירה, הגיש משרד המשפטים בקשה לדחיית הדיון. בכל הפעמים בהן התבקשה הערכת זמן, אפשרו זאת שופטי בג"צ. בשנת 2012 הגיש עוה"ד שוורצמן שאז כבר כיהן כיו"ר לשכת המגשרים בישראל, עתירה נוספת לבג"צ. העתירה שצורפה לעתירה הקודמת עסקה בעיקרה בסוגיית חוסר ההסדרה וחוסר הבהירות בהעברת תיקים למרכזי גישור פרטיים. הנהלת בתי המשפט נוהגת (כאמור ללא הסמכה חוקית) להעביר תיקים למגשרים פרטיים ולמוסדות פרטיים להכשרת מגשרים ללא פיקוח וללא הסמכה בחוק. הדבר גורם נזק לבעלי הדין ולכלל הציבור שמאמין שיש מי שמפקח ודואג שהוא יקבל שירות מקצועי ואמין, כאשר בפועל אין כך הדבר. בעתירה שהוגשה, טענה לשכת המגשרים בישראל, שמאחר ולא ניתן היה להוציא מכרז לגיוס מגשרים למערכת המשפט, הומצא מונח חדש שאמור לעקוף את חוק חובת המכרזים, זהו "הקול הקורא". מדובר במונח מכובס לאישור קורסים להכשרה בגישור בתביעות קטנות (פרקטיקום) לבתי ספר פרטיים ללא מכרז מהנהלת בתי המשפט. שופטי בג"צ קיבלו גם את העתירה השנייה (לאחר שניסו לשכנע את הלשכה למשוך את העתירה במטרה לתת עוד זמן להנהלת בתי המשפט להתארגנות). שיטת הדחיה השתנתה בשנה שעברה (2013) כאשר נכנסה לתפקידה שרת המשפטים החדשה, ציפי לבני. השרה לבני הבינה שאין מנוס ושטובת הציבור מחייבת את הסדרת הגישור. בהנחייתה של השרה הודיע משרד המשפטים לבג"צ שהשרה מתכוונת להסדיר את הנושא אחת ולתמיד בעזרת תקנות חדשות. לאחר שהודיעה השרה על כוונתה להסדיר, החליטו שופטי בג"צ (דנצינגר, סולדברג והנדל) ב-27.11.13 שלמשרד המשפטים יינתנו 45 ימים להסדיר את הגישור במערכת המשפט. בדיון שיבחו השופטים ואף ציינו זאת בפרוטוקול, את עוה"ד שוורצמן על עמידתו העיקשת והאיתנה לאורך השנים.

            וכמצופה, בדיוק לאחר 45 יום ממתן ההחלטה, הוציאה שרת המשפטים הודעה לתקשורת ובה הכרזה על רפורמה חדשה שמהותה החדרת הגישור לכלל בתי המשפט בישראל בעזרת הליך המהו"ת. לאחר שנמסרה ההודעה לתקשורת, הודיעה שרת המשפטים לבג"צ, שבכוונתה להסדיר את הנושא בעזרת תקנות משנה שיסדירו את העברת התיקים למגשרים מבתי המשפט. בתגובה להודעת השרה ולהחלטת בג"צ, הגיבה לשכת המגשרים שעל אף הכוונות הטובות, עדיין מדובר בהסדרה חלקית ולא ממצה. לטענת הלשכה, לא ניתן להסדיר את הדרך בה מועברים התיקים מבתי המשפט למגשרים, ללא הסדרה של שאלת המיהו מגשר? בהתאם לחוק יסוד חופש העיסוק. משכך הגיבה לשכת המגשרים לבג"צ בדרישה לעצור את העברת התיקים לחלוטין ועד אשר תהיה הסדרה סופית ומקיפה.

ב-16.3.14 התפרסמה באופן רשמי הטיוטה של התקנות החדשות לעיון הציבור. מהתקנות עולה שמשרד המשפטים והנהלת בתי המשפטים, מנסים להשאיר את המצב הבעייתי ללא שינוי אמתי. מטיוטת התקנות עולה שכל מי שמקבל היום תיקים מבתי המשפט, ימשיך לקבל תיקים, ולמגשרים חדשים תוצב תקרת זכוכית שתמנע מהם כניסה לרשימת המגשרים של בתי המשפט. מגבלה זו תעשה על ידי הצבת רף של 20 גישורים שביצע המגשר ונגמרו בהסכם. על אף העובדה שיש היגיון שהמגשר בבית המשפט יהיה מגשר מנוסה, יודע כל מגשר שהסיכוי לקבל 20 גישורים נמוך למי שלא מחובר למערכת המשפט. בנוסף למגבלה זו נדרש מהמגשרים להיות בעלי תואר אקדמאי (לא רלוונטי איזה תואר) ועם ניסיון של חמש שנים בתחום העיסוק. משמעות הדבר היא, שאדם בעל תואר ראשון בספרות עם חמש שנות ניסיון בכתיבת חיבורים, יכול לעמוד בקריטריונים אלו.

בנקודה זו יש להדליק את הזרקור על תהליך טבעי שהתרחש בד בבד עם הגישור דרך בתי המשפט- הגישור הפרטי. לאחר שסומנה בעשור האחרון המגמה של הפניית הצדדים בהליך משפטי, לגישור במקרים רבים יותר ויותר, החלה מגמה שהולכת וגדלה בקרב ציבור גדל והולך, ללכת ישירות למגשר ובכך להימנע מהתסכול, מהמחיר ומחוסר היעילות של מערכת המשפט. מחקרים הוכיחו שפניה לגישור לפני שמתחילים הליכים משפטיים, מובילה לסיכוי של מעל ל-90% לפתרון מהיר בהסכמה של כל הצדדים. סוגיית הגישור הפרטי, על אף ההצלחה הרבה לה הוא זוכה בשנים האחרונות, מחדדת את הבעייתיות שבחוסר הסדרת הגישור בחקיקה ובחוסר בכללי אתיקה ופיקוח על המגשרים. בגלל החוסר בהסדרה, יכול היום כל אדם להיקרא מגשר ולגשר בסכסוכים אזרחיים. אחד הדברים הקשים בנושא המגשרים, קשור לנושא ההכשרה של המגשרים. מסתבר שמוסדות לימוד גישור שונים שחלקם אף מהוותיקים בארץ ואף לקחו חלק בוועדת גדות, מפרסמים ברבים שהתעודה שלהם מוכרת על ידי משרד המשפטים. בעקבות הצטברות של תלונות רבות על בתי הספר הללו, הוציא משרד המשפטים בשנת 2013 הבהרה שאותם מוסדות אינם מוכרים ושהפרסום נעשה על דעתם הפרטית בלבד. ובכל זאת עדיין ניתן לראות את ההטעיה הזו גם היום במקומות רבים וציבור רחב של מתעניינים בלימודי גישור, נופלים לתוך המלכודת הזו.

            בימים אלו פועלת לשכת המגשרים מול חברי הכנסת מכל סיעות הכנסת, על מנת ולמנוע את העברת התקנות החדשות בוועדת חוקה חוק ומשפט. עד כה מדווחת לשכת המגשרים על תמיכה רחבה מכלל חברי הכנסת, שמבינים שנושא כל כך מהותי שעוסק בשאלה- כיצד תיראה מערכת המשפט והצדק הישראלית? מחייב דיון מעמיק בכנסת ישראל והסדרה מקיפה של הנושא בחקיקה ראשית.

ובינתיים, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. למרות האיסור בחוק ולמרות החלטת בג"צ. עדיין מועברים עשרות אלפי תיקים מבתי המשפט ומשופטים באופן ישיר, למגשרים שאיש אינו יודע מיהם ומהם הקריטריונים על בסיסם הועברו אליהם התיקים? לשכת המגשרים פנתה למשרד המשפטים בשאלה למי הועברו התיקים ועל בסיס אילו קריטריונים ונענתה בתשובה שניתן לסכמה ב- המחשב ישן ולא ניתן להוציא את המידע. ועל כך כבר אין עוד להוסיף.

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה