פניית הציבור לגישור: כיצד ניתן לטפח מודעות?

פניית הציבור לגישור: כיצד ניתן לטפח מודעות?

 

פניית הציבור לגישור: כיצד ניתן לטפח מודעות?

מאת: רן קוטנר וצוות "גישור ישראל צפון", בשיתוף עם עו"ד לילך מסנר דצמבר 2002

מבוא 1. שאלת טיפוח המודעות לגישור מטרידה רבים מהעוסקים בענף, המאמינים בו ובשפה התרבותית אותה מבקש להשריש. חלקו הראשון של המסמך מציג חשיבה כיצד ניתן להביא למודעות לא רק את הגישור ככלי, אלא גם את הנחות היסוד במסגרתן פועל, ובכך להעלות למודעות את הצורך להיעזר בו עוד טרם פניה לאפיקים המשפטיים. ההנחה היא שבראיה ארוכת טווח זהו ה"שיווק" הטוב ביותר, הן לשפה והן לגישור כמוסד וכמקצוע. עניינו של החלק השני עיסוק בהוצאת הדברים אל הפועל, ובו מפורטת הצעה לפעולה רחבת היקף. 2. שתי הנחות בבסיס המסמך: האחת, יש להדגיש את הערכים ותפיסת העולם שבבסיס הגישור ושבעטיים צמח ותפס מימדים ניכרים בארה"ב. אותם ערכים חשוב להנחיל לציבור הרחב על-מנת להגיע להישגים משמעותיים ול"מהפכה חברתית", כפי שמכנה את הגישור נשיא ביהמ"ש העליון השופט אהרון ברק. השניה, שילוב כוחות של גורמים שונים בחברה הנרתמים הרתמות משמעותית, הנם בחזקת הכרח על מנת שערכים יסודיים אלה יושרשו, יוטמעו, ויובילו לאותו שינוי חברתי משמעותי, גורמים כגון "המרכז הארצי לגישור", כנותן חסות לתהליך וקובע את הקריטריונים ואת דרך הפעולה; מרכזי הגישור השונים, כשותפים ראשיים לצוות חשיבה שיגבש את הצעדים לפעולה ובהמשך כשותף לביצועה; מועצות מקומיות ועיריות, אשר יספקו את השירות המוצע בהמשך במסגרתן ותוך שיתוף פעולה עם משרד המשפטים/המרכז הארצי לגישור. ראציונל ראשית, כאמור, עלינו לשאול עצמנו מהו הדבר אותו ברצוננו לטפח. אם אנו עוסקים ב'טיפוח מודעות', הרי שהתפקיד רחב בהרבה מאשר הבאה לידי הכרה בעצם קיומו של כלי, טכניקה, מסוימים. מדובר, לדעתנו, בתהליך חינוכי משמעותי. בכך, ורק תוך הכשרת הקרקע ויצירת התנאים המתאימים שיאפשרו שינוי תודעתי, יוכל הגישור להיות לא רק כלי אלטרנטיבי ליישוב סכסוכים, אלא אופן קידומו של עולם ערכים בו אנו, כל העוסקים בגישור, מאמינים. אם יונחל, ויווצרו התנאים המתאימים, פועל יוצא מכך יהיה באופן טבעי השרשתו של הכלי הגישורי בתודעה וכמוסד. הגישור אינו המטרה, אלא השינוי התודעתי בנוגע לשאלה העקרונית: האם יש בידי – כפרט – אלטרנטיבה לפעולה, כאשר במסגרת מערכת יחסים אני נתקל בקונפליקט שאיני מצליח לנהל אותו עוד בכוחות עצמי, אלטרנטיבה שבמסגרתה אוכל לקבל סיוע שימנע את הידרדרותו לכדי סכסוך (הגובה מחירים רבים)? האם – כחברה – יש בידינו אפשרות לכונן מוסד שביכולתו להפחית את רמת הסכסוכים בהם נתונה החברה שלנו וליצור דינמיקה של שינוי בדפוסי התנהלות רווחים? דרושה הבניה תודעתית משמעותית של הערכים והיתרונות האיכותיים של התפיסה והכלי הגישוריים. 2. כאשר אנו ניגשים לשאלת טיפוח המודעות כפי שמנוסחת בכותרת, שאלה אותה נכון לדעתנו לבחון היא מה היה צריך לקרות כדי שאנשים בחברה יפנו לפסיכולוג לקבלת עזרה, פניה לעזרה אשר לא היתה מובנת מאליה או רווחת לפני כחצי מאה. את התשובה לשאלה זו יש לחפש, לדעתנו, באזורים של המודעות והלגיטימציה. ברוח התפתחותה של הפסיכולוגיה והיותה למוסד רווח, נגיש ומקובל, יש מקום להפליג כאן עם חזון, אשר עונה גם לאתגרים שהוצבו בחלק הראשון: נכונה הפניה לגישור עוד בשלבים מוקדמים של התפתחות סכסוך, למעשה – לא רק בשלב שהוא כבר "עלה לנו לראש" ואיבדנו שליטה על הסיטואציה בה אנו מצויים ואנו פונים לבית-המשפט על מנת שיוכיח את צדקתנו ותוך הנחה שאין עוד באפשרותנו להידבר עם הצד השני. אם תטופח המודעות לקונפליקטים "עוד כשהם קטנים", ההכרה בצורך בעזרה/תמיכה של גורם שלישי שיעזור 'רק' להחזיר צדדים אשר עלו על "מסלול התנגשות" לפסים של הידברות משתפת , מו"מ אינטגרטיבי, יוכל הגישור למלא פונקציה משמעותית אשר תופסת מקום לגיטימי בחברה הישראלית הממהרת להסתכסך וכטיפול מונע של טרם הגעה לכדי סכסוך המצריך התערבות משפטית. הקושי היום 1. החברה הישראלית ממהרת להסתכסך. לצערנו, בחברה עייפה ועמוסת קונפליקטים, קיימת כמיהה למצב הרמוני, ל'שקט תעשייתי' נטול 'רעשים במערכת', או במילים אחרות: קיים קושי להתמודד עם קונפליקטים. בשל כך, כאשר הם עולים – נושאת התגובה להם אופי של הדחקה / התעלמות (טאטוא אל מתחת לשולחן, יצירת עמימויות וקצוות פרומים, עיגול פינות, התעלמות מהמציאות הנוצרת וכו'). 2. אופן "התמודדות" חלופי הנו הפנייה לאפיקים המשפטיים. מספר עורכי-הדין בחברה הולך וגדל, מספר התיקים הולך וטופח, ואם ניתן היה למדוד את 'זמן התגובה' (מהירות הפנייה לאפיקים משפטיים) – ניתן להניח כי היינו מגלים שהוא הולך ומתקצר. זאת, תוך חיפוש אחר מקור סמכות שיכריע בסכסוך, סכסוך אשר יצא מהר, מהר מדי, מכלל שליטתם של המעורבים בו. דרך טיפול זו נובעת מהקושי – לצד החוסר במודעות – למצוא את הכוחות והמיומנויות (או המוסדות הנכונים) לטפל בהם באופן הראוי. האלטרנטיבה 1. הנחה מובלעת, אותה אנו מלמדים בכל שיעור מבוא בגישור, היא כי קונפליקט אינו דבר שיש להירתע ממנו. הגישור, ולמעשה התנועה לישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות, מציעה אלטרנטיבה שהיא דרך חדשה: מתוך הכרת הפוטנציאל החיובי הטמון בקונפליקט, מתוך הכרת היות המצב הקונפליקטואלי מצב אנושי קיים, המסר של הגישור הוא כי אין אנו צריכים – במצב של קונפליקט אשר עלה על פסים שליליים – לבחור בדפוס של הימנעות והדחקה (אשר במוקדם או במאוחר יתפרץ ויישא אופי של סכסוך חריף, ואם לא הרי שיפגע באפקטיביות ובטיב ההתקשרות), או למהר ולבחור בקיצוניות השניה, היא האפשרות המוכרת היחידה כרגע "בשוק" ודפוס הפעולה הרווח, רווח מדי – הפניה להליכים והתדיינות משפטיים. המסר הוא כפול: א. יש אפשרות, קיים תחום עיסוק/התמחות מקצועית וקיים מוסד/ פונקציה חברתית לטפל בקונפליקט "עוד כשהוא קטן". ב. גם אם הוא כבר גדל והיה לסכסוך, ישנה אפשרות (ועזרה) למצוא את הדרך להחזיר את השליטה בו, ובסיטואציה בה הם מצויים, לידי המעורבים. להשבת הסמכות למעורבים ושיקול הדעת למעורבים מתלווה חסכון בסיכונים שנחסכים כתוצאה מאי-הגעה בפני שופט, כמו גם החסכון בזמן ובכסף. 2. הבחירה באפיקים אלטרנטיביים היא אינטרס של המערכת המשפטית ושל המדינה במובן העמוק ביותר: לא רק בשל העומס הכבד על המערכת, אלא בשל הצורך בשינוי דפוסים לא בריאים המשתרשים בחברה ובצורך המסתמן לראות בביהמ"ש מקור סמכות, דמות אב, אליו רצים עם כל דבר (ומעידות על כך היטב פסיקות בתי המשפט על כל ערכאותיו בשנים האחרונות, אשר "מגלגלות את העתירות חזרה לפתחם של העותרים", תוך הנחיה לעשות את המאמצים הנדרשים והדגשת הצורך ליישב את הסכסוכים בדרך של הסכמה ושלא בעזרת התערבות בימ"ש). בהקשר הזה חשוב לקרוא את דבריו של נשיא ביהמ"ש העליון, הפרופ' אהרון ברק, הרואה בגישור "פילוסופית חיים" ולא רק מנגנון ליישוב סכסוכים. תפקידי החברה 1. יש חשיבות רבה לתמוך תמיכה משמעותית וליצור את התנאים שיעזרו לאנשים במצבי המצוקה לסמוך על כך שיש להם למי לפנות. חשוב שיהיה מוסד, מקומי ונגיש לציבור, שייתן יעוץ והכוונה עוד בשלביו המוקדמים של הסכסוך (למעשה, עוד ב"שלבי הקונפליקט"). המשימה העומדת בפנינו היא להביא צדדים להכיר (להיות מודעים) ולדעת שיש מקום (תחושת לגיטימציה) לפנות למוסדות אלה. 2. כותב אריך פרום בספרו החברה השפויה (עמ' 78): "לא ניתן להגדיר בריאות נפשית במונחים של 'הסתגלות' הפרט לחברה שלו, אלא להיפך, חובה להגדירה במונחים של הסתגלות החברה לצרכי האדם ושל תפקידה בקידום או הכשלת ההתפתחות של בריאות-הנפש. בריאותו או חוסר בריאותו של הפרט איננה בעיקרה עניינו של הפרט, אלא שאלה התלויה במבנה חברתו. חברה בריאה מקדמת את כושרו של האדם לאהוב את בני-מינו, את כושרו לעבודה יוצרת, את התפתחות תבונתו ואת האובייקטיביות שלו; היא מקנה לו תחושת עצמיות המבוססת על התנסותו בכוחות היצירה שבקרבו. חברה בלתי בריאה היא זו היוצרת עוינות הדדית ואי-אמון – אלה ההופכים את האדם כלי שרת, משהו לשימוש ולניצול בידי אחרים… חברה יכולה למלא את שני התפקידים גם יחד; ביכולתה לקדם את התפתחותו הבריאה של האדם, וביכולתה להערים מכשולים; לאמיתו של דבר עושות רוב רובן של החברות את שני הדברים גם יחד, והשאלה היא רק באיזו מידה ולאיזה כיוונים מופעלות השפעותיהם החיוביות והשליליות". החברה, לצורך העניין מנגנוני החברה ונציגיו, יכולים וצריכים ליצור את התנאים לחברה בריאה, למבנה חברתי בו קיימים המוסדות אשר יקדמו את "כושרו של האדם לאהוב את בני מינו" ולהתפתח – כאדם מודע וכמי שחש לגיטימציה במבנה החברתי בו הוא חי – לקבל את התמיכה לנוכח מצבי קונפליקט אשר מצויים על מסלול הסלמה. 3. מתוך מודעות והכרה של מידת חוסר הבריאות של החברה בה אנו חיים בישראל של ראשית המאה ה-21, בהכירנו את ה'דם החם' וה'פתיל הקצר' והקלות בה עולים על פסים של סכסוך במסגרתה, ביכולתה של החברה ושל מנגנוניה לבחור באיזו מידה היא בוחרת להפעיל את השפעותיה החיוביות. המשכו של המסמך הנו תוכנית אופרטיבית להקמת "מרכזי תמיכה מקומיים", בהם ייושמו הנחות היסוד שהובאו עד כאן, לצד פירוט הצעדים לפעולה לקידום רעיון זה. מהו מרכז תמיכה מקומי? מרכז תמיכה מקומי הנו מרכז שמטרתו לשרת את הציבור, להיות מוסד בלתי תלוי, שלא למטרות רווח, בחסות משרד המשפטים ובשיתוף עם המועצות המקומיות/ עיריות וכשרות שלהן, אליהם יוכלו לפנות אזרחים לשם הערכה ראשונית של הקונפליקט/סכסוך בו הם מצויים. "מרכז התמיכה המקומי" מספק שירות משני סוגים: מתן מידע כללי וחשיפה ראשונית לעולם הגישור/A.D.R ויתרונותיו, לצד מתן יעוץ נקודתי ראשוני לגבי קונפליקטים/סכסוכים של אזרחים. את מרכז התמיכה, כפי שאנו רואים אותו, יאייש אדם במשרה חלקית, אשר בימים ושעות קבועים יענה לטלפונים של פונים, יספק הסבר ראשוני אודות המרכז, ויציע את אחד השירותים הבאים: א. הגעה לייעוץ ראשוני (בן 15 ד' או 30 ד', בעלות סמלית, למשל 25/50₪ עבור 15/30 ד') להערכת מומחה שיעזור לו להחליט אם המקרה מתאים לגישור, או להליך A.D.R. אחר, או להגשת תביעה לבית-המשפט. ב. הגעה למרכז לצפייה בסרט אודות הגישור (שישודר בימים ושעות קבועים), לקבלת תמונה רחבה יותר אודות ההליך. ג. שליחת רשימת המגשרים / מרכזי הגישור שרלוונטיים עבורו לצורך בחירת מגשר (הסבר מפורט לגבי כל אחד מהמרכזים ניתן יהיה לקבל במרכז, ברשימות ומסמכים שיונפקו עפ"י קריטריונים ברורים אותם יקבע המרכז הארצי לגישור. חשוב להדגיש: מדובר בעלוני מידע, ולא במסמכים פרסומיים, עד כמה שניתן להבחין בין השניים). במידה ויבחר להגיע לפגישת ייעוץ, יקבע העובד במשרד פגישה, בשעה ויום מוגדרים, להגעה לייעוץ. בעל התפקיד השני הנו היועץ, אשר מגיע לפגישות יעוץ עפ"י קביעה מוקדמת של מקרים: כעובד לפי שעות, אמורות פגישות הייעוץ לממן את עבודתו. בפגישות אלה, יעריך היועץ אם מתאים המקרה להליך גישור. היועץ אינו רשאי להמליץ על מגשר או מרכז גישור זה או אחר, אלא להפנות לרשימת מגשרים/מרכזי גישור אשר תיערך ע"י המרכז הארצי לגישור (חשוב להקפיד על הניטראליות של המוסד ועל העדר כל זיקה בינו לבין מרכז או מכשרים פרטיים אלה או אחרים פעמיים-שלוש בשבוע ילווה היועץ את הקרנת הסרט, ויענה עם סיומו על שאלות. בשעות בהן המרכז סגור, יענה מענה קולי, אשר לצד פרטים על שעות פתיחת המרכז, ייתן מידע ראשוני אודות הגישור. "מרכזי התמיכה המקומיים" יהיו בחזקת שירות קהילתי/עירוני, אשר, אנו מציעים, הרשות המקומית/ עירייה שותפה בהפעלתו. יש למצוא את הדרך ליצור שיתוף פעולה זה (אם ע"י הקצאת המקום, אם ע"י לקיחת חלק בפרסומו והבאה למודעות הציבור את דבר קיומו, ואם ע"י השתתפות בהקצאת העובד שיספק את המענה הטלפוני מתוך צוות עובדי הרשות/עירייה). ניתן לחשוב על אפשרויות חלופיות להפעלת "מרכזי התמיכה המקומיים", לדוגמא בין כתלי בית-המשפט וכשירות קדם-משפטי במסגרתו, או אחרות. צעדים אופרטיביים ליישום: 1. שיתוף מרכזי הגישור ורתימתם למהלך הנ"ל, בהובלת "המרכז הארצי לגישור". 2. בניית צוות מצומצם להמשך חשיבה וגיבוש תוכנית עבודה כנציגי המרכזים כולם. 3. הבאת הרציונל בפני הצוות ובחינת האפשרויות ליישום במסגרתו. 4. גיבוש אמנה הכוללת כללים ודרכי פעולה מסודרים ואחידים לכל המרכזים (והמגשרים שייוצגו במסגרת התוכנית). 5. יצירת "טופסולוגיה" אחידה לשלבים המקדימים של ההתקשרות, אשר תובדל ממרכז למרכז ע"י הלוגו. 6. קביעת קריטריונים לייצוג המרכזים ברשימות של "המרכז הארצי לגישור" אשר יהיו מצויות ב"מרכזי התמיכה המקומיים" (ר' להלן), מתוכם יבחרו הפונים את המגשרים. 7. גיבוש תפיסת "מרכזי התמיכה המקומיים" ואופן ניהולם השוטף. 8. גיבוש תפיסה ואסטרטגיה "שיווקית" להבאת המרכזים הקהילתיים ויתרונות הגישור למודעות הציבור, כולל מנגנונים להפצת הבשורה וסיפורי הצלחה (כולל תשדירי שירות ברדיו ובטלוויזיה). 9. קביעת אופני התקשרות עם מועצות מקומיות/עיריות וקביעת מנגנוני שיתוף פעולה. 10. קביעת דרכים לעידודם וקידומם של המרכזים המקומיים (למשל, מתן הנחה באגרה למי שפנה להליך גישור טרם ההליך המשפטי). 11. קביעת תחומי אחריות וקידום היוזמה ע"י מרכזי הגישור ומגשרים פרטיים. חשוב לזכור כי מדובר בשיווקה של המודעות להליך הגישור, אשר עולה בקנה אחד עם האינטרסים של מרכזי הגישור, אך עם זאת – אין מדובר בשיווקם של מרכזי הגישור (יש לקבוע נהלים ברורים על מנת לטפל בקונפליקט זה "עוד כשהוא קטן"…). כמו כן, על דפי המידע שבמסגרת המרכז להיות אחידים, כמו גם ה"טופסולוגיה" בהמשך ההתקשרות. 12. קביעת קריטריונים לבחירת יועצים ל"מרכזי התמיכה המקומיים" ולהכשרתם וקביעת השאלות שיש לברר במסגרת פגישות הייעוץ. 13. קביעת קריטריונים לעבודת מפעיל "מרכז התמיכה המקומי" ולהכשרתם. 14. קביעת בעלי-תפקידים שיקדמו את הפרוייקט. 15. הבאת התוכנית בפני המרכזים וקבלת תמיכתם בה (וללקיחת חלק ביישומה). יש מקום לעבודת מחקר לבחינת המהלכים שננקטו בחברה האמריקאית להשרשת הגישור והיחשפות לפרויקטים דומים שכבר הוצאו אל הפועל בה ובמדינות אחרות ברחבי העולם. למידה שלנו מהניסיון שהצטבר בה (ואולי אף היוועצות בדמויות מפתח שלקחו חלק בתהליכים אלה) יכול לתרום רבות לגיבוש תוכנית עבודה מתאימה לחברה הישראלית. נשמח לקבל תגובות והערות לדברים המובאים כאן, בתקווה להוביל לשכלול יוזמה זו וקידומה בקרב כל הנוגעים לעניין.

 

      
 

  תגובות הגולשים

 

תאריך:  13/01/2003 20:10:41 שם:  דוד silvera@sulcha.co.il  :E-Mail

תגובה: חתימת אמנת הגישור בבית הנשיא -נותנת למאמרכם משנה תוקף

 

תאריך:  02/02/2003 07:37:04 שם:  מירה שוורץ gamashel@netvision.net  :E-Mail

תגובה: רעיון חשוב

 

תאריך:  02/02/2003 07:38:35 שם:  מירה שוורץ   :E-Mail

תגובה: חשוב מאוד להחדיר את החשיבה הגישורית , לכולנו. המשיכו כך ובהצלחה מירה

 

תאריך:  06/02/2003 00:36:24 שם:  אולגה גנזר olgagen@hotmail.co.il  :E-Mail

תגובה: טיפוח המודעות החל מבתי ספר למחברי המאמר שלום רב! בהזכירכם את פיתוחה ושיווקה של המודעות להליך הגישור התעלמתם לחלוטין מקהל היעד עם פוטנציאל עצום. יתרונות הגישור מוסכמים היום על כל הנוגעים בדבר. המטרה היא להשריש את הנושא בחברה הישראלית. הלא חשבתם לנכון להגביר את הפעילות במערכת החינוך, כגון: המוסדות להשכלה גבוהה, בתי ספר, ובמיוחד בתי חינוך ניסויים דמוקרטיים, אשר עושים מאמצים לבנות מודל של חברה מתוקנת. אמנם קיימים כוחות הפועלים בתחום (כדוגמת המכון הדמוקרטי), אך עדיין מעט מדי… מדובר בדור שעשוי להשתמש בכלי האלטרנטיבי והאיכותי – הגישור, באופן טבעי וכמובן מאליו, במידה ויכירו על הצד הטוב והמקצועי. מי שיכיר ביתרונותיו של הגישור ויתרגל לנצל את הכלי מגיל צעיר, בהיותו נער (ואף ילד) יהווה את "הלקוח" גם בעתיד, כאשר יפלוש לשוק העבודה/יבנה משפחה וכדומה.

 

תאריך:  03/05/2005 09:12:53 שם:  רון ב.ד   :E-Mail

תגובה: המאמר של מר רן קוטנר מעולה וממחיש את הסוגיות היטב.

כתיבת תגובה

*