תביעות קטנות עד הרצפה, או גישור בלחיצת יד וחיוך?

תביעות קטנות עד הרצפה, או גישור בלחיצת יד וחיוך?

תביעות קטנות עד הרצפה, או גישור בלחיצת יד וחיוך?
ציפי ברנוי (MA)- מגשרת

גברת לוי (שם בדוי) תבעה את "מרצפות הארמון" (שם בדוי) בטענה כי המרצפות, שהגיעו אליה הביתה, אינן דומות כלל וכלל למרצפות, שראתה באולם התצוגה של "מרצפות הארמון". כתב התביעה של גברת לוי מפרט מסכת ייסורים של קבלת מרצפות כהות יותר, מוכתמות, קשות לתחזוקה וסימני שחיקה רבים. גברת לוי מציינת בכתב התביעה כי היא תובעת רק את הסכום, שבית משפט לתביעות קטנות מאפשר, ולא את הנזק המלא, שנגרם לה, כדי לסיים את הסאגה האומללה, לדבריה, בהקדם.

"מרצפות הארמון" משיב לגברת בכתב הגנה, המצייר סיפור קצת שונה. לטענתו הקונה התחרטה על קנייתה, מאחר שלא ענתה לציפיותיה, והיא מכפישה את שם העסק, כדי לקבל ממנו ריצוף חדש. בכתב התביעה מציין בעל העסק כי הוא מוותר מראש על סכום הפיצוי שלו, בגין ההתעסקות עם הקונה והכפשת שמו, ומביא עובדות שסותרות את טענותיה של התובעת.

התיק הגיע לגישור והצדדים הסכימו להיפגש ולקדם פתרון, שיהיה מקובל על הצדדים. הצדדים החליפו ביניהם דברים, שלפי דעתם גרמו לסכסוך, והסכימו שאם ימצא פתרון מקובל על שניהם, תוסר התביעה מבית המשפט.
המגשר זיהה את האינטרסים של כל צד. מאחר ועמדתה של הלקוחה התבררה כתואמת לאינטרס של החלפת הריצוף, כפי שהבין וציין הנתבע, בעל העסק. המגשר הציע לתובעת לרצף מחדש את ביתה על חשבון "מרצפות הארמון", עם קבלת הסכמת בעל העסק. לבעל העסק הציע המגשר לשקול את הצעתו, כדי להגיע להסכם ולחסוך איבוד זמן וחשיפת העסק בבית המשפט.

בעל העסק רצה מאוד להקטין את הנזקים של הפסד זמן ופגיעה בשמו הטוב. בעל העסק הסכים לרצף לתובעת את ביתה מחדש על חשבונו, למעט עלות ההובלה. המגשר הציג בפני התובעת את האופציה, שפנייתה לבית המשפט לא מבטיחה לה פתרון טוב יותר, הדיון יהיה רק בעוד כחודשיים, ולכן טוב לה שתסכים.
ההסכם נחתם והצדדים שבו לשגרת חייהם, ולא היו צריכים להיפגש בבית המשפט. האם אתם הייתם נוקטים בדרך אחרת?
הערה:
תודה לדר' דוד סילורה ששיתף אותי ומאפשר לשתף אתכם קוראים יקרים.
הכתבה פורסמה במגזין הצרכנות "עושים שכונה" (גיליון 137; 3.11.13), המופץ בפתח תקווה, בגבעת שמואל ובקרית אונו.