פרק 4 דו"ח ועדת גדות – המלצות הועדה

פרק 4 דו"ח ועדת גדות – המלצות הועדה

4. המלצות הועדה

הועדה העמידה לדיון את הנושאים אשר יש לתת עליהם את הדעת לעניין
הכישורים והניסיון המקצועי של מגשרים, שייכללו ברשימה של בתי המשפט
ודרכי הוכחתם.

הנושאים אשר בהם עסקה הועדה הם אלה:

א. הכשרה בגישור;
ב. השכלה;
ג. גיל מינימלי;
ד. ניסיון מקצועי;
ה. דרכי הוכחת הכישורים והניסיון המקצועי;
ו. העדר הרשעות פליליות;
ז. תקופת מעבר.

א. הכשרה בגישור

1. נושא זה הוא הנושא השנוי ביותר במחלוקת מכלל הנושאים בהם דנה הועדה.

המומחים והעוסקים בגישור אלה שלמדו גישור באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל,
אלה שעוסקים בנושא זה באקדמיה וכן מי שעוסקים בפועל בגישור סבורים כי
יש הכרח בהכשרה עיונית ומעשית כאחד לעיסוק בגישור. מייצגי אסכולה זו
סבורים, כי אין די בכך שאדם יהיה בעל ניסיון או כישורים אישיים מתאימים
ויש הכרח בלימוד עיוני ומעשי של הגישור הן כדי לבצעו במקצועיות והן כדי
למנוע נזקים במהלך הגישור.

כנגד דעה זו קיימת דעה נחרצת לא פחות )אותה מבטאים, בעיקר, עורכי דין(
לפיה כשם שאין צורך בלימוד והכשרה מיוחדת כדי להיות בורר כך גם אין צורך
בהכשרה מיוחדת כדי להיות מגשר.

נציגי לשכת עורכי הדין, אשר הופיעו בפני הועדה, הציגו את התפיסה לפיה
מגשר צריך שיהא בעל השכלה משפטית. בעניין זה אף טענו נציגי הלשכה כי
אין צורך בהכשרה מיוחדת לצורך עיסוק בגישור וכי הכשרתו של אדם כעורך
דין מספיקה ואין הוא זקוק להכשרה נוספת כמגשר.

עוד סבורים המחזיקים בדעה זו, כי אנשים רבים ובכללם עורכי דין טובים
ומנוסים, הראויים להיות מגשרים, לא יסכימו לעבור קורסים לגישור במשך
שעות רבות, הן משום שזמנם אינו מאפשר זאת והן משום שהם סבורים כי
ניסיונם בבוררות ובפתרון סכסוכים הוא רב ואין להם צורך לעבור קורס נוסף
בגישור.

במידה והכשרה בקורס לגישור תהווה תנאי שאין בלעדיו, סבורים המתנגדים
לקורסים בגישור, עורכי דין ראויים לא יוכלו להיות מגשרים והמערכת תפסיד
מגשרים טובים.

הנימוקים כנגד הכשרה מיוחדת למגשרים, כפי שעלו מעדויות ששמעה הועדה
וכפי שהם עולים מהספרות הם כדלקמן:

)1( כישורי הגישור הם מולדים ולא ניתן ללמוד אותם בקורסים או בסדנאות.

)2( גישור הוא בעיקרו שאלה של שכל ישר והגיון, וכל אדם שניחן באלה אינו
זקוק לכל למידה או אימון מיוחדים.

)3( הצלחת הגישור טמונה בכך שהמגשרים אינם דמויות אוטוריטטיביות,
הכופות את דעתן על הצדדים, והפיכת הנושא למקצוע תפגע בתפקודם של
המגשרים.

)4( המגשרים שואבים את סמכותם מהסכמת הצדדים. אם הצדדים מסכימים
לזהותו של מגשר מסויים – כל דרישת כישורים חיצונית מהמגשר היא מיותרת.

)5( קשה לקבוע מה היא ההכשרה המקימה מגשרים טובים.

)6( כל מי שלמד את מקצוע עריכת הדין ועוסק בו – ממילא מתאים לעסוק
בגישור, שכן ניסיונו של עורך הדין בניהול משא ומתן מספיק כדי להכשירו
לתפקידו כמגשר.

נימוקים אלה אינם מקובלים על הועדה ודעתמו היא, כי אין הם משכנעים ואינם
עומדים במבחן הניסיון שנרכש בארץ ומחוצה לה.

גם אם נניח, שכדי שאדם יהיה מגשר מוכשר הוא זקוק לתכונות אופי ומזג
מולדים, עדיין אין פירוש הדבר שלמידה, תרגול וניסיון לא ישפרו את ביצועיו.

לכל דיון בשאלה, האם המגשר זקוק להכשרה, יש להקדים את השאלה: מה
תפקידו של המגשר. מבלי שנדע את התשובה לשאלה זו לא נדע האם הוא
זקוק להכשרה. גם אילו כל תפקידו של המגשר היה מתמצה בכך, שהוא נוכח
במקום ניהול המשא ומתן ומפקח על התהליך בלבד, ואנו איננו סבורים כך,
היה עדיין מקום לומר, כי עליו לפחות ללמוד את התהליך ואת הגורמים
המשפיעים עליו. אמנם אין תהליך גישור אחד שהוא התהליך "הנכון", אך
הצדדים זכאים להניח שהמגשר בחר בדרך שהוא הולך בה בחירה אינטליגנטית,
לאחר שבחן את הדרכים האלטרנטיביות ומצא מה הדרך המתאימה לו ביותר.
וכיצד ימצא זאת המגשר אם לא למד את הגישות, השיטות והאפשרויות
העומדות לפניו בגישור?

הנחה נוספת, המוטלת בספק, היא כי גישור הוא עניין של שכל והגיון. כמעט
שאפשר לומר שהיפוכו של דבר הוא הנכון. מה שלומד המועמד לגישור
בקורסים וסדנאות הוא, במידה מרובה, כיצד להתגבר על נטיות לבו ועל מה
שנראה לו כ"טבעי", ולפעול בדרכים שונות לגמרי מאלו שהיה פועל בהם
על פי "שכלו הישר". יתר על כן, הניסיון מראה כי אנשים שונים נוהגים
בדרכים שונות גם כאשר הנסיבות דומות, חלקם ביעילות וחלקם שלא ביעילות,
והדרך היחידה לומר שפלוני נהג על פי "השכל הישר" היא לומר, כי אם
התוצאה משביעת רצון אות היא כי פעל בדרך הראויה. דרך חשיבה מעגלית
כזו לא תוביל אותנו לכל מסקנה מועילה.

אילו היו פתרון הסכסוך והמוצא ממנו שאלה של "שכל ישר" בלבד, קרוב לודאי
שהצדדים היו מיישבים את הסכסוך בעצמם, ללא צורך בסיוע המגשר. עצם
העובדה שלא עלה בידם לעשות זאת, מצביעה על כך כי ב"שכל הישר" בלבד
אין די.

אם אם המגשר הוא עורך דין, הוא זקוק להכשרה המתאימה. עם כל היתרונות
שיש לעורך דין לשמש כמגשר, יש במקצוע גם פנים שאינם תורמים לתפקודו
כמגשר. הלימוד והניסיון המשפטיים מדגישים את העימות, את הצבת העמדות
הקוטביות ואת "הקרב למען הניצחון", המתנהל בבתי המשפט. יש הטוענים כי
מקצוע עריכת הדין הוא האנטי תיזה של הגישור, שמבוסס על שיתוף פעולה,
להבדיל ממאבק על זכויות. ברור כי אחד מתפקידיו העיקריים של המנחה
בהשתלמויות גישור הוא לשנות את "המפה הפילוסופית" של עורכי הדין ואת
נקודת המבט, הרואה את הסכסוך כ"זירת התכתשות".
המלצות הועדה )המשך(

גם המומחיות בשטחים אחרים איננה מבטיחה את ההתאמה לגישור. פסיכולוגים
ועובדים סוציאלים, למשל, נוטים לשים דגש בסיוע נפשי או בטיפול מקצועי
לצדדים או לאחד מהם, וגישה זו עלולה לסכל את מטרות הגישור.

לפיכך אחת ממטרות ההכשרה בגישור היא "לחנך מחדש" את מי שיעסקו בגישור,
באופן שיסגלו לעצמם דרך מחשבה הנדרשת לצורך יישוב סכסוכים ומתאימה
לתפקידים שעל המגשר למלא.

ידיעת הציבור כי המגשרים הממולצים עברו הכשרה מתאימה, כי קיים פיקוח על
בחירתם וכי עבודתם נתונה לבקרה, יקדמו את אמינות המוסד אצל המתדיינים.
הדרישות הללו יתרמו להכרה, כי כדי לעסוק בגישור יש צורך במקצוענות. קיום
דרישות של הכשרה מוגדרת מראש )גם אם בקווים כלליים( יביא לפיתוח מערכת
הוראה מתוקנת ובעקבות זאת לתחושת ביטחון למשתמשים בגישור כי אין הם
הולכים אל עבר הבלתי נודע. אם לא יפותחו ויופעלו קני מידה אובייקטיביים
לבחינת כישוריהם של מגשרים לא ניתן יהיה גם לקבוע מה נדרש כדי לשפר את
איכויות הביצוע של המגשרים, וההתקדמות בשטח זה תעוכב.

בליבו של הליך הגישור עומדת ההקפדה על כללי האתיקה המקצועית, כגון:
שמירה על נייטרליות, הבטחת סודיות המידע, מניעצ ניגוד עניינים, הגינות במשא
ומתן, מניעת שימוש לרעה בהליך על ידי צד וחובות המגשר ביחס לפעולות לא
חוקיות. ההכשרה לגישור מעמידה את המגשר על חשיבותם הייחודית של עניינים
אלה והשלכותיהם על מהות הליך הגישור.

סטייה מהתנהגות אתית מתוך אי ידיעה או חוסר הבנה עלולה לגרום נזק רב
להליך הגישור. לא ניתן לסמוך בנושא זה על הכישורים הטבעיים של המגשר או
על הכשרה מקצועית אחרת שלו, כמו עריכת דין, פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית.
הוראת הגישור חייבת לכלול גם עיסוק בבעיות של אתיקה והדגמה של יישום
בעיות אלה במקרים ספציפיים.

לאחר ששקלנו נושא זה, עיינו בספרות המקצועית הרבה על המצב הקיים בארה"ב
ובמדינות אחרות ושמענו את דעתם של העדים שהופיעו בפנינו, הגענו למסקנה
כי לצורך קביעת "אמות מידה לעניין הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים
ממפשר ואת הדרישות להוכחתם", כלשון תקנה 3 לתקנות בתי המשפט )מינוי
מפשר(, תשנ"ו – 1996, יש לדרוש שכישוריו של מגשר יתבססו לא רק על ניסיון
מעשי וידע כללי, אלא גם על לימוד עיוני ומעשי בתחום הגישור. לכן יש לכלול
תנאי של השתתפות בקורס מתאים לגישור כחלק מכישוריו של מגשר.

הקורס יהיה בהיקף של 40 שעות לפחות )כפי שמקובל גם במדינות אחרות(,
ויאושר על ידי הועדה.

בנוסף לכך סבורה הועדה, כי בתחום המעמד האישי יש צורך בהכשרה מיוחדת
נוספת.

הדרישה להכשרה נוספת לצורך גישור בתחום המעמד האישי נובעת מהצורך
המיוחד של מגשרים בתחום זה לדעת ולהבין את הנושאים הבאים: תגובות
רגשיות של ילדים ומבוגרים לגירושין, אלימות במשפחה – אבחון ומיון לגבי
גישור, צרכים של ילדים בגילים שונים, כלכלת המשפחה וענייני ממון, שירותים
טיפוליים למשפחות בקהילה, הורות אחרי גירושין, משמורת וסדרי ביקור, הדינים
הנוגעים לענייני משפחה והליכים משפטיים בבתי המשפט ובבתי הדין הרבני.

דרישות אלה ממגשרים בתחום המעמד האישי נובעות, בין היתר, גם מהעובדה
שרבים מהמתדיינים בתחום זה אינם מיוצגים על ידי עורכי דין והם חסרי ניסיון
במשא ומתן ובהיבטים המשפטיים של סכסוך הגירושין.

בנושא הנוגע למשמורת ילדים יש לשקול את צרכי הילדים ואת טובתם, ושיקולים
אלה מחייבים ידע והכשרה מקצועית.

סכסוכים בתחום המעמד האישי מובילים, לעיתים, לאלימות בתוך המשפחה
ועובדה זו מחייבת רגישות וכושר אבחון מצד המגשר, שאותם ניתן לרכוש או
לשפר באמצעות הכשרה מקצועית.

משום כך ממליצה הועדה, כי תנאי סף לכישורי מגשר בתחום המעמד האישי יהא
קורס גישור של לפחות 40 שעות בענייני משפחה או קורס הכשרה כללית של
לפחות 40 שעות בקורס גישור בסיסי ובנוסף על כך לפחות 20 שעות נוספות
בקורס גישור לענייני משפחה.

אם מקבלים את העיקרון, שהעיסוק בגישור מחייב את לימוד הנושא אצל מורים
מקצועיים, עדיין נותרת פתוחה השאלה מה צריך להיות תכנו של לימוד כזה, מה
הנושאים שעליו להקיף ומה הם כישוריו של המורה.
אין מקום בדו"ח זו להביא המלצות באשר לתכניות הלימודים של קורס או סדנה
למגשרים.

המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים, שהוקם לאחרונה במשרד המשפטים,
יבחן שאלות אלה ויפנה לגופים העוסקים בדבר בהקדם האפשרי, כדי לפתח
תוכניות לימודים מתאימות.

ב. השכלה

יש חשיבות להשכלתו ולרמתו האישית של המגשר בנוסף לכישוריו המקצועיים.
משום כך סבורה הועדה, כי השכלה אקדמית במוסד שהוכר ע"י המועצה להשכלה
גבוהה הוא תנאי לקביעת כישוריו של מגשר.

נציגי לשכת עורכי הדין, אשר הופיעו בפני הועדה, הציגו את התפישה לפיה
מגשר צריך שיהא בעל השכלה משפטית.

טענה זו הועלתה בפני מרבית הועדות שדנו בנושא זה, ואשר חוות דעתן הובאו
לעיון הוועדה, ובדרך כלל היא הועלתה על ידי ארגוני עורכי הדין.

אין ספק שידע משפטי עשוי לסייע למגשר בתהליך הגישור. ראשית, החינוך
והניסיון המשפטיים מכילים בחובם גם כושר ניתוח וזיהוי של העובדות
הרלוונטיות וגם התנסות במשא ומתן מביאים תועלת למגשר. שנית, עובדה ידועה
היא כי לעיתים קרובות מתקיים הגישור "בצל המשפט", היינו, הפתרונות
המשפטיים הצפויים, בין השאר, משפיעים על תנאי ההסדר בין הצדדים. אם
המגשר מצוייד בידע משפטי הוא מסוגל לקצר את ההליך ולראות ביתר בהירות
את האלטרנטיבות העומדות בפני הצדדים, גם אם אין זה מתפקידו לתת לצדדים
יעוץ משפטי.

טבעי הוא, שמרבית הסכסוכים ימנה בית המשפט או ימליץ על מינוי עורך דין
כמגשר, ואכן קיימת נטייה בבתי המשפט להפנות גישורים אל עורכי דין. יחד
עם זאת אין זה נראה לנו שבכל מקרה חייב המגשר להיות עורך דין דווקא.
ישנם מקצועות לא מעטים אחרים, שלימודם והעיסוק בהם עשויים להביא
יתרונות למגשר בנסיבות המתאימות, כגון: פסיכולוגים, עובדים סוציאליים,
רואי חשבון, אדריכלים ואחרים.

מובן שמגוון הסכסוכים האפשריים הוא כה רחב, עד כי לא ניתן להכין רשימה
ממצה של מקצועות אלו. מן הראוי להדגיש שמומחיות בשטחים אחרים אף היא
איננה מבטיחה את ההתאמה לגישור.

כל הגופים הבלתי תלויים שעסקו בנושא זה, ואשר הייתה לנו ההזדמנות לברר
את עמדתם, הגיעו למסקנה כי אין זה רצוי להגביל את העיסוק במקצוע הגישור
לעורכי דין בלבד. גם המלומדים, העוסקים בנושא, הגיעו למסקנה דומה. אף
הנשיא סץ אדלר, סגן הנשיא אץ גורן והנשיא דן ארבל סבורים כי במקרים מיוחדים
יש צורך לאפשר לבית המשפט מינוי מגשר שאינו עונה על הקריטריונים, וזאת
מנימוקים מיוחדים.

לאחר ששקלנו את השאלה, אם תנאי לכישורי מגשר הוא לימוד מקצועות
מסויימים בלבד, הגענו למסקנה כי אין הכרח בלימוד מקצועות מסויימים דווקא
וכל בעל השכלה אקדמית יוכל להיות מגשר )בכפוף לאמור להלן( אם יוכיח
כי הוא עומד בכל התנאים האחרים למינוי מגשר.

למרות האמור לעיל סבורה הועדה כי בענייני המעמד האישי יוכל להתמנות מגשר
רק מי שהוא בעל השכלה אקדמית בתחום המקצועות הטיפוליים )פסיכולוגיה
קלינית, פסיכולוגיה חינוכית, עבודה סוציאלית, יעוץ חינוכי, טיפול משפחתי,
פסיכיאטרייה(, מדעי ההתנהגות, חינוך ומשפטים.

בענייני המעמד האישי מדובר בנושאים רגישים ועדינים בתחום המשפחה ולפיכך
יש צורך במיומנות מיוחדת הנקנית, בין היתר, בלימוד מקצועות אלה.

ג. גיל מינימלי וניסיון מקצועי

נושא הגיל המינימלי כתנאי לכשירות מופיע בחוקים שונים.

חוק רואי החשבון התשט"ו – 1955 קובע כתנאי לקבלת רשיון רו"ח גיל 23;
חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה התשל"ב – 1972 קובע אף הוא כתנאי
גיל 23, וכך גם חוק לשכת עוה"ד התשנ"א – 1961.

חוק בתי המשפט קובע, כתנאי לשפיטה, קיום רשיון עורך דין ועסוק בעריכת
דין במשך תקופה של לפחות 5 שנים. עובדה זו מביאה את המועמד לגיל 28
שנים לערך, כאשר בפועל מתמנים שופטים, בדרך כלל, החל בגיל 35.

בעניין זה ראה גם חוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 לעניין חוקרי הוצאה
לפועל, הדורש כתנאי חברות בלשכת עורכי הדין או רשיון לפי חוק רואי
החשבון וכן ניסיון של 5 שנים במקצוע, דרישה המביאה את המועמד לגיל 28
לערך.

לאור האמור לעיל שקלה הועדה בכובד ראש אם להמליץ על גיל מינימלי
כתנאי לכישורי המגשר.

לאחר דיונים בנושא זה החליטה הועדה להסתפק בדרישה של הניסיון
המקצועי, אשר יש בו גם השלכה על גילו של המגשר.
הועדה סבורה כי כישורי המגשר צריך שיכללו, בין היתר, בגרות, ניסיון חיים
וניסיון מקצועי במשך 5 שנים לפחות.

כדי שמגשר יזכה באמונם של הצדדים ושל עורכי הדין יש צורך, לדעת הועדה,
לקבוע כי הוא יהא בעל ניסיון מקצועי ובגרות, בנוסף לכישורים המקצועיים
האמורים.

בחומר השוואתי שעמד לשרות הועדה, לא נמצאה דרישה במדינות אחרות
לגיל מינימלי כתנאי להפניית תיק מבית המשפט למגשר, וגם מרביתם של
המוזמנים שהופיעו בפני הועדה לא תמכו בדרישת סף של גיל מינימלי והעדיפו
את דרישת הניסיון המקצועי.

בדרישה לניסיון מקצועי יש כדי לשמש אמת מידה מהותית, בהבדל מבדיקה
פורמלית של גיל, ויש בה כדי לחייב את המגשר בניסיון מקצועי בתחום עיסוקו
)ולאו דווקא בגישור( וממילא ניתן לצפות כי הניסיון המקצועי יתרום גם
לבגרות וניסיון חיים.

למרות האמור לעיל סבורה הועדה כי בענייני המעמד האישי יוכל להתמנות
מגשר רק מי שרכש ניסיון מקצועי במשך תקופה של 5 שנים לפחות במקצוע
הנלמד, דהיינו, במקצועות הטיפוליים, מדעי ההתנהגות, חינוך, פסיכיאטרייה
או משפטים.

אשר על כן ממליצה הועדה, כתנאי סף לכישורי מגשר, ניסיון מקצועי במשך
תקופה של 5 שנים לפחות.

ד. דרכי הוכחת הכישורים והניסיון המקצועי

תקנה 3 לתקנות בתי המשפט )מינוי מפשר(, התשנ"ו – 1996, קובעת כי הועדה
המייעצת תייעץ למנהל בתי המשפט גם בעניין הדרישות להוכחת הכישורים
והניסיון המקצועי הנדרשים ממגשר.

הועדה סבורה כי על המועמד להגיש "טופס הגשת מועמדות להיכלל ברשימת
המגשרים" כמפורט בתוספת לתקנות בתי המשפט )מינוי מפשר(, התשנ"ו –
1996. לטופס זה יצרף המועמד תעודות ואישורים כנדרש באותו טופס. בנוסף
על כך, יוזמן המועמד לראיון בפני הועדה המייעצת. הועדה רשאית שלא
לכלול ברשימה מועמד, אף אם עמד בתנאים המוקדמים, מטעמים שתפרט.

המגשר יחוייב להיות כפוף להערכה תקופתית ולבחינה מחדש של פעילותו
וימסור לבית המשפט דיווחים, שיידרשו לצורך הערכת פעילותו לרבות
תגובתו לתלונות, אם תוגשנה. חובה זו תהא כפופה לדין ולכללי האתיקה
שיחולו על המגשר, ובלבד שאין באלה כדי לפגוע בהליך הגישור.

חובה זו מתיישבת עם האמור בתקנה 2 לתקנות בתי המשפט )מינוי מפשר(,
התשנ"ו – 1996, לפיה רשאי מנהל בתי המשפט, לאחר התייעצות עם הועדה
המייעצת, להוציא מגשר מן הרשימה מטעמים שיפרט.

ה. העדר הרשעות בעבירות פליליות שיש עמן קלון

בחוקים שונים כמו חוק בתי המשפט, חוק לשכת עורכי הדין וחוק ההוצאה
לפועל מופיע תנאי זה כתנאי לקבלת תפקיד ואין מחלוקת על נחיצותו.

מגשר שאליו מפנה בית המשפט צדדים לסכסוך צריך להיות אדם שלא דבק
בו רבב, כדי שבעלי הדין יוכלו לתת בו אמון מלא.

משום כך סבורה הועדה כי יש לכלול כתנאי לעניין הכישורים של מגשר
היעדר הרשעות בעבירות פליליות שיש עימן קלון.

ו. תקופת מעבר

הועדה סבורה כי לא די בקורס גישור, כדי להכשיר מגשר באופן שיתאים
להכלל ברשימת המגשרים שתעמוד לרשות בתי המשפט, ויש צורך גם בהתנסות
בגישור בליווי מגשר מוסמך כתנאי סף לכישורי מגשר.

יחד עם זה, ולאור העובדה כי הליך הגישור הוא עדיין חדש בישראל ואין,
בשלב זה, מגשרים רבים העונים על דרישת הניסיון, סבורה הועדה כי בתקופת
מעבר של שנתיים לא יהווה הניסיון דרישת סף לכישורי מגשר.

הועדה גם סבורה, כי יש לשקול חיוב מגשר בהשתלמות תקופתית, אולם גם
תנאי זה ייבדק ויישקל בתום תקופת המעבר.

הועדה ממליצה כי בתקופת המעבר היא תוכל לדון במקרים חריגים, בהם
מוגשת בקשה להיכלל ברשימת המגשרים, כשהמועמד איננו עונה על אחת
מדרישות הסף.

הועדה מוצאת מקום לציין כי תקופת המעבר נועדה גם לצורך בדיקה עצמית
ומעקב אחרי ביצועי הליכי הגישור בשטח ובסיומה ניתן יהיה להסיק מסקנות.

כתיבת תגובה

*

2 Responses to “פרק 4 דו"ח ועדת גדות – המלצות הועדה”

  1. דור הגיב:

    לא ברור לי איזה ניסיון מקצועי צריך שיהיה לפני לימודי הגישור . אדם בוגר בן 50 שעבד למשך בשיווק ומכירות גם יכול ?

    • יניב שוורצמן הגיב:

      דור שלום,
      על אף העובדה שלשכת המגשרים בישראל, בראשות יניב שוורצמן, פועלת נמרצות להסדיר את מקצוע המגשר בשלב הזה ניתן ללמוד באופן חופשי גישור. נראה שהגיל והניסיון שלך יכולים לסייע לך בעבודת המגשר.
      בהצלחה