כוח והשפעה בהליך הגישור – סיכום הרצאתו של ד"ר עומר שפירא

כוח והשפעה בהליך הגישור – סיכום הרצאתו של ד"ר עומר שפירא

FacebookGoogle+LinkedIn
סיכום הרצאתו של ד"ר עומר שפירא – כוח והשפעה בהליך הגישור 8
איריס אבידן
ההרצאה ניתנה במסגרת ערב עיון שנערך באוניברסיטת תל אביב, ביום 10 לאפריל, 2008 ביוזמה משותפת של עמותת מגשרי ישראל והמרכז האוניברסיטאי לגישור,ובסיוע התוכנית למדיניות ציבורית למנהלים.
הרצאתו של ד"ר שפירא התבססה על ספרו "כוח והשפעה בגישור – פרקטיקה ואתיקה יישומית".חלקו הראשון של הספר הינו חלק תיאורי-עובדתי.למגשר, כך טוען שפירא, כוח והשפעה והוא עושה בכך שימוש.חלקו השני של הספר הינו נורמטיבי. בחלק זה עולה הטענה כי אם יש כוח והשפעה, אזי יש לתחם אותם.
הספר מציע קווים מנחים למגשרים – כיצד עליהם לפעול במהלך הגישור והוא פונה גם אל הצדדים לגישור – מה לגיטימי מבחינתם לצפות ממגשרים.הספר מציג 4 טיעונים: 1. למגשר יש כוח. 2. ניתן לעשות שימוש בכוח ובדרך זו להשפיע על תהליך הגישור ועל תוצאתו. 3. להשפעה היבטים חיוביים ושליליים. 4. יש לקבוע את גבולות הפעלת הכוח וההשפעה של המגשר וניתן לעשות זאת באמצעות עקרונות האתיקה של הגישור.1. למגשר יש כוח – שופט או בורר כופים על הצדדים תוצאה, כופים התייצבות, גלוי מידע ועוד. המגשר תלוי בשיתוף פעולה של הצדדים, ולכן, לכאורה, אין לו כוח. פרנץ' ורייבן הציעו רשימה של מקורות כוח שאדם שמעוניין להשפיע על אחר, משתמש בהם, כגון כפיה, תגמול, הזדהות, מומחיות, לגיטימיות ועוד. לכל אדם, לפי תפיסתם, יש את מקורות הכוח הללו והוא יכול לפתחם. למשל, מומחיות, שהינו מקור כוח קלאסי: הרעיון אומר שכאשר אדם מסוים מדבר עם מומחה, הוא מייחס לו כוח רב, בגלל אותה מומחיות והבנה שיש למומחה והעולה על שלו, ומכאן, הנטייה לקבל את דבריו. המגשר הינו בעל כוח, כי הוא מומחה בתחום הגישור, הוא נהנה מסטאטוס של מנהל ההליך, הוא נמצא במקום גבוה יותר בהיררכיה ביחסיו עם הצדדים, ומכאן המסקנה, כי למגשר יש כוח. שפירא, בספרו, מעלה את נושא הכוח והשפעת המגשר בהליך וזאת כדי להביא את הנושאים הללו למודעות של מגשרים וצדדים לגישור. כדי שנוכל לנתח ולהבין כיצד עלינו לנהוג כמגשרים, עלינו להבין את היתרונות והחסרונות הטמונים בכך.2. כוח הינו משאב, וניתן לעשות בו שימוש – האדם העושה שימוש בכוח, משפיע. שימוש בכוח נעשה באמצעות טקטיקות השפעה. הספר מתמקד במספר טקטיקות שבהן עושים מגשרים שימוש, וביניהן: א. הפעלת לחץ – מגשרים מפעילים לחץ על הצדדים, כדי שיסכימו לפתרון, יישארו בתהליך, יתגמשו, וכד'. הפעלת לחץ כטקטיקת השפעה נשענת על מקורות כוח שונים, כגון מומחיות, סטאטוס (אני מנהל ההליך) ועוד. ב. פגישה נפרדת – המגשר עושה שימוש בכוח שלו כמנהל התהליך ושולט בתקשורת בין הצדדים. המידע עובר בין הצדדים בהתאם להחלטת המגשר. השימוש בכוח ובהשפעה משפיע הן על התהליך והן על תוצאותיו. ברמה הפורמאלית, אנו אומרים כי המגשר משפיע על התהליך והצדדים משפיעים על התוצאה. אך בפועל, מי ששולט על התהליך, מעצב גם את התוצאה. לדוגמא, קביעת נושאים לדיון: הקביעה הזו משפיעה על עיצוב התוצאה הסופית, כי אם לא היו הצדדים, או כן היו הצדדים מדברים על נושאים מסוימים, התוצאה הייתה יכולה להיות אחרת. מכאן, שטקטיקות משפיעות על התוצאה. לדוגמא, גרייטבאץ ודינגוול, תארו וניתחו גישורים בין גברים ונשים. הם גילו, שבמהלך הגישור המגשר בוחר להתמקד בנושאים מסוימים וזונח נושאים אחרים. כאשר הוא חוזר לנושאים שהוא חושב שהם חשובים, הוא משפיע על ניווט התהליך ומכאן, משפיע על התוצאה הסופית.

3. להשפעה היבטים חיוביים ושליליים – גישור, הינו דבר מאוד מבורך, הוא נותן כלים טובים לחיים. אולם, יש להיות מודעים גם להיבטים הפחות טובים שלו. קיימות בו גם סכנות, למשל הסיכון שאחד הצדדים ינצל לטובתו את המידע שנחשף בגישור, הסיכון שהגישור ייכשל והצדדים "יבזבזו" את כספם ועוד. כמו כן, מדגיש שפירא, המגשר היום הוא איש עסקים. גישור הינו עסק (ולא רק שליחות). בהחלט יתכן מצב שבו האינטרסים של המגשר אינם בהכרח זהים לאלו של הצדדים. דוגמא הממחישה זאת הינה השאלה "מהי הצלחת הגישור". בית משפט רואה גישור מוצלח ככזה שהסתיים בהסכם. מכאן, שלמגשר חשוב להגיע להסכם שיסכם את ההליך – תוכנו של ההסכם חשוב פחות. נקודה זו כשלעצמה מצביעה על ניגוד אינטרסים. תופעה זו, עלולה להוביל להפעלת לחץ מצד המגשר על הצדדים. בנוסף, מדגיש שפירא, רוב המגשרים הינם בעלי "כובע כפול": מגשרים שהם עורכי דין, מגשרים שהם שופטים בדימוס, מגשרים שהם עובדים סוציאלים וכד'. הם מביאים איתם את האישיות, את הטקטיקות ואת אופן ההתנהגות שהם התרגלו לעשות בה שימוש במקצוע הנוסף שלהם, מצב היוצר טשטוש גבולות בין שני התחומים המקצועיים ואינו מתאים בהכרח לגישור.

4. חלקו השני של ספרו של ד"ר שפירא עוסק באתיקה של הגישור. הוא טוען כי יש להתייחס להתנהגויות מגשרים מהפן האתי – האם נכון או לא נכון, ראוי או לא ראוי כי יאמצו התנהגות מסוימת. העניין חשוב במיוחד נוכח העובדה שלמגשר יש כוח והשפעה בהליך הגישור. יש לזכור מהי מהות הגישור, מהם העקרונות שאמורים להנחות את המגשר ולגזור מהם קווים מנחים להתנהגות אתית של מגשרים. מטרת האתיקה הינה ליצור רף התנהגות שהמגשר צריך לעבור, להגדיר את חובתו האתית. במערכת המשפט קיימת מערכת אכיפה ובגישור אין על פי רוב סנקציה ממוסדת, אך אין הדבר גורע מקיומה של חובת התנהגות אתית ומחובת המגשר לפעול על פיה. שפירא טוען כי את עקרונות האתיקה של הגישור ניתן לרכז תחת 4 ראשים: 1. אוטונומיה (הכרעה עצמית) של הצדדים. 2. הגינות 3. הסכמה מדעת 4. ניטראליות. אלו הם מונחים מאוד רחבים ויש לבצע ניתוח קונקרטי של משמעותם על מנת שיוכלו להכווין מגשרים, דבר שהוא עושה בספרו. לטענתו של שפירא ניתן להציע קוויים מנחים, המבוססים על עקרונות אלו, שיהיו פרקטיים למגשרים. לסיכום, מדגיש שפירא, כי מגשר צריך להתייחס לצדדים כאל שותפים! המגשר הוא השותף הזוטר. למרות שהוא איש המקצוע, והצדדים הם במרכז – הם אלו שצריכים להיות הדומיננטיים, להביע את תפיסתם. תפקידו של המגשר – לאפשר זאת. עליו להיזהר מיכולתו להשתמש בכוח ובהשפעה שלו וזאת על מנת שיהיה לא רק מגשר יעיל אלא גם מגשר אתי.

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה