שימוש בכח של הורים כנגד ילדיהם

שימוש בכח של הורים כנגד ילדיהם

שימוש בכח של הורים כנגד ילדיהם

מאת: לוי זהבה, אוגוסט 2002

א. מבוא

שימוש בכח הוא הפירוש המילולי של אלימות,(1) המציינת התנהגות תקיפה ובוטה גם אם אינה כרוכה בשימוש בכח פיזי,(2) כגון לחץ פסיכולוגי המהווה "אלימות נפשית", כמו זו הקיימת בחקירה משטרתית,(3) ותופעת לוואי של אכזריות ואטימות אנושיים, הטמונים כנראה עמוק בנפש האדם.(4) ההתעללות הוגדרה לראשונה בארה"ב, בשנות ה60-. אז נקראה התופעה" "Batterred child sindrom" ". ההגדרה דיברה על הורה בעל אפיונים פאתולוגיים. היום הנטייה בהגדרות היא להתמקד, לא באישיות ההורה אלא בנזק הנגרם לילד. בחוזה מנכ"ל משנת 1991 הוגדרה התעללות בילדים כ"פגיעה פיסית, מינית או נפשית, אם במעשה, אם במחדל ואם בהזנחה מתמשכת, המתאפיינים בדפוס קבוע לאורך זמן ואשר התרחשו במסגרת משפחתו של הילד (הטבעית, המאמצת, האומנת או מי שהילד נמסר למשמרתו). עם זאת אחראים להתעללות יכולים להיות מכרים או זרים". "התעללות בהגדרה זו מהווה תרגום של המושג האנגלי “abuse(5). ס' 368 ג' לחוק,(6) מגדיר התעללות כ"פגיעה בקטינים חסרי ישע", וכוללת 3 סוגים, כגון: התעללות פיזית, התעללות נפשית והתעללות מינית. מקור ההתעללות הוא בתנ"ך כפי שנאמר בתורה: "את אשר התעללתי במצרים,(7) בנביאים נאמר: "… הלא כאשר התעללת בהם וישלחום וילכו".(8) ובכתובים נאמר: "… פן יבואו הערלים האלה והתעללו בי…".(9) לפי מפרשי התנ"ך "התעללות" היא מעשה שחוק, גנאי, עינויים, לעג, ביזיון, נקמה, אכזריות, תעתוע והשפלה. המקור הראשוני לביטוי מעשה ההתעללות מופיע כבר בראשית בריאת העולם, שאז שני אחים קין והבל נותרו לבדם בשדה, ולפתע קם קין והרג את הבל. כנאמר: "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".(10) האלימות מוטבעת באדם כבר מראשית לידתו, והוא היצר הרע שמתמיד משתוקק ומתאוה להכשיל את האדם. אבל אם ירצה האדם יוכל להתגבר עליו.(11) לפיכך הוזהר האדם למשול ביצר הרע ולא לאפשר לו בשום דרך להיכנס לביתו ולמשול בו. ככתוב: "הלא אם תטיב שאת ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ ואילך תשוקתו ואתה תמשול בו".(12). במקרה שבו כבר נעשה מעשה אלימות, יש לבחון את הסיבות העיקריות שבגללם נובעת האלימות ולנסות דרכי טיפול הולמים לכל הצדדים בענין. אחת הדרכים לטיפול בבעיה יכולה להעשות באמצעות גישור בין הצדדים שבמהלכו יוחלט על דרכי טיפול מוסכמים בין הצדדים. וכל ענין ידון לגופו כפי שיובא להלן ממקרה ספציפי.

ב. עובדות המקרה אבי המשפחה נהג במשך שנים באלימות כלפי אשתו. הוא הטיח בה האשמות שוא, הרביץ בפניה קללות רבות והתעלל בה נפשית. כתוצאה מכך, האם התערערה בנפשה ולא יכלה לתפקד כרעיה וכאם לילדיה. לאחר שנים של סבל ומכאוב, בני הזוג התגרשו, והוחלט בהמלצת לשכת הסעד כי הילדים יהיו תחת חסותו של האב, בשל העובדה כי האם אינה מסוגלת לגדלם וכי ייטיב להם אצל האב. אולם הסתבר אחרת. האב התנהג באכזריות כלפי ילדיו, היכה אותם כעונש על התנהגות מצידם שלא נראית לו, מנע מהם אוכל, כלא אותם בבית, והטיל עליהם עבודות בית קשות. האב הוזהר ע"י העובדת הסוציאלית על מעשיו אלו, אולם הוא לא שעה להוראותיה והמשיך להכותם, עד אשר פנתה הבת אל היועצת החינוכית שבבית ספרה ובהדרכתה הגישה תלונה למשטרה. בהמלצת רשות הסעד, הוחזרו הילדים חזרה לחזקת האם. בשלב זה התפתח סכסוך נוקב בין ההורים על רקע ההתעללויות והחזקת הילדים.

בפרשה זו נחשפה התנהגות קשה וחמורה של אב כלפי ילדיו שהיו נתונים תחת השגחתו. ובמקום למלא חובותיו כאב המצווה לדאוג לכל צרכיהם ומחסורם של ילדיו, לשלומם ולשלמות גופם, הנהיג בהם משטר של עריצים, ובכך עבר עבירה פלילית. יש להדגיש כי ע"פ החוק הפלילי, כל שימוש של הכאה בדרכי חינוך והוראה, מהווה מעשה הקרוב לפלילים.(13) כמו בארצות לא מעטות בעולם המערבי נקבע בחקיקה מפורשות, כי ענישה גופנית והכאת ילדים (ולא רק התעללות) הם מעשה פלילי.(14) שכן עבירה פלילית כוללת 2 יסודות: יסוד עובדתי ויסוד נפשי. היסוד העובדתי לעבירת התעללות גופנית יכול להתבצע ע"י מעשה אקטיבי או מחדל, והוא כולל הפעלת כח או אמצעי פיזי כלפי גופו של הקורבן במישרין או בעקיפין ונעשה באופן ובמידה שעלולים לגרום נזק או סבל פיזי, גופני או נפשי רגשי או שניהם,(15) וכן "מעשים של אלימות קשה ואכזרית, שיש בידם כדי להשפיל את הקורבן ולבזותו".(16) ע"פ ס' 368 ג' לחוק העונשין זוהי עבירת תוצאה. אולם יכולה האחריות הפלילית להיות גם בשל התנהגות אסורה המלווה במחשבה פלילית של מודעות לטיב המעשה, ולאו דווקא בשל תוצאות המעשה. לפיכך אם אין הוראה מפורשת בחוק הקושרת את האחריות לגרימת תוצאות, ההנחה היא שמדובר בעבירת התנהגות, ולכן על אף הקירבה של עבירת ההתעללות לגרימת התוצאה של סבל לקטין או לחסר ישע, במהותה היא נשארת עבירת התנהגות.(17) האב היכה בילדיו מכות קשות, הטיל עליהם עבודות בלתי סבירות, שהתבטאו בעבודות בית קשות ובכך התעלל בהם פיזית. שכן התעללות גופנית (פיזית) "מוגדרת בסיפרות כשימוש בכח פיזי וגרימת חבלות שונות כדרך התנהגות,(18) ומתבטאת בנשיכות, שבירת עצמות, חתכים, מכות, כויות,(19) התעללות שאינה הוגנת עקב יחסי הכוחות שבין ההורה בעל כח המרות והשליטה, והילד הנזקק והתלותי.(21) כמו כן האב כלא את ילדיו בבית, הטיח בהם עלבונות מבזים, הנהיג בהם משטר עריצים וכן דרישות יתר ובכך פגע בהם נפשית. שכן התעללות נפשית כוללת פעולות commission)) או המנעות מפעולות (omission), הגורמות ע"פ סטנדרטים חברתיים וידע מקצועי לנזק נפשי,(22) כגון: "לעג, עלבונות, זלזול, דחיה, חסר, אפליה לעומת אחים אחרים וכו'. גם דרישות יתר, יש בהן התעללות נפשית בקטין ועלולות הן להזיק לו. ועל כך קובע הרב קרפמן: "הורים אינם רשאים לדרוש יותר מדי מילדיהם וזאת גם מבחינה נפשית. לעיתים קרובות מעמסה ולחצים עלולים לגרום לתסכול רב.(23) פעולות אלה יכולות להינקט ע"י אדם אחד או ע"י קבוצה, הנמצאים בעמדת כח מועדפת ההופכת את הילד לפגיע, והם משפיעות על התפקוד ההתנהגותי, הרגשי, הקוגנטיבי, או הפיזי של הילד.(24) הם נועדו להשפיל ולפגוע באדם. המבחן אם המעשה הוא בגדר התעללות אם לאו הוא אובייקטיבי. אין צורך להוכיח כוונת פגיעה בכבוד. די בכך שמבחינה אובייקטיבית עשויה ההתנהגות להתפרש באופן כזה.(25) התעללות נוספת הינה התעללות מינית הכוללת מעשה אונס, מעשים מגונים, קיום יחסי מין חלקיים או מלאים.(26) עוד עולה מן האירוע כי האב הזניח פיזית את ילדיו בכך שמנע מהם אוכל, הזניחם חינוכית בכך שלא ביקר באופן סדיר את ילדיו בבית-הספר והזניחם רגשית בשל העדר התייחסות לצרכיהם הרגשיים והמשתנים של ילדיו. זוהי התעללות פסיבית הגורמת לפגיעה נפשית, מעל ומעבר לאלימות האקטיבית.(27) להתנהגות זו של האב אין שום הצדקה וחל עליה איסור, גם אם היא באה בתגובה להתנהגות ילדים שאינה ראויה. ועל כך מזהיר הרמב"ם ש"אסור לאדם להכביד עליו ועל בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול".(28) היות ש"הילד הוא פקדון בידי הוריו שמחובתם להביא את אותו פקדון למצב של עצמאות אחראית ולחינוך".(29) ובמצוות לא תעשה נאמר: "אזהרה מהכות כל איש בישראל".(30) איסור הנלמד מהפסוק "פן יוסיף מלהכותו".(31) ולא רק שאסור להכות אלא המרים יד כלפי מישהו לצורך איום והפחדה נקרא רשע. ככתוב: "המגביה ידו על חברו אף-על-פי שלא הכהו נקרא רשע".(32) "… כי לא במהלומות יחונך האדם כי אם בדרכי נועם. והראיה האמיתית היא יראת הרוממות הבאה מצירוף אהבה נאמנה".(33) וכן נפסק בשולחן ערוך: "לא יכה אותו המלמד מכת אוייב מוסר אכזר, לא בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה.(34) הלכה זו מגבילה את מידת השימוש בהכאה ושוללת לחלוטין את השימוש בהכאה כמעשה פלילי שנאסר. המקור המפורסם ביותר להכאת ילדים למטרות חינוך, הוא ללא ספק הפסוק מספר משלי: "חושך שבטו שונא בנו ושוחרו מוסר".(35) שכוונתו לומר שמי שנמנע מלהכות את בנו וליסרו, הוא שונאו כי מפני זה הוא יהיה ללא מוסר.(36) וסופו שיצא לתרבות רעה ויגרום רעה לעצמו ובושה להוריו. אך מי שאוהב את בנו באמת, מקדים ומייסרו בעודו רך למען ייטיב לו באחריתו.(37) וכן נאמר: "אל תמנע מנער מוסר, כי תכנו בשוט – לא ימות, אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל".(38) אולם ע"פ הפסיקה משנת 1991 שכיום שונתה, ההכאה צריכה להעשות במידה הראויה, בישוב הדעת ובתבונת אנוש, שאז היא אינה אסורה מבחינה משפטית.(39) "כאמצעי חינוכי היא לגיטימית בתנאי שהיא סבירה".(40) מידת הסבירות היא עד לגבול שאינו מגיע לדרגת ABUSE או מה שנקרא התעמרות שהיא דרגת האלימות. וכל שימוש בכח שהוא פחות מהתעמרות ביחסי הורים וילדים או מחנכים וילדים לגיטימי ואינו נחשב לאלימות.(41) "אולם לא אחת קשה ההבחנה בין שימוש בכח כאמצעי חינוכי המותר ע"פ דין, לבין התעללות ומעשי אלימות לשמם. האיסור תלוי בנסיבות המקרה, וביחס שבין המעשה המחייב כתגובה עונשית, לבין האמצעי הננקט בגינו ובעיקר בכוונתו של ההורה".(42) כיום החוק שונה והוא אוסר הכאה בכל מידה שהיא. לכן הפירוש האחר לפסוק "חושך שבטו שונא בנו", שלפיו האב צריך לחנך את בנו ולא להכותו נכון יותר. שכן הפסוק עוסק בכל סוגי הבנים גם בבן הנבון שדרך חינוכו היא ללא מכות. כנאמר: "ואוהבו שוחר מוסר". האב שאוהב את בנו מקדים לחנך את בנו בדברי מוסר ותוכחה עוד משחר ילדותו, ולא נאמר שהאב שאוהב את בנו מקדים להכותו משחר ילדותו.(43) עדיפות לדרך חינוך זו ע"פ השימוש בכח מצויה בפסוק: "אל תגעו במשיחי" (דברי הימים א' ט"ז כ"ב). דרשו חכמים: "אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבנן" (תלמוד בבלי, מסכת שבת דף קי"ט עמ' ב').(44) כי להכאה השלכות רבות לעתיד הילד. מחקרים פסיכולוגיים וחינוכיים מראים שהכאה ככלל לא רצויה. שכן ענישה "קלה" שראשיתה למטרות משמעת מתדרדרת להתעללות שיטתית המסכנת את שלומו של הילד, עד כדי נזק של דימוי עצמי נמוך, חרדה, כעס, וההורה יכול להוות מודל חיקוי לילדו העלול לסגל לעצמו צורת התנהגות אלימה שיהפכו לאלים בעצמו.(45) הביטוי להכאה יכול להתגלות כבר מראשית לידתו של הילד. בתקופת הינקות האם משמשת TENSION BARRIER כלומר, פילטר המסנן את הגירויים החיצוניים כמו קור, חום רעשים. ואם היא מכה את הילד הרי שבכך היא מערערת את יציבותו. וקשה יותר העובדה שלעיתים האם מכה את הילד ולאחר מכן מלטפת אותו דווקא באותם מוקדי ההכאה ובכך גורמת לו לבלבול עד כדי התפתחות הסדו-מזוכיזם דבר הפוגע בהמשך התפתחותו של הילד.(46) מבחינת רפואית תסמין המתח שבין ההורה לילד הנקרא (PARENT – NFANT STRESS SYNDROME), תסמין הילד המוכה עלול לפגוע במבנהו של הילד המוכה ובפרט ברקמות המח.(47) ועובדות המקרה שלהלן מורות על התעללות חמורה של האב כלפי ילדיו שיש בהם סיכון רב להמשך תפקודם של הילדים, דבר המצריך טיפול אינטנסיבי בכל הנוגעים בדבר, כאשר אחת האפשרויות לטיפול היא דרך הגישור.

ג. הגישור

א) הקדמה לגישור: מעובדות המקרה עולה כי המדובר בעבירה פלילית שעבר האב כלפי ילדיו. לפיכך לגישור מן ההיבט הפלילי של העבירה יש חלק חשוב לפתרון הסוגיה. הגישור בפלילים יידון ע"פ פרדיגמת הצדק המאחה (restorative justic). זהו תהליך שבו בעלי ענין מושפעים ישירות ממעשה פלילי כגון: נפגע העבירה, מבצע העבירה, והקהילה מעורבים באופן ישיר במציאת פתרון להשלכות המעשה.(48) מטרת הצדק המאחה היא לאחות את הפגיעות של המעשה הפלילי, ע"י התמקדות בריפוי ולא בגרימת סבל, ובשילוב מחדש ולא בניכור, ביישוב הסכסוך שיצר המעשה הפלילי, בין נפגע העבירה לבין מבצע העבירה ולא בהסלמתו וכן בהשכנת השלום לקהילה.(49) מועד עשיית הליך הצדק המאחה יכול להיות בכל עת כגון, בטרם הגשת כתב האישום, לאחר הגשתו, לאחר שלב ההרשעה וכו'.

תפקידו של המגשר בהליך הפלילי להפגין ניטרליות. עליו להקדיש תשומת לב שווה לצרכים של כל הצדדים מבלי להפלות ביניהם, על בסיס גזע, צבע, מעמד חברתי, דת, מגדר ותכונות אחרות, מבלי לנקוט עמדה, מבלי לצדד באחד מהם ומבלי להיות שיפוטי, להכריע ביניהם או לייצג את הצרכים של אחד מהם, כדי למנוע מראית עין של משוא פנים.(50) בהליך האזרחי מתפקידו של המגשר לנהוג בתום לב, בהגינות וללא משוא פנים.(51) אין מתפקידו לשנות את דעות הצדדים אלא להובילם לקראת הסכם מקובל על כל הצדדים בגישור. והיות שהגישור בהליך הפלילי טרם יושם בארץ אלא רק בחו"ל, נדון להלן בגישור מן ההיבט האזרחי.

ב) ההכנות לגישור: הצלחת מו"מ מותנה בהכנה אינטנסיבית של המו"מ. על הנושא ונותן לדעת מיהם הצדדים למו"מ ואלה העומדים מאחורי הקלעים, את האלטרנטיבה הטובה ביותר למו"מ המשלב, ואת ה-BATNA שהיא החלופה הטובה ביותר להסכם, את מחוייבותם (commitment) לצד שלישי, שהיא למעשה יצירה מכוונת של חולשה באמצעות יצירת מחוייבות כלפי צד שלישי, כדי לשפר את מעמד המתחייב בעיסקה. עליו להכיר את האינטרסים של הצד השני עד כמה הם ניתנים להערכה. וכן בניית אופציות פוטנציאליות למו"מ. בבחינת הגבולות יש לבחון את גבולות ההורים וגבולות רשות הסעד תוך כדי עקרון שמירת "טובת הילד". ". שכן טובת הילד הוא השיקול הראשון במעלה בפתרון בעיה הקשורה באלימות בילדים, והיא מעוגנת בס' 3 לאמנת האו"ם, ובה נאמר כי "בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם ננקטו בידי מוסדות רווחה סוציאלית או פרטיים ובין בידי בתי-המשפט, רשויות מינהל או גופים תחוקתיים, תהא טובת הילד שקול ראשון במעלה.(52) למותר לציין כי הביטוי "טובתו של קטין" אינו מכוון לתנאים כלכליים או כספיים, מקום בו מתבקשת הכרעה ע"פ אמת המידה האמורה, משווה ביהמ"ש לנגד עיניו את מכלול התנאים, ובראש ובראשונה את טובתו של הקטין מן הבחינה הנפשית והרגשית. הגורם המטריאלי יכול שיהווה אחד מן היסודות בתוך מערכת יחסים מורכבת יותר, אך אין לייחס לו בתור שכזה משקל דומיננטי, הדוחה מפניו או אינטרס אחר".(53) ברם, קיימת בעיה מסויימת בשיקול טובת הילד, בכך שאנו מביעים חשיבה שתתמקד בראיתנו אנו במה שנראה לנו כ"טובת הילד". אנחנו מסתובבים במרחב של נימוקים סוציולוגיים, חינוכיים, פסיכולוגיים ופוליטיים שאינם רק בטובתו הצרופה של הילד. אנו כורכים נימוקים אלה בטובת הילד, אך הם אינם נקיים משיקול טובתנו או כבוגרים, כהורים וכאחרים.(54) אשר על כן בגישור, ע"פ ס' 5(ג),(55) חובתו של המפשר לדאוג לכך כי בעלי הדין יתחשבו בעניינו של קטין ו/או פסול דין. המפשר הוסמך בתקנות לעמוד על התחשבותם של בעלי-הדין בקטין ופסול דין. עצם תפקיד זה מעמיד אותו בחזקת מי שדואג לקבוצות אלו, ובמידה ובעלי הדין אינם מתחשבים בעניינם, הוא רשאי לפי תקנה 6(1),(56) להפסיק את הפישור. ענין נוסף בגישור הוא נכונותם של ההורים להשתקם, שאף לו מרכיב חשוב ב"טובת הילד". במקרה דנן הובאו בחשבון נסיבות התנהגותם של ההורים אשר נבעו מהשקפות עולם המושתתות על דעות קדומות שלפיה ההכאה טובה לצורך חינוכם של הילדים, אלא שהיא התדרדרה שלא באופן רצוני עד לכדי אלימות, וכי ההורים מביעים חרטה, ובמקביל מעונינים להשתקם ולשקם את הילדים. הצדדים בהליך הגישור היו מחד ההורים ומאידך פקידת הסעד לחוק הנוער שייצגה את הילדים מטעם המדינה. קודם לגישור פקידת הסעד הגישה בקשה לביהמ"ש לנוער על-מנת שינקטו דרכי טיפול והשגחה זמניים לגבי הילדים, וביהמ"ש אישר הבקשה. שכן התנאי היסודי לאישור הבקשה הוא שביהמ"ש ימצא כי הקטין הוא נזקק ע"פ ס' 2 לחוק.(52) ובמקרה זה אכן הילדים נזקקים. במו"מ זה האם הציבה את מחוייבותה לצד שלישי, שבהיותה אמם הטבעית של ילדיה היא מחוייבת ע"פ ס' 15 לחוק,(58) לשמור על גופם ונפשם של הילדים ולדאוג לקידומם האישי ולחינוכם. האב טען שהוא אביהם הטבעי של ילדיו, והוא מחוייב ע"פ החוק הנ"ל לשמור על גופם וקידומם של ילדיו. רשות הסעד הציגה את מחוייבותה לשמירה על שלום הילדים ועל עקרון "טובת הילד". וכל צד הציג את האי אמת של השני. האם טענה כי אין האב משתמש במוסר הנכון לחינוך ילדיו אלא להיפך. הוא מפליא בהם מכות נמרצות, אשר עלולות לפגוע בנפשם ובגופם של הילדים ובכך עלול למנוע את התפתחותם התקינה של הילדים ולהוות מודל חיקוי לילדים שאף הוא יסגל לעצמו צורת חיים.(59) האב טען כי הוא אוהב את ילדיו וטענותיה של האם אינן נכונות. שכן המכות שנתן היו סבירות שנועדו לחנכם, ולא הגיעו לדרגת אלימות, וכל שימוש בכח שהוא פחות מדרגת אלימות מותר.(60) וכי האם אינה ממלאת את תפקידה כאם עקב בעיותיה הנפשיות ולכן אינה מסוגלת להוביל את הילדים לדרך חינוך נכונה ובשל התבטאויותיה במילים לא יפות הגובלות בקללות ובהצגת אופיו השלילי של האב כלפי הילדים מעודדת אותם לשנוא את האב. רשות הסעד טענה שהאב היכה והתעלל בילדים פיזית ונפשית מתוך מגמה זדונית להרע להם וכי האם לא טיפלה בילדיה כראוי ולא דאגה כלל לקידומם ואף זה מתוך כוונה.

בישיבה משותפת בין הצדדים נבחנה האלטרנטיבה למו"מ, שהוא מו"מ תחרותי, בו כל אחד שואף למקסימיזציה של רווחיו, מבלי להתחשב באינטרסים ובצרכים של הצד השני, בשונה מגישת המו"מ המשלב שמתמקד בשיתוף פעולה מלא בין הצדדים. ההורים חשבו שאם לא ילכו בכיוון שיירצה את רשות הסעד ויתנהל מו"מ תחרותי, הרי שידה של רשות הסעד תגבר עקב העבירות הפליליות ולכן ניהלו מו"מ משלב. האלטרנטיבה הטובה ביותר למו"מ ה-BATNA למקרה שלא יושג הסכם היא פניה לערכאות משפטיות. הצדדים בחנו את העובדה כי פניה לערכאות משפטיות לא תהא לטובתם, עקב העובדה שהדבר יסב להם סבל רב עד לכדי ניתוקם טוטאלית מן הילדים, הוצאות רבות ואי נעימויות לילדיהם בשל הצורך בחקירה משפטית שאז יצטרכו להעיד. לפיכך הסכימו להמשך ניהול מו"מ משלב.

ג) מהלך הגישור: במהלך הגישור באלימות ילדים, יש להביא בחשבון 3 מטרות עקריות שבהן יש לדבוק כגון: א. השגת הסכמות שיהיו מקובלות על 2 ההורים. ב. הכנת ההורים לתפקיד ההורי העתידי בהתאם לתוצאות הגישור. ג. קידום התפתחותו של הילד.

(א) השגת הסכמות שיהיו מקובלות על 2 ההורים: יעשו ע"י מו"מ משלב (win-win), המאופיין בשיתוף פעולה בין הנושאים ונותנים על-מנת ליצור הסכם שיניב רווח לכל נושא ונותן, שמאופיין בפתיחות, חלוקת אינפורמציה ורצון טוב לפתור יחדיו את הבעיות העולות במו"מ וזאת בניגוד למו"מ תחרותי (win-loose), שלפיו כל אחד מתחרה בשני כדי לנגוס כמה שיותר מן העוגה. בעת המו"מ המשלב (win-win) יש ליישם את מאפייניו. בשלב הראשון יש להפריד את הבעיה מן האדם. כי בדר"כ כורכים זה בזה את האדם עם הבעיה ואז האדם הופך לבעיה. הרגשות של האדם מסתבכים עם הסגולות האובייקטיביות של הבעיה ונקיטת עמדות רק מחריפה את המצב, משום שהמתדיינים מזהים את האגו שלהם עם העמדות שלהם. ללא הפרדה נוצר מו"מ תחרותי, שאז יהא צורך לבחור בין טקטיקה קשה שבה מתמקדים בלוחמה, אסרטיביות, בתשומת לב לאינטרסים שלנו ומערכת היחסים ניזוקה, לבין טקטיקות רכות למו"מ. מו"מ של ריכוך, ויתור, עוסקים יותר בויתור, מפסידים במהות כדי להרוויח במערכת יחסים. לפיכך יש לנקוט בטקטיקה משלבת. הבעיה העיקרית כאן הינה הכאת הילדים עד לכדי התעללות. וע"כ הדיון נסוב סביב שאלת הגישור בעניין ההתעללות. במו"מ משלב מתמקדים באינטרסים ולא בעמדות. בשונה ממו"מ תחרותי שבו מדברים על סוגי עמדות. לפיכך שואלים מהם האינטרסים בבסיס העמדה שבה נוקט האדם. עמדות הפתיחה של האב במו"מ התמקדו סביב הטענה שהילדים הוצאו מחזקתו ועל כן טען כי בכך נפגמה זכותו לשמש אב לילדיו שהאם אשמה בכל מה שקורה, היות שעצם העובדה שהיא מתייחסת באופן שלילי כלפיו, משפיע גם על הילדים דבר המפריע לקשר רגשי חופשי וטוב בינו לבין ילדיו. הוא לא היכה נמרצות בילדים אלא רק חינכם. עמדות הפתיחה של האם היו שהילדים הוצאו מחזקתה ובכך נמנעה זכותה להורות, האב אשם בכל, זכותה לחנכם נשללה ממנה עקב הוצאת הילדים מחזקתה. עמדות הפתיחה של רשות הסעד היו שהילדים הוכו ע"י האב וע"כ עליהם לשמור על טובת הילד, האם אינה מתפקדת כאם עקב בעיותיה הנפשיות, ההורים אינם דואגים לקידומם וחינוכם של הילדים, מזניחים אותם ואינם דואגים למחסורם ובכך נפגמת "טובת הילד". האינטרסים של האב במו"מ היו שלא יוגש נגדו כתב אישום בסעיף חמור אלא קל על-מנת שלא להפלילו שאז יגזר עונשו למאסר בפועל, לשמור על קשרים תקינים עם הילדים ועם גרושתו לטובת הילדים, לקבל טיפול הולם לצורך שיקומו האישי כדי שיוכל לתפקד כאב טבעי לילדיו, לשקם את ילדיו, לחנך את ילדיו בדרך הנכונה, להכינו לתפקיד ההורי העתידי, לקדם את התפתחותם של הילדים ולשמור על חינוכם ובריאותם של הילדים. האינטרסים של האם היו לשמור על תדמיתה כאם טבעית לילדיה, לקבל לחזקתה את הילדים, לשמור על יחסים תקינים עם האב לטובת הילדים, לשקם עצמה ואת הילדים, להכינה לתפקיד ההורי העתידי, לקדם את התפתחותם של הילדים ולשמור על בריאותם וחינוכם של הילדים. האינטרסים של הילדים היו לשמור על עקרון "טובת הילד" ועל קשר בינם לבין ההורים. האינטרסים המשותפים הינם שיקום ההורים והילדים, הכנת ההורים להורות ולקשר עם הילדים ושמירה על עקרון "טובת הילד". שמירה על האינטרסים המשותפים יקדם את עקרון "טובת הילד" ויאושר גם ע"י ביהמ"ש. שכן המשפט רואה בקשר שבין הורה לילדיו זכות טבעית בעלת מימד חוקתי, שלה שתי פנים: האחד – זכותו של כל ילד להיות נתון למשמורת הוריו, ולגדול ולהתחנך על ידם. השני – זכותו של הורה מכח קשר דם, לגדל ולחנך את ילדו במשמורתו לקיים את חובותיו כהורה בצד החובה לדאוג לבריאותו ורווחתו של ילדו, קנויה להורה זכות כי הוא ולא אחר יקיים את החובות הללו.(61) לפיכך מן הראוי למצוא אופציות לפתרונות אישיים שיקדמו את האינטרסים המשותפים שיפשרו בין האינטרסים השונים על דרך היצירתיות תוך כדי דאגה לשלומו ובטחונו של הילד. אופציה אחת היתה אימוץ הילדים אצל משפחה אומנת, כאשר להורים תנתן האפשרות לבקרם במשמרות קבועות. אופציה שניה היא לשים את הילדים במעונות, תוך כדי המשך לימודם במוסדות הלימוד שבהם הם לומדים, על-מנת לשמור על סביבתם הטבעית, תוך מתן אפשרות להורים לבקרם רק במעונות ובמשמרות קבועות. אופציה שלישית היא השארת הילדים אצל ההורים. שכן זכותם של ההורים והילדים למימוש קשר דם טבעי גם במסגרות משפחתיות שעברו שבר וקרע עקב פירוד ההורים, ומכורח נסיבות שארעו ונבצר משני ההורים לגדל את ילדם במשותף, וזאת על-אף שהמערכת המשפחתית נדרשת להתמודד קשה עם אילוצים שחונים הנובעים ממצוקת הפירוד, וזכותם של הילדים להגנה על המשמורת ההורית ולו שלהורה אחד קיימת, ע"פ משמורת זרה.(62) אופציה רביעית היא לשים את הילדים בפנימיות סגורות תוך מיקומם בבתי הספר של הפנימיות, ולאפשר להורים לבקרם במשמרות קבועות. במסגרת כל אחת מן האופציות הללו נכלל ענין הכנת ההורים לתפקיד ההורי העתידי תוך כדי שיקומם וקידומם של הילדים. ע"פ הערכת האופציות שנעשו נראה שהאופציה הראשונה של אימוץ אצל משפחה אומנת לא נראתה מתאימה עקב העובדה שההורים הביעו נכונות להשתקם וענין לקבל את הילדים חזרה לחזקתם, שאז יהא צורך בניתוק רגשי שיפגע מחד בילדים ומאידך במשפחה האומנת. האופציה השניה של שימת הילדים במעונות אף היא לא התאימה היות ושיקום הילדים מצריך ניתוק מוחלט מכל מסגרת קיימת, ואפילו מבית הספר על-מנת לאפשר להם להתנתק מרגשות שליליות ולאפשר להם לפתוח דרך חדשה. האופציה השלישית בהשארת הילדים אצל ההורים אף היא לא התאימה עקב העובדה שההורים צריכים להשתקם ולעת עתה אינם מסוגלים לשמש הורים לילדיהם. האופציה הרביעית מאפשרת לילדים להיות במסגרת פנימיות סגורות ששם יוכלו להשתקם ולבנות דרך חיים חדשה. ומה גם שלעת עתה קיימת אי מסוגלות הורית ברורה, בנזקקותו של הילד, ומאמצים חלופיים שאינם כרוכים בהפרדת הילדים מהוריהם אינם נותנים מענה ראוי. דרך זו של ניתוק הילדים מהוריהם היא בלתי נמנעת.(63) אולם היא מטיבה עם כל הצדדים בכך שמאפשרת את שיקומם של כל בני המשפחה בעת ובעונה אחת, לפיכך אופציה זו נבחרה כמתאימה ביותר למימוש במו"מ זה ולכך הסכימו כל הצדדים.

ב) הכנת ההורים לתפקיד ההורי העתידי: כאשר מדובר באלימות בילדים והענין מובא בפני ביהמ"ש, הוא בוחן את האינטרס הציבורי, את הנסיבות האישיות ואת הצורך בשיקומו של העבריין ומעניש בהתאם.(64) הענישה היא כלי חשוב ויש להתייחס אליה בזהירות וכחלק ממכלול הבעיות של החברה, המשפחה והקטין עצמו.(65) אינטרס הציבור הוא להעמיד את העבריין לדין ע"פ החוק. אולם יש לבחון את הנסיבות האישיות הקשורות לעבירה ואת יכולת העבריין להשתקם. לצורך זה, ביהמ"ש מפנה את התיק לקצינת המבחן וע"ס חוות דעתה והמלצותיה שוקל ביהמ"ש באם להרשיע את העבריין אם לאו. במקרה של אלימות במשפחה, ובו לא ניתן לשקם את האב האלים, הרי שנכון יהיה לשקול נגדו צעדים משפטיים, שיביאו לפרוד בינו לבין ילדיו. במקרה שמדובר בהורה הגיוני וסביר העשוי להיות מורתע ע"י עונש, יש להענישו בעונש מרתיע כגון: מאסר קצר, שיהווה הלם לגביו או מאסר על תנאי לתקופה מרתיע. הורה המשתף פעולה ומשתקם, יש להתחשב בעונש שיוטל עליו ולחתור לשיקום המשפחה.(66) על ביהמ"ש לנקוט באמצעים שיעזרו למטופלים בשיקום הקטין ומשפחתו (כגון חיוב בטיפולים נפשיים וגופניים, גמילה, הרחקה זמנית מהבית, דחיה לתקופת נסיון עם הוראות מפורטות בצדה וכו'). גם במקרה שהעניין מועבר לגישור על ביהמ"ש יהא לבחון את תוצאות באם הוא מתאים ליישום בין הצדדים, וע"פ שיקול דעתו לאשרו אם לאו. במקרה דנן הוחלט בהליך גישור שאושר ע"י ביהמ"ש כי על המשפחה כלה להיות במעקב ובתמיכה טיפולית ופסיכולוגית של השירות בעירית המגורים של המשפחה, כנדרש בתקופת שהות הילדים בפנימיה. והיות שבכל ענישה יש לרצות את האינטרס הציבורי, הרי שגם במקרה דנן שבו האב הכה את ילדיו, הוחלט להפנות את האב לשרות המבחן על-מנת שיכין תסקיר באשר לאפשרותו לבצע שירות לתועלת הציבור מכח ס' 51 א' לחוק העונשין, וזאת עקב העובדה שמדובר באב הרוצה לשקם עצמו ומעוניין לדאוג לילדיו, אלא שתפיסת עולמו בהצלפת מכות בילדיו לצורך חינוך היתה מוטעית. וכי המכות שנתן לילדים היו לטענתו בתגובה להתנהגותם של הילדים. ולכן הוא ניתן לשיקום, בפרט בשל הבעת הצער ורצון לדאגת הילדים. לפיכך הוחלט כי יש לאפשר לאב להשתקם ולהיות נתון תחת שירות המבחן לצורך שיקומו והתאמתו לתפקיד כאב לילדיו. כמו כן הוחלט כי על האב והאם לעבור טיפול פסיכולוגי מודרך לצורך שיקומם . יש לציין כי גישות התערבות ההתנהגותיות הקוגנטיביות-ההתנהגותיות הן הנפוצות ביותר בתחום הטיפול בהורים המתעללים בילדיהם מבחינה גופנית. הגישות הקוגנטיביות פועלות לשיפור יכולת ההורים לזהות ולשנות ציפיות ותפיסות בלתי סתגלניות העלולות לעודד התנהגות של התעללות גופנית. גישה נוספת היא התראפיה המשפחתית המבוססת על טיפול מערכתי. תיאוריה זו רואה בילדים חריגה כמותית מההורות הנורמלית ומכירה בקיומן של דרכי אינטראקציה רבות בין משתנים יחידניים, משפחתיים ואקולוגיים, אינטראקציה שעלולה להשפיע על ההורות באופן שלילי. בהסתמך על הגורמים הידועים להתעללות בילדים ועל ההצלחה בטווח הקצר, לפחות, של כמה מודליים של טיפול משפחתי בשינוי היבטים מרכזיים של היחסים המשפחתיים, ניתן לקבוע שבגישות משפחתיות ואקולוגיות טמון פוטנציאל רב.(67) גם דרך זו יושמה בתהליך הטיפול במשפחה כלה.

ג) קידום התפתחותם של הילדים: מכח היות ההורים אפוטרופם הטבעיים של הילדים ע"פ ס' 15 לחוק,(68) עליהם לדאוג לצרכי הקטין לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה וכו'. וכן מוסכם כי הילד יכוון לפתוח אישיותו, כשרונותיו, יכולתו הגופנית, יחס כבוד להוריו, לזהותו התרבותית, ללשונו, הכנת הילד לחיי אחריות החברה החופשית וכו'. ברוח הבנה ושלום, סובלנות, שויון המינים וכו'. ההורים חייבים לספק לילד כל צרכי מחייתו, בריאות, מניעת התעללות וכו'. בנסיבות המקרה שהובאו להלן, אין ההורים מסוגלים לספק לילדיהם את כל אלה. שכן עליהם לעבור טיפולים לצורך שיקומם הבריאותי והנפשי. גם על הילדים תוך כדי שהותם בפנימיה, לעבור טיפולים רפואיים ופסיכולוגיים לשיקומם הנפשי והפסיכולוגי. ואלה כוללים: טיפול אינדיבידואלי לילד, לפוגע, לבני המשפחה, טיפול קבוצתי מקביל, קבוצת פוגעים, קבוצת משפחות, קבוצת ילדים, שילוב בין הקבוצות, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, שילוב מובנה חוזר של הפוגע/הילד במשפחה. בין יתר הטיפול שנועד לקדם את התפתחותו של הילד, חשוב לדאוג לביטוי רצונותיו. דבר הניתן להעשות בשיתוף פעולה עם ההורים, שמלמדים אותם דרכי תקשורת פתוחות שבנויות על כבוד הדדי, הסכמים, עידוד ואפשרויות בחירה, וזאת כדי שהילד ירגיש שרצונותיו יכולים גם כן לצאת מן הכח אל הפועל והוא לא חייב כל הזמן "להיכנע" לתכתיביהם של הוריו, מוריו ועולם המבוגרים.(69) את ההורים מלמדים כיצד ליצור בבית אוירה של "יחד" של "שייכות" כדי לאפשר לילדים להתאמן בלהיות מועילים ותורמים ולמצוא להם מקום במשפחה כ"בעלי ערך".(70) המו"מ הסתיים בהסכמה בין הצדדים, אם כי לא כל מו"מ משלב רצוי שיסתיים בהסכם "סגור וחתום". כי הסכם מותנה בין הצדדים יכול להוות אופציה למיצוי הצרכים של הצדדים. שכן הוסכם כי הילדים יועברו לפנימיות סגורות, ותהא גישה להורים לפגוש בילדיהם ע"פ לוח זמנים קבוע. כל אחד מההורים יעבור שיקום אצל הגורמים המטפלים, כולל הילדים עצמם. ולאחר שיקום המשפחה כלה ובהמלצת רשות הסעד ושיתוף פסיכולוג יעשו הסדרי ראיה של הילדים, תוך כדי בחינת מידת המסוכנות של ההורים כלפי הילדים, טובת הילד ואינטרס הציבור. במו"מ זה הושם דגש רב לערכים, שמירת ערך כבוד האדם של כל אחד מהצדדים הן של ההורים בהיותם אפוטרופם הטבעי של הילדים והן של הילדים הזקוקים לתמיכה ושמירה.(64) הסגנון במו"מ היה שיתופי, התנהל באופן ישיר, כן, יחסים גלויים ופתוחים, ללא ערמומיות וכוחניות דבר שהבטיח מו"מ משלב. וזאת על אף קיומן של הבדלים אינדיבידואלים שנובעים מהבדלי מגדר. ההבנה ההדדית שהיתה בין הצדדים יצרה הסכם מקובל על כלם שהיווה מענה לכל האינטרסים. ד. סיכום שימוש בכח המבטא התעללות כלפי הילדים אסור בתכלית האיסור, היות שמחד הוא פוגע בבריאותו ובנפשו של הילד וממילא במשפחה כלה. ומאידך מונע את קידומו והתפתחותו העתידית של הילד. גם הענישה החינוכית באמצעות ההכאה אסורה ע"פ חוק ובפרט בשל חוסר היכולת לבדוק את מידת סבירותה. מה גם שכל אחד שיכה יסתתר סביב הטענה כי הכאתו נעשתה במידה סבירה והיא נועדה לחנך בלבד. אולם גם איסור מוחלט להכות כפי שהחוק מחייב היום, עשוי להפוך את מרבית אוכלוסיית ישראל מבין ההורים לעבריינים.(71) האיזון לכך הוא הפעלת שק"ד נבון עם יעוץ מכוון ומתאים לחינוך הילד. ועל אף שהמקרה שלהלן הגיע לכדי רמת התעללות בילדים, הרי שחרטה ורצון טוב מצד ההורים להשתקם ולשקם הילדים, הביא לפתרון הבעיה באמצעות הגישור, ולא בערכאה משפטית, שאז סביר להניח שהעונש בגין העבירה הפלילית של האב היה ישיבה ממושכת במאסר בפועל וגם האם היתה בוודאי נענשת. וכן הבעיה לא היתה נפתרת. על אף רצונם של ההורים להשתקם. שכן מדובר בהורים שכוונתם טובה אך תפיסת עולמם הכשילה אותם. גישור זה שבו נוהל מו"מ אינטנסיבי תוך שימת דגש לכללי האתיקה בגישור הביא לתוצאה המיוחלת של טיפול במשפחה כלה עקב השלכות מעשה ההתעללות, להכנת ההורים לתפקיד ההורות, ולקידום התפתחותו של הילד תוך שמירה על עקרון "טובת הילד". ה. בבליוגרפיה

1. א. אבן שושן, המילון החדש תשמ"ח, כרך א'. 2. שמואל דורנר, האם אלימות מילולית היא אלימות, הפרקליט מ"ב חוברת ב'. 3. שם, שם. 4. מאיר שמגר, כבוד האדם ואלימות, משפט ומנהל ג'(1) עמ' 33-35, תשנ"ה. 5. שוש צימרמן, תוכניות למניעת התעללות בילדים – ברור שאלות מהותיות, יעדים ותכנים, אתר האינטרנט אלימות במשפחה, שפ"י, עמ' 1. 6. חוק העונשין תשל"ז1933-. 7. שמות י' ב'. 8. שמואל א' ו' ו'. 9. דברי הימים י' י"ד. 10. בראשית ד' ח'. 11. רש"י, שם שם. 12. בראשית ד' ז'. 13. ע"פ 4596/98 נטאלי באקו נ' מדינת ישראל, נ"ד(1) עמ' 146. 14. ד"ר יצחק קדמן, לא בני-אדם, חינוך באלימות – חינוך לאלימות, ענישה גופנית להכאת ילדים, לקט מאמרים המועצה הלאומית לשלום הילד, עמ' 11. 15. שם, הערה 13. 16. ע"פ 3796/98 פלוני נ' מדינת ישראל. 17. שם, הערה 13. 18. שם הערה 5, עמ' 1. 19. מלמן אהרן (1999) המשפחה – ערש או הרס ילדיהם, הוצאת את, חיפה, עמ' 340. 20. שם הערה 13. 21. שם הערה 13. 22. שם הערה 5, עמ' 1. 23. שם הערה 19, עמ' 402. 24. שם הערה 5, עמ' 1. 25, שם הערה 13. 26. שם הערה 5, עמ' 1. 27. שם, שם. 28. משנה תורה, שופטים, הלכות ממרים פ"ז הלכה ב'. 29. רחל ארביס, דרכים חילופיות לחינוך באלימות, שם הערה 14, עמ' 15. 30. ספר המצוות לרמב"ם, חלק לא תעשה מצווה ש'. 31. דברים כ"ה ג'. 32. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין נ"ח עמ' ב'. 33. הראיה קוק, 34. יורה דעה, סימן רמ"ה סעיף י'. 35. משלי י"ג כ"ד. 36. רלב"ג, שם. 37. דעת-מקרא, שם, הערה 35. 38. משלי כ"ד, י"ג-י"ד. 39. ת"פ 570/91 מדינת ישראל נ' אביגדור אסולין נ"ב(1) עמ' 438. 40. עו"ד יהודית קרף, ענישה גופנית, היבט משפטי, שם הערה 14 עמ' 7. 41. שם, שם. 42. שם, הערה 39. 43. הרב מאיר פרידמן, גישת היהדות להכאת ילדים למטרות חינוך, שם הערה 14 עמ' 20. 44. שם, עמ' 21. 45. שם, הערה 13. 46. ד"ר יוסי הטב, היבטים פסיכולוגיים, הפגיעה הנפשית שב"הכאה" סבירה של ילדים, שם הערה 14 עמ' 10. 47. ד"ר מיכל שדה, היבטים רפואיים, תסמין הילד המנוער, (The Shaken Infant Syndrome) שם, הערה 14 עמ' 17. 48. עו"ד ענת פרקש, צדק מאחה בתחום המשפט הפלילי, עמ' 203. 49. שם, עמ' 28. 50. שם, עמ' 61. 51. עו"ד רונן סטי, דרך גישור להסכם, הוצאת דרכים, עמ' 95. 52. אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, החוק והילד, קובץ חקיקה, עמ' 103. 53. עו"ד יהודית קרפ, משנה ליועץ המשפטי לממשלה, ענישה גופנית – היבט משפטי, שם הערה 14 עמ' 6. 54. שם, שם. 55. תקנות בתי משפט (פישור) התשנ"ג1993-. 56. שם, שם. 57. חוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך1960-. 58. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962-. 59. שם, הערה 47 עמ' 10. 60. שם, הערה 41. 61. השופטת א' פרוקצ'ה, רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני. 62. שם, שם. 63. שם, שם. 64. רע"פ 7175/96 פלוני נ' מדינת ישראל עמ' 613. 65. שם, הערה 39. 66. שם, הערה 19 עמ' 340. 67. ג'ודית בקר ואח', מחקרים אמפיריים של הטיפול בהתעללות בילדים, דו"ח קבוצת העבודה של הסתדרות הפסיכולוגיים בארה"ב לטיפול בהתעללות בילדים והזנחתם עמ' . 68. שם, הערה 58. 69. שם, הערה 29. 70. שם, שם. 71. שם, הערה 40, עמ' 8.