היא רוצה להיפרד, הוא רוצה להמשיך יחד – מה עושים?

היא רוצה להיפרד, הוא רוצה להמשיך יחד – מה עושים?

גישור משפחתי טיפולי: היא רוצה להיפרד, הוא רוצה להמשיך יחד – מה עושים?

מאת: שי גיל, מגשר משפחתי טיפולי, עו"ד ופסיכותרפיסט  


כאשר אני נפגש לראשונה עם בני הזוג, אני שואל כל אחד מהם,  מה מביא אותה/אותו אלי?
יש ושני בני הזוג משיבים באופן שאינו משתמע לשני פנים שרצונם להיפרד ולהתגרש ואז אנו פונים לעסוק בסידורי הפרידה ובהסכם הגירושין.
אולם לא פעם  אחרי רגעים ארוכים של שתיקה, מתפתח דיבור מהוסס ונבוך משהו, המוביל לתשובות מבולבלות, חלקיות  ואף סותרות. כך למשל, לצד אמירה החלטית של אחד מבני הזוג על רצונו להביא את הנישואים לסיום, אנו עשויים לפגוש במגוון אמירות של בן הזוג השני, כגון: "אני כאן כי היא/הוא רצה", "אם אנחנו כבר כאן אז בו נגמור אם זה" ולפעמים פשוט שתיקה רועמת או דומעת.

מנעד התגובות של בני הזוג, מלמד בד"כ לא רק על  פערים ברמת הבשלות והמוכנות לפרידה של שני הצדדים, אלא גם על קושי של מי מהם להתמודד עם הקונפליקט והקולות הפנימיים המתעוררים אל מול פרידה ופירוק אפשרי של התא המשפחתי.

כיצד מתמודדים עם קיומם של פערים משמעותיים בצרכיהם, בכוונותיהם ובמוכנותם של בני זוג המגיעים לגישור למטרת גירושין? בכך נעסוק ברשימה זו.

מה עושים אם כן, כאשר מההצהרות הצדדים, משתמע שאחד מבני הזוג מעוניין להיפרד ואילו השני מעוניין להמשיך ביחד?
אז זהו, שלא מיד עושים… , לפני שאנחנו מסתערים קדימה על מנת "לגשר" בן הצדדים, בואו נתרווח בכורסא, ניקח נשימה עמוקה, נתבונן פנימה ונוודא שאנחנו לא נבהלים מהפער שנגלה לעיננו מחד ומאידך, גם לא נטענים בעודף מוטיבציה ונמהרות לטשטש את הפערים ולפשר בין העמדות המנוגדות לכאורה.

להפך, ניתן לראות בפערים שהתגלו בין הצדדים, הזמנה להכיר מקרוב את בליל הקולות ופקעת הרגשות המסתתרים קרוב לודאי מאחוריהם וטרם קיבלו הזדמנות להישמע, להתברר ולקבל הכרה.

על כן, בשלב הראשוני, חשוב ליצור מרחב בטוח שיאפשר לתכנים לעלות, להישמע ולהדהד בחדר בלי ביקורת ובלי שיפוטיות. גם אם נראה שהצדדים אינם פנויים כרגע להקשיב זה לזה, הרי שההקשבה וההכלה של המגשר ( ובמידת הצורך ניתן להיעזר לשם כך בפגישות נפרדות ), הם בבחינת "חוט אריאדנה" שיסייע לשני הצדדים לצאת מהמבוכים הפנימיים אל יעד משותף המשרת את צרכיהם, ( שכרגע אולי עדיין אינו ידוע לאשורו ).
יתר על כן, עלינו לזכור למענם, שכל מסע משמעותי מתחיל מצעדים קטנים וזהירים ושבילים רבים ושונים יכולים להוביל ( בקצב שונה מן הסתם ) אל ראש ההר ומה שיתגלה משם, עשוי להיות שונה מאוד מהעמדות והקולות שהושמעו ע"י כל אחד מבני הזוג בתחילת המסע.

אך בואו לא נזדרז ונקדים את המאוחר, שכן "צומת הדרכים" של ההצהרות הראשוניות, עשוי להפגיש אותנו עם אתגר וקושי ממשי ביותר. כך למשל, כאשר צד המצהיר על רצונו להיפרד מכריז משהו בסגנון של: "היינו כבר בטיפול, ניסינו הכל ואני לא באתי פה כדי לפתוח דברים אני רוצה להיפרד ולהתגרש וכמה שיותר מהר בשביל זה אני פה."
אמירה מסוג זה, כמו באה לסגור את כל הפתחים דרכם יכל להפציע שיח רגשי, אוטנתי ובגובה העיניים.

אולם, גם בפני הצהרות כגון אלו (שלפעמים מתלווה אליהם טון דרשני-כוחני), המגשר צריך לשמור בתוכו על אמפטיה, גמישות ופניות, להבין את הצורך שהם באים לשרת ולהאזין לכאב ולתסכול שבד"כ מסתתרים מאחוריהם, כל זאת מבלי בהכרח להיענות בשלב זה לדרישה כזו או אחרת, כאשר המסר שמעובר הוא, שכאן בגישור, אפשר ורצוי לשים על שולחן את הדברים ללא כחל ושרק ( כמובן, תוך שמירה על תרבות דיבור וכבודם של המשתתפים), כאשר התקדמות אל עבר הסכם הגירושין תעשה אך ורק בהסכמה משותפת של שני הצדדים.

במובן זה, אנו נבקש ממי שממהר להתגרש, להתאים את הקצב שלו למי שעדין לא שם, אך במקביל, חשוב שנברר מדוע אצה לו הדרך, מה מניע אותו ומה יעזור לו להתאזר בסבלנות? בו  בזמן, עלינו להזכיר לצד השני, שהוא לא יכול לכפות על האחר את המשך חיי הנישואין והזוגיות. במובן זה, משיכת זמן, כאשר ברור שאין לך פרטנר עלולה במקרים מסוימים, להביא מי מהצדדים לקום ולעזוב את הבית ללא הסכמה ו/או לפנות לערכאות המשפטיות בניסיון לכפות פרידה וגירושין, על כל ההשלכות השליליות שעלולות לנבוע מפעולה חד צדדית מעין זו.

גם כאן חשוב לברר, מה מניע את הצד שמעוניין בהמשך החיים המשותפים, האם אמונתו בקיומם של רגשות כמו אהבה או חיבה אצלו ו/או אצל הצד השני, האם אלו זיכרונות העבר על הזוגיות היפה והכחשת חלום הזוגיות שהתנפצה, האם הפחד מפני הפגיעה בילדים ופרוק המשפחה, או הפחד מבדידות ו/או מההשלכות הכלכליות הנובעות מסיום הנישואין? קרוב לודאי שחלק מהאמור לעיל מבעבע מתחת לפני השטח וחשוב שהתכנים, הרגשות והפנטזיות הלא מדוברות יפציעו אל המודעות, יהדהדו במרחב המשותף ויפגשו עם מימד המציאות, תהליך שיכול להיות מורכב וידרוש מהמגשר הטיפולי הכוונה ושימוש בכלים טיפוליים.
כעת,  בצומת הדרכים שבה נמצאים הצדדים, קרוב לוודאי שתהליך הגישור יוביל לאחת משתים.

האפשרות הראשונה,
הבנה והכרה הדדית בכך שאין באמת פרטנר למימוש התקווה הנכזבת לשיקום הזוגיות ושימור התא המשפחתי, מה שמאפשר להתחיל ולעסוק  גם במשמעויות המעשיות של הפרידה. בשלב זה, במידה ונראה שהאבל והצורך בעיבוד הרגשות המציפים ובתמיכה הוא משמעותי, נציע למי מהצדדים לפנות לקבלת ליווי/ טיפול רגשי פרטני בתקופה קשה זו מחוץ לגישור ובמקביל נבדוק מה ניתן לעשות במסגרת הגישור על מנת להפוך את הפרידה לטראומטית פחות.
האפשרות השניה,
עלייתם לפני השטח של תכנים רגשיים שמצאו הדהוד ומענה אצל שני בני הזוג, שמעוניינים לנסות ולו לתקופה מוגבלת טיפול זוגי/ משפחתי מחוץ לגישור, במסגרתו תיבחן גם האפשרות לשיקום יחסיהם על כל המשתמע מכך.
בשני המקרים, מן הראוי לבדוק עם הצדדים למה הם נזקקים כרגע ומה יעזור להם בשלב זה. כך למשל האם המגורים המשותפים יכולים להימשך, או לחילופין האם רצונם לצאת לפרדה זמנית ובמקביל להסדיר נושאים חיוניים הקשורים להתנהלות הכלכלית, לרכוש המשותף ולילדים בתקופת הביניים.

כאן חשוב להזכיר שפרידה זמנית מסוג זה, היא פרידה מבוקרת, המאפשרת לצדדים להתנסות בחיים בנפרד הלכה למעשה על כל המשמעויות הרגשיות, הכלכליות והמשפחתית המשתמעות מכך וזאת בטרם יערכו את סידורי הגירושין הסופיים, כמו גם, נשמרת האפשרות לעבוד במקביל על הקשר הזוגי אם רצונם בכך ( במסגרת טיפולית ), או להמשיך להגיע למפגשי גישור על מנת לעקוב ולנתר את התקדמותם בתהליך הפרידה. הרעיון הוא לתת לצדדים תחושה של שליטה בתהליך, יחד עם גמישות מרבית בעיצוב הפרידה במתכונת ובקצב המתאים להם, כמו גם לשמור על אפשרות לחזור לחיים משותפים, אם שניהם יבחרו לעשת כן.
סוף דבר- שנינו ביחד או כל אחד לחוד:
מכאן הדרך להתקדמות אם במסלול של פרידה וגירושין ואם במסלול שמבקש לנסות ולשקם את הזוגיות, נראית יותר ברורה ואפשרית. באופן מעשי אוסיף, שיש בני זוג המבקשים לשמור על גמישות מחד ויחד עם זאת לצאת עם הסכם סופי ביד, המסדיר באופן ממצא את כל הנדרש על מנת שלא יצטרכו לשוב להתדיינות חוזרת.  להם ניתן להציע לערוך הסכם המבנה בתוכו אלטרנטיבות שונות, כגון: "הסכם שלום בית ולחילופין הסכם גירושין".

מבלי להיכנס לעובי הקורה, אציין שהסכם מסוג זה, קובע שהצדדים מוכנים להמשיך ולחיות יחד בתנאים מסוימים ויחד עם זאת קובע גם את התנאים ולוחות הזמנים שבהתקיימם יכנס לתוקפו הסכם הגירושין, כאשר כל מה שקשור בגט, הסדרי הראיה והמשמורת, מזונות וחלוקת רכוש כבר מסוכם ומוסדר לשביעות רצונם. הסכם כזה יכול להיות מוגש לביהמ"ש עם חתימתו כאשר במידה ומופעל הסכם הגירושין, יוגש ההסכם בהמשך גם לבית הדין הרבני במסגרת סידור הגט.

שנינו ביחד או כל אחד לחוד? התשובות בידיכם.

שי גיל, מגשר משפחתי טיפולי, עו"ד ופסיכותרפיסט

כתיבת תגובה

*