באילו סוגי עבירות יש לקיים גישור פלילי?

באילו סוגי עבירות יש לקיים גישור פלילי?

FacebookGoogle+LinkedIn

תגובה לפרשנות לסקר מס' 4: באילו סוגי עבירות יש לקיים גישור פלילי

אני מודה לך על שהעברת לעיוני את ממצאי הסקר מס' 4. לא אוכל להתייחס לממצאי הסקר כיוון שאיני יודעת כיצד הוגדר ותואר תהליך "הגישור בפלילי" ותפיסת העולם העומדת בבסיסו למשתתפים בסקר.

אני אתייחס בדברי לגישת הצדק המאחה ולתהליכים שהתפתחו במסגרתה, שאחד מהם הוא תהליך גישור נפגע עבירה-מבצע עבירה (Victim Offender Mediation ). חשוב להדגיש כי יש חשיבות רבה לשימוש מדוייק במונחים חדשים כאשר פועלים להטמעה של תפיסת עולם חדשה, המציעה דפוס חשיבה שונה מזה המקובל כיום באשר למהות המעשה הפלילי ולתגובה הראויה לו.

כך למשך, היום עושים שימוש במונח "גישור בעניניים פליליים" על מנת לתאר תהליך בו שופט מסייע לתביעה הכללית ולנאשם וב"כ להגיע להסדר טיעון ביניהם. תהליך זה אין לו כל קשר לצדק המאחה ולמטרותיו.

טרם אשטח את תגובתי לפרשנות הסקר באופן מפורט אבקש להעיר כי החלק העוסק ב"מטרות הענישה" ובאופן בו יכול "הגישור בפלילי להגשים את מטרות הענישה" נגוע באי דיוקים באשר להליך הפלילי המקובל כיום ובאשר לגישת הצדק המאחה ומטרותיה.

להלן התייחסותי:

הגישה עליה מושתת ההליך הפלילי הפורמלי מתייחסת אל ההתנהגות הפלילית כהתנהגות הסוטה מאמת המידה הנורמטיבית של החוק הפלילי. לפיכך מטרת ההליך הפלילי הפורמלי היא לקבוע אם נעברה עבירה, מי הוא שעבר את העבירה ולגזור את דינו של מבצעה. מטרה מרכזית (אך לא בלעדית) של גזר הדין היא להעניש את מבצע העבירה. ענישה זו מכוונת לגרום כאב וסבל למבצע העבירה לשם השגת גמול וגינוי על ביצוע המעשה הפלילי , לשם הרתעתו מביצוע מעשים דומים בעתיד וכן לשם הרתעה של מבצעי עבירה בכוח.

הגמול נשא בתקופות קדומות אופי של נקמה. קנט, הגל ואחרים הפכו את הגמול לעיקרון של "עשיית צדק", המחייב יחס מתאים בין המעשה הפלילי לבין חומרת הסנקציה העונשית שהוטלה בגינו. הצדק הגמולי מתמקד במעשה הפלילי ולא במבצעו בעבר ולא בעתיד.

בשנים האחרונות נעשה שימוש בסנקציה העונשית גם כדי לבטא את המידה בה החברה מגנה את המעשה הפלילי על מנת לאשש את הנורמה שהופרה.

ההרתעה לעומת זו מתבססת על אסכולת התועלתנות, שלפיה ההצדקה המוסרית להטלת סנקציות עונשיות לשם הרתעה אישית וכללית טמונה בתועלת החברתית שבה.

חשוב להבהיר סנקציית המאסר יכולה להיות סנקציה עונשית שמטרתה גמול, גינוי והרתעה אך היא יכולה להיות גם סנקציה מניעתית כלומר סנקציה שמוטלת על מבצע העבירה על מנת לשלול את יכולתו להמשיך ולבצע מעשים פליליים

ההליך הפלילי הפורמלי, המתמקד אם כן בקביעת אשמה ובהטלת עונש, הוא הליך אדוורסרי- יריבי. במהלך ההליך מתקבלות החלטות בדרך של הכרעה בין שתי עמדות. הכרעה זו מטבעה מדגישה את הניגוד והסתירה שבין הצדדים המעורבים בהליך.מן הצד האחד מתייצבת התביעה הכללית, המייצגת את המדינה. מטרתה של התביעה הכללית להביא להרשעת מבצע העבירה. מן הצד שכנגד מתייצב מבצע העבירה, שיעשה בדרך כלל באמצעות סניגורו, כל שניתן כדי למנוע הרשעה. אנשי המקצוע הם שנוטלים חלק פעיל בשיח המקצועי המתנהל בבית המשפט. נפגע העבירה אינו צד להליך הפלילי הפורמלי. ההליך אינו מתמקד בפגיעה בו ואינו מיועד לתת מענה לצרכיו.

במה שונה/נבדל הצדק המאחה והתהליכים שהתפתחו במסגרתו מההליך הפלילי הפורמלי?

הצדק מאחה (Restorative Justice) הוא שמה של אסכולה המציעה זוית ראיה ייחודית על המעשה הפלילי ועל התגובה הראויה לו.

הגישה מציעה להתייחס אל ההתנהגות הפלילית לא רק כאל התנהגות הסוטה מאמת המידה הנורמטיבית של החוק הפלילי אלא גם כאל התנהגות היוצרת ניגוד עניינים חריף בין מבצע העבירה ((offender לבין הנפגע ממנה (victim) – התנהגות המחוללת ביניהם סכסוך ((conflict. תוצאותיו של סכסוך זה הן פגיעות בנפגע העבירה, בקהילה ואף במבצע העבירה עצמו. מכאן,שההתנהגות הפלילית מהווה פגיעה באנשים.

מטרת הצדק המאחה היא איחוי הפגיעות (Righting Wrongs) – ריפוי והטבה של הפגיעות החומריות והלא-חומריות של המעשה הפלילי. איחוי הפגיעות מתרחש באמצעות תהליכים שנועדו ליישב את הסכסוך בין נפגע העבירה למבצע העבירה באופן הנותן מענה למכלול הפגיעות ולצרכים שנוצרו עקב המעשה הפלילי.

איחוי הפגיעות מתבטא בעיקר במתן מענה לצרכיו הרגשיים, החברתיים והחומריים של נפגע העבירה תוך סלילת הדרך לשילובו מחדש של מבצעהעבירה בקהילה מועצמת בטוחה ומפוייסת יותר.

במרכזם של תהליכי הצדק המאחה מתקיים דיאלוג רצוני בין הצדדים המושפעים מן המעשה הפלילי – נפגע העבירה, נציגי הקהילה ומבצע העבירה. את הדיאלוג מנחה צד שלישי ניטרלי, שעבר הכשרה מתאימה. במהלך הדיאלוג מזהים הצדדים את הצרכים שהפגיעות הולידו וקובעים בהסכמה מהן הפעולות שעל מבצע העבירה ועל הקהילה לעשות על מנת לתת מענה לצרכים אלה.

על-פי גישת הצדק המאחה, מבצע העבירה הוא מי שביצע את המעשה הפלילי ומוכן לקבל אחריות על כך. האחריות של מבצע העבירה היא כלפי נפגע העבירה וכלפי הקהילה. קבלת אחריות משמעה כי מבצע העבירה מכיר בפגיעה ומוכן לעשות ככל האפשר לאיחוייה ולמזעור פגיעות אפשריות בעתיד. לפיכך, יהיה על מבצע העבירה להסכים לבצע פעולות שיש להן קשר קרוב ככל האפשר לפגיעה הספציפית שגרם המעשה הפלילי. הפעולות יכולות להיות

פיצוי כספי, התנצלות, שירות למען הנפגע, שירות למען הקהילה ופעולות נוספות המותאמות לצרכים המיוחדים של הצדדים.

גישת הצדק המאחה מייחסת חשיבות רבה לקהילה הן בשל היותה נפגעת של המעשה הפלילי שיש לאחות את פגיעותיה והן כיוון שהיא נתפסת כמי שאחראית להשכנת השלום בקרב חבריה. דהיינו: עליה לעשות למען יישוב הסכסוך שהמעשה הפלילי יצר ובכך לסייע לאיחוי הפגיעות. על הקהילה להגיש סיוע לנפגע העבירה וכן למבצעה וזאת בהתחשב בצורכיהם השונים ובמחויבויותיהם. ככלל, הסיוע לנפגע העבירה נועד להקל על המשבר שנוצר בחייו כתוצאה מהפגיעה בו, והסיוע למבצע העבירה נועד לאפשר את שילובו מחדש בקהילה.

תהליכי הצדק המאחה מאפשרים לנפגע העבירה להביא לידיעת מבצע העבירה את מגוון השלכותיו של המעשה הפלילי על חייו; לבטא רגשות; לבקש ולקבל תשובות על שאלות המטרידות אותו; לפתח תובנה לגבי מצבו האישי של מבצע העבירה ; להפחית חרדה ; לקבוע כיצד יתוקנו פגיעותיו ולחוות תחושה של העצמה. זאת בשונה מההליך הפלילי הפורמלי בו אין לנפגע העבירה שליטה על ההליך ועל ההחלטות המתקבלות במהלכו. כל אחת מהפעולות המוזכרות לעיל אינה מתאפשרת בשל היותה חסרת רלוונטיות להליך הפלילי הפורמלי. במקרים רבים ההליך נחזה בעיני נפגע העבירה כפגיעה חוזרת והוא חש כי המדינה מנכסת את החוויה שהוא חווה ומעניקה לה משמעויות זרות.

אשר למבצע העבירה – תהליך הצדק המאחה מאפשר לו להכיר בפגיעה ולהבין את השלכותיה, לתת הסבר על מעשיו לבטא חרטה אם הוא חש בה, ליטול חלק בהחלטה על איחוי הפגיעות ולהתחיל בהשתלבות מחדש בקהילה.

ההליך הפלילי הפורמלי לעומת זאת אינו מעודד את מבצע העבירה לקבל אחריות על מעשיו ואינו מאלץ אותו להתמודד עם ההשלכות שיש למעשיו על נפגע העבירה ועל הקהילה. ההליך נותן לגיטימציה להכחשה ובכך מאפשר את המשך הרציונליזציה והדה פרסונליזציה כלפי נפגע העבירה.

גישת הצדק המאחה הדוגלת במעורבות של הקהילה יוצרת תחושת שייכות של נפגע העבירה ומבצעה למסגרת הקהילתית, חושפת את חברי הקהילה למודל של יישוב סכסוכים בדרכי שלום, מייעלת את הטיפול בבעיות שבקהילה ומאפשרת לדון בערכי הקהילה ולתת להם ביטוי אופרטיבי במקרה הספציפי. במסגרת ההליך הפלילי הפורמלי אין בדרך כלל מקום לפתרון בין אישי של הסכסוך ולהשכנת שלום. ייתר על כן, עצם קיומו של ההליך עלול להסלים את מערכת היחסים בין נפגע העבירה למבצעה ואף להוליד מעשה פלילי חדש שעלול להיות חמור מקודמו.

ניתן להבין מהכתוב לעיל כי עקרון הענישה זר לגישת הצדק המאחה. שפתהצדק המאחה אינה שפה עונשית אולם גם על פי גישה זו מבצע העבירה נדרש לפעולות שיש בהן משום מענה על הצורך של נפגע העבירה ושל הקהילה בעשיית צדק ובגינוי המעשה הפלילי. הרע שנגרם על ידי מבצע העבירה מתאזן עם הטוב שהוא עושה. היקף הפעולות הנדרשות לאיחוי הפגיעות, אופיין והדרך בה מחליטים על פעולות אלה משמש כמדד למידת הגינוי של הקהילה את המעשה הפלילי. אמנם פעולות לאיחוי הפגיעות שעל מבצע העבירה לעשות- הסנקציות שהוא מחייב להן- עלולת לגרום לו קושי או חוסר נוחות אך אלה הם תוצרי לוואי ולא מטרתן של פעולות אלה.

איחוי הפגיעות סולל את דרכו של מבצע העבירה להשתלבות מחודשת בקהילה, אשר מפחיתה את הסבירות שישוב ויבצע מעשים פליליים. הדרישה שמבצע העבירה יתקן את הפגיעות מניחה לכשעצמה כי הוא בעל יכולת לפעול באופן תורם ומדגישה את הכוחות ואת האיכויות החיוביים שלו ובכך היא סוללת את דרכו להשתלבות מחודשת בקהילה. נטילת האחריות מצדו של מבצע העבירה משמעה גם נכונות לקחת חלק פעיל בטיפול בבעיותיו ובצרכיו.ע"פ הצדק המאחה עסקינן בשילוב מחדש של מבצע העבירה בקהילה ולא בהרתעה

ניתן לומר כי הצדק המאחה מציע תפיסה הוליסטית המאפשרת לתת מענה למטרות גזר הדין(עשיית צדק, גינוי, הפחתת פשיעה, מניעה ושיקום וטיפול) מבלי לעשות שימוש בענישה וזאת לטובת נפגעי העבירה, מבצעי העבירה והקהילות המושפעים מן המעשה הפלילי.

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה