מגבלות החסיון על המתרחש בגישור

מגבלות החסיון על המתרחש בגישור

18.3.10 

מגבלות החסיון על המתרחש בגישור

נושא החסינות בגישור העסיק אותנו לא מעט במסגרות השונות של גישור ומשפט. אשר על כן  אני רואה חובה לעצמי, שכל אימת שאני נתקל בפסיקה חדשה המתייחסת לנושא באופן שיש בו כדי לתרום לבחינתו מזוית נוספת –  להביאו בפני הקוראים.
פסק דין כזה יצא באחרונה (24.2.2010) מתחת ידיה של כב' סגנית נשיאת ביהמש לענייני משפחה במחוז תל אביב, השופטת טובה סיון בפסהד

תע (ת.א.)9940/01 עיזבון המנוחה א.ו.ר. זל ואח' נ'  עוד ד.רפואה ואח'.
 במקרה זה התנהלה מערכת יחסים קשה בין ילדי המנוחה לבין ידידה של המנוחה ועורך צוואתה ובן זוגה לחיים. במסגרת התדיינויות קודמות בין הצדדים אף ניתן פסק דין שבו בוטלו סעיפים מצוואת המנוחה ובעקבות זאת
נידונה כאן בקשת מנהלי העיזבון להורות למשיבים, ילדי המנוחה, למסור לידי מנהלי העיזבון, המבקשים,  תצהיר ובו פרטים על נכסי העיזבון כגון: כספים, כספות בחול
, חשבונותבנק בארץ ובחול, מסמכיבנקיםומכתבים לבנקים ועוד, וכן להעביר לידימנהליהעיזבון רכוש כגון אלבומים,  ומנים, מסמכים, פריטי לבוש,תכשיטים ועוד ימוקי הבקשה היו כי מאז פטירתהמנוחה , אינו כל הרכוש שהותירההמנוחה.

סברה זו התגבשה ממספר מקורות: דודתה של המנוחה סיפרה כיהמנוחהביקשה ממנה להעביר ארצה סכום כסף אשר גבוה בהרבה מהסכום אותו העביר ארצההמשיב 1בשם המנוחה; בנוסף נטען כי במסגרת הליך גישור, אליו הופנו הצדדים במסגרתהליכי הערעור על פסק הדין לעיל, הציגו המשיבים עמדה על פיה הם יודעים דבר קיומה ומיקומה של כספת בשוויץ וכן סיפר המשיב 2 על קיומה של מזוודה ובה פריטים אישיים של המנוחה אשר היתה ברשותו; זאת ועוד נטען כי על קיומה של הכספת נלמד גם מפיו של בנה של המנוחה,אשר סיפר כי חודשיים לפני יש למבקשים סיבות לסבור כי הרכוש הידוע והקייםבעיזבוןמחלתה נסע עימה לשוויץ שם נאלץלהמת להמחוץלסניףבנק.

לדרישה זו הגיבו ילדי המנוחה, המשיבים, כי בקשת מנהלי העיזבון מבוססת על הקלטת סתר בה הוקלט
אחד מילדי המנוחה במהלך הליך גישור, בעוד תקנות בתי המשפט (גישור), התשנג –1993, אוסרות באופן חד משמעי לעשות שימוש כלשהו  בכל מידע ו/או ראייה שהגיעו למי מהצדדים במהלך גישור. על כן – כך נטען, יש למחוק את הבקשה על הסף.

בתגובת מנהליהעיזבוןלעמדת המשיבים נטען כי מדובר בהברחה והסתרה חוזרת, כפי מעשיהם של המשיבים אשר הביאו למתןפסקהדין, של רכושהעיזבוןעל ידיהמשיבים. לעניין זה נטען כי גישה פסולה זו חותרת תחתיסודות המשפט ותחת טובת הציבורותקנת הציבור, ומהווה ניסיון בוטה לשבש עבודתם שלמנהלי העיזבוןכשליחי ביהמש.

זאת ועוד, נטען כי השיחה אשר תוכנההובא בפני ביהמש לא נערכה במסגרת הגישור, אלא בשיחה בין ילדי המנוחה למשיב 2 שהתנהלה בלא נוכחות המגשר. על פי הטענה אמנם, השיחה הוקלטה אולם מדבריו של המשיב 2 עולה כי לקח עובדה זו בחשבון, והיה אדיש לגביה. לפיכך, גם אם מדובר בפגישה  במסגרת גישור אזי המשיב 2 וייתר על החיסיון.
מכל מקום, כך נטען, גם אם מדובר בפגישה שהתנהלה במסגרת הליך הגישור, במקרה דנן, באיזון בין האינטרסים
השונים, גובר האינטרס של גילוי האמת על פני האינטרס הגלום בתקנות בתי המשפט (גישור) התשנג1993 ).

ומכאן להחלטתה של השופטת המלומדת:
אכן, בהתאם לסעיף  79ג(ד) לחוקבתי המשפט [נוסח משולב] תשמד1984 מוטל חיסיון על הנאמר בהליך הגישור. וכלשון הסעיף: דברים שנמסרובמהלךהליך הגישור לא ישמשו ראייה במשפט אזרחי.
עיקרון הסודיות הינו אבן יסוד בהליךהגישור ויש להקפיד לשמור על חיסיון הדברים שמקורם בהליך הגישור. חשיבות רבה ישבמתן אפשרות לצדדים להיות מוגנים וחופשיים בדבריהם במהלךמשא ומתןעל מנת לקדמו. תכלית החיסיון בגישור הינו הפרדה, חיץ בין הליך הגישור לבין ההליכיםבבית המשפט, וזאת על מנת לאפשר לצדדים למסור באופן חופשי מידע אשר נועד לקדם את המשאומתן, אףאם אין בכוונתם להביא מידע זה לידיעת בית המשפט. (לעניין זה ראה עוד רונןסטי, דרך גישור להסכם, עמ' 102)..

ואכן, משלל הסיבות המפורטות מעלה וכןמסיבות נוספות מערכתיות כגון חיזוק אמון הציבור בהליך הגישור, ומיקומו כאלטרנטיבהראויה – אף אני סבורה כי אין להסיר בנקלאת החסיון בהליך הגישור, אלא במקרים חריגים יוצאי דופן
לעניין זה ר' רעא 2235/04 בנקדיסקונט נ' שירי (טרם פורסם):
מושכלות ראשונים הם כי ניהולמשפט אינו הנתיב היחידי ליישוב מחלוקת ביןבעלידין. מעת שנוצרה יריבות בין צדדים, ישנן דרכים שונות ומגוונות להביאה לידי פתרון ויישוב – ובהן – ניהולמשא ומתן בין צדדים לצורך גיבושהסדר פשרה, הליך גישור או הליך פישור המנוהל בידצד שלישיבחסותבית המשפטאו הליךבוררות …קיים אינטרסחברתי מובהק בעידוד הפנייתם של בעלי דיןליישוב מחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. ערוצים חלופייםליישוב סכסוכים מקדמים את תחושת עשיית הצדק אצלבעלי הדין, המגיעיםלפתרון המחלוקת בדרך מוסכמת, גם אם תוך ויתורים הדדיים מסוימים; פעמים רבות הליכיםחלופיים להליך שיפוטי הינם יעילים יותר ועלותם נמוכה יותר; הם משחררים אתבתיהמשפט הכורעים תחת עומס ההליכים מדיונים ארוכים ומורכבים שעלותם כבדה בזמןובממון…בראייה כוללת, למעבר מהתדיינות שיפוטית לערוצים חלופיים ליישובמחלוקותישנה חשיבות מרובה, והמשפט בעידן המודרני מעודד מעבר זה כאמצעילקדםאינטרסיםחשובים של החברה ושל הפרט.

יחד עם זאת, סבורני כי זהו המקרה, בו יש לחרוג מהכלל ולהורות על הגשתהתצהירכמבוקש. אנמק דבריי:
הרציונל העומד מאחורי הענקת החיסיון הינו כי לצדדים הלוקחים חלק בהליך הגישור מטרה כנה ואמיתית להביא לסיוםהסכסוך. לפיכך, מבקש המחוקק המתבסס על תיאוריות בתחום הגישור, להביא למצב בו צדדיםתמי
לב
לא יחששו לחשוף אינטרסים ומאווים העלולים לפגום בעמדתם במסגרת הליך משפטי, אם לכךיגיעו הדברים והליך הגישור לא יצלח. לצערי, איני סבורה כי זהו המקרה בענייננו.

סלע המחלוקת במקרה דנן, הינו מידע אשרנחשף כנטען בשיחה אשר התנהלה בין ילדי המנוחה לבין המשיב 2. הדעות חלוקות האם שיחהזו עולה לכדי פגישת גישור עליה חל החיסיון, אם לאו -מאחר והתנהלה ללאנוכחות המגשר. לצורך העניין, מכיוון שהיוזמה וארגון שיחהזו מקורה בהליך הגישור, אצא מנקודת הנחה מחמירה כי מדובר בשיחה אשר הינה חלק מהליך הגישור.
בכ המשיבים לא הכחיש כי המידעהנטען מצוי בידיעתם של לקוחותיו. לפיכך, יש לקבוע כילעיזבוןנכסים נוספים אשר דבר קיומם לא היה בידיעתם של ילדי המנוחה ו/או של מנהליעיזבונה .  נקודה זו משמעותיתביותר:
לא מדובר בנכסים אשר נמצאים בחזקת מי מהמשיבים ושייכים למי מהם
כדין, אלא בנכסייזבוןכגון כספים ומיטלטלין נוספים.

הזכות לקבל אינפורמציה על היקף נכסי העיזבון, לאחר שניתן צו קיום  צוואה כדין, הינה זכות בסיסית ויסודית של יורש. המדובר בזכות טבעית אשר נגזרת מחובת תום-הלב, עקרון השקיפות וחובת הגילוי הנאות בין יורשים. על כן, השימוש שנעשה במידע הנוגע להיקף העיזבון, אם במסגרת הליך גישוראו בדרך אחרת, הינו לא תקין ומגיע
לכדי
חוסר תום לב, הפוגם בעיקרו שלרציונל הליך הגישור והחיסיון העומד בבסיסו.
לא יעלה על הדעת, כי במסווה של חיסיון, תינתן האפשרות למאן דהוא להשתמש במידע או חפצים המצויים ברשותו שלא כדין, ככלי ניגוח בצד השני, על מנת להשיג יתרונות במשא ומתן . מקביל הדבר במידה מסוימת, לשימוש לרעה בהליכי משפט המהווה עילה לדחיית התובענה, על פי תקנות סדר הדין האזרחי (לעניין שימוש לרעה בהליכי משפט ראהעא 813/87רוטברד נ' מדינת ישראל, פדמג(3), 514) .

לאור האמור אני מורה כדלקמן:
א.    אני מורה לכל אחד מהמשיבים למסור לידי מנהלי העיזבון בתוך  7 ימים תצהיר ובו פרטים מלאים על נכסי העיזבון כמפורט בס' 9-1 לבקשה.
ב.   אני מורה למשיב 2 להעביר לידי מנהלי העיזבון רכוש העיזבון לרבות אלבומי תמונות, יומנים, מסמכים, פריטי לבוש, תכשיטים וחפצים מכל מין וסוג שהוא – ככל שאלה מצויים בידו.
ג.    המשיבים ישאו בהוצאות ושכט של המבקשים בשל הצורך בהגשת בקשה זו והתגובות לה, בסך של 5,000 ₪ + מעמ כדין.
כך ראתה לנכון, כב' השופטת סיון, להעדיף את עקרון תום הלב על עקרון החסיון בגישור, בנסיבות המקרה הזה.
אינני יודע אם הוגש ערעור על החלטה זו ולכן כל מה שאני יכול לאמור לקהל הקוראים, שאין בטחון שהחלטתה זו של כב' סגנית הנשיאה היתה עומדת במבחן ערכאת הערעור ולפיכך, לעת הזאת, אין לנו אלא להצביע על פריצה זו בחומת החסיון בגישור, שאולי ניתן לתחמה לנסיבותיו המיוחדות של המקרה.

כתיבת תגובה

*