על הפשרה

על הפשרה

FacebookGoogle+LinkedIn

אופייה של פשרה   ת"א 23010/04

וזינה הררי מיכל נ' אבנר אגוד בע"מ חברה לביטוח
בבית משפט השלום בתל אביב-יפו
 
התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים כנהגת ברכב המבוטח על ידי הנתבעות. בין הצדדים הוסכם כי בית הדין ייתן פסק דין על דרך הפשרה על פי סעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד,התשל"ה-1975, בשיעור נזקיה.

פסק הדין ניתן בכ"ב בשבט תשס"ו (20.2.06). 
 
השופט אברהם קסירר:

6.
מדובר כאמור בפסק דין על פי סעיף 4 (ג) לחוק , בפשרה.

לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות. הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.
הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.

כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.

"מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד – הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז').

איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד).

מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 1639/97 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל – "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה.

כביכול שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה… גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של הענין ושל המתדיינים" – תוספת שלי מתוך דבריו – א.ק).
אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה.

ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך – או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך- או בעיקר – שיקולים נוספים, בתהליך ההכרעה  רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו.

מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה  ואגדה" בקטע בלתי נשכח:
להלכה – פנים זועפות, לאגדה פנים שוחקות.
זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל – מידת הדין; וזו ותרנית מקילה, רכה משמן – מידת הרחמים.
זו גוזרת גזירה ואינה נותנת לשעורים: הן שלה הן ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כחו ודעתו של אדם: הן ולו ורפה בידה. זו – קלפה, גוף , מעשה; וזו – תוך, נשמה, כונה. כאן – אדיקות מאובנת, חובה, שיעבוד; וכאן התחדשות תמידית, חירות, רשות" 
(ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה"  כל כתבי ח"נ ביאליק מהדורה שמינית, הוצאת "דביר" תל אביב, תש"ז) בעמ' ר"ז).

גם הדין והפשרה כך. לדין – פנים זועפות, לפשרה – פנים שוחקות.
הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה, ההכרעה השיפוטית "מזעיפה", בדרך כלל, את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת, אולם לא בהכרח מכבה את גחליה.
 
 

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה