טובת הילד, זכויות הילד ורצונו בהליכי גישור

טובת הילד, זכויות הילד ורצונו בהליכי גישור

טובת הילד, זכויות הילד ורצונו בהליכי גישור

מאת: ד"ר סוזן זיידל, הרצאה בכנס של בתי-הדין הרבניים, באר-שבע, 2004

בקונטקסט של גירושין, גישור הינו הליך שמסייע לבני-זוג להגיע להסדר בנושאים הנובעים מפירוק התא המשפחתי. גישור מחוץ לכותלי בית המשפט עשוי לעסוק בכל הנושאים – משמורת, מזונות וממון – כדי להגיע להסכם גירושין מלא. גישור המתנהל במסגרת בית המשפט מתמקד, בעיקר, בסכסוכי משמורת, אך יכול לעסוק גם בעניינים כספיים השנויים במחלוקת. ההשתתפות בגישור מבוססת על רצון חופשי ועל האוטונומיה של הצדדים לקבל החלטות. המגשר אחראי על התהליך, אבל החלטות לגבי עתיד המשפחה בידי בני-הזוג בלבד. מהות הגישור היא בנטילת האחריות על הצדדים עצמם. להבדיל מהכרעה שיפוטית, בגישור בני-הזוג מחליטים על תנאי הגירושין, על עתידם ועל עתיד ילדיהם. על אף שהילדים במשפחה הינם מושפעים מהחלטות ההורים, הילדים אינם צדדים לסכסוך ואינם חלק אינטגראלי מהליך הגישור. באופן תיאורטי, ניתן לשלב ילדים בתהליך הגישור בדרכים שונות, אך בפועל, רוב המגשרים אינם נפגשים עם הילדים – לא בשיחות נפרדות עם הילד ולא ביחד עם ההורים. בסקר שנעשה באוסטרליה, 96% מהמגשרים דיווחו שלעולם לא נפגשו עם ילדים במהלך עבודתם כמגשרים – אפילו לא פעם אחת. אני מניחה שהמצב בארץ דומה. אם זה המצב, מה ההתייחסות לזכויות ילדים, לטובת הילד ולרצונות הילד במסגרת הליך הגישור? למרות שלילדים "אין זכויות" ביחס להליך הגישור עצמו, המגשר מדגיש את זכויות הילדים בהקשר להחלטות ההורים ולהתנהגות ההורים בהווה ובעתיד. לדוגמה, בפגישה הראשונה שלי עם בני-זוג שפנו אלי לגישור, אני נותנת להם עותק של "מגילת הזכויות של ילדים שהוריהם מתגרשים" , שרשומים בה עשר זכויות בסיסיות. למשל, הזכות לשמור על קשר עם שני ההורים, או הזכות להביע בחופשיות אהבה, רגש וכבוד לכל אחד מההורים מבלי לחשוש מביקורת של ההורה השני. הזכות הכי רלוונטית להליך הגישור היא: הזכות להתחשבות בצרכים וברצונות של הילדים כאשר הוריהם מקבלים החלטות הנוגעות להם, באופן ישיר ובאופן עקיף. במודל הגישור של יחידות הסיוע, נקבע: "חשוב להדגיש בפני הצדדים את מחויבות המגשרים לזכויותיהם של הילדים, ואת ראיית המגשר את עצמו כנציגו של הילד בגישור." (סעיף 8.3) התחשבות בצרכים של הילדים בקבלת החלטות בגישור היא לא רק זכותם של הילדים, היא אחריות אתית של המגשר. בקוד האתיקה של מגשר משפחתי מטעם האגודה הישראלית לטיפול במשפחה, בסעיף 2.3 כתוב: "על המגשר מוטלת האחריות להגביר את מודעותם של הצדדים לאינטרסים של ילדים ושל אחרים, העשויים להיות מושפעים מההסכם. מחובתו לסייע לצדדים לבחון את צורכיהם של כל ילד בנפרד ולהבדיל בין צורכיהם של המבוגרים לבין צורכיהם של הילדים. על המגשר לעודד את הצדדים, במידת הצורך, לבקש ייעוץ מקצועי חיצוני באבחון צורכי הילדים והשלכות הפתרונות הנדונים על הילדים." בסעיף 2.4, כתוב: "המגשר יסייע להורים בהתוויית תוכנית הורית, המושתתת על טובת הילד, רווחתו וזכויותיו." מה המגשר עושה, בפועל? מגשר הבא מתחום טיפולי – כגון פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וטיפול משפחתי – משתמש בידע שלו לצורך הדרכה והכוונה במהלך הדיונים על הסדרי הורות. אצל רוב המתגרשים, אין מחלוקת בנושא הילדים וההורים מעוניינים לקבל הדרכה לגבי הצרכים של ילדים בגילאים שונים. במקרים שבהם קיימים חילוקי דעות בין ההורים לגבי הילדים, המגשר שואל שאלות מאוד ספציפיות כדי "להכניס" את הילדים לחדר הגישור באופן "וירטואלי". המגשר עשוי לבקש מההורים למלא שאלון מקיף על כל ילד במשפחה, כדי שהדיון יתמקד בנתונים של הילד המסוים ולא יישאר ברמה כללית. המגשר יעודד את ההורים לראות את הסיטואציה מנקודת הראות של הילד, דרך העיניים שלו ומתוך הבנת הרגשות שלו. תהליך כזה משפיע על ההורים והם מצליחים לבנות תוכנית מתאימה לצורכי הילד. במקרים שבהם קיימים חילוקי דעות קיצוניים בין ההורים, קיים צורך בהערכה אובייקטיבית של איש מקצוע, כמו פסיכולוג המתמחה בילדים. במסגרת הגישור, ההורים הם עדיין אלה שיקבלו החלטות, אבל רק לאחר דיון רציני בהתרשמות המומחה שבדק את הילדים. בסקירה שערכתי בספרות המקצועית, נתקלתי במספר מודלים שמשלבים את הילדים בהליך הגישור בדרכים שונות. לכל המודלים מטרה משותפת, שהיא לתת מקום להערכה מקצועית של צורכי הילדים וגם לתת מקום לרצונות הילדים בתהליך קבלת החלטות במסגרת הליכי גישור. כל המודלים מדגישים את החשיבות של הערכה מקצועית לגבי צורכי הילדים בטענה שהורים, הנמצאים במשבר, לעיתים אינם רואים נכון את צורכי ילדיהם ואפילו נוטים להשתמש בילדים להשגת המטרות האישיות שלהם. Beck and Biank, שתי מגשרות אמריקאיות, הציגו מודל שבו המגשר עצמו – אם הוא בעל הכשרה מתאימה – הוא מבצע את ההערכה של הילד. עושים הפסקה בתהליך הגישור כדי לערוך הערכה של הילדים, אם ע"י המגשר או אם ע"י פסיכולוג חיצוני. ההערכה כוללת קבלת נתונים על תולדות המשפחה של כל הורה, פגישה עם כל ילד בנפרד וגם פגישות משותפות של כל ילד עם כל הורה. זה מודל מעניין, המאפשר למגשר להשתמש במומחיות שלו כמטפל. בדרך כלל, מגשרים דוגלים בהפרדת תפקיד המגשר מתפקיד המומחה. McIntosh Jenniferמתארת פרויקט שנעשה במרכז גישור באוסטרליה, שבו הילדים התראיינו על ידי איש מקצוע שלא שימש כמגשר באותו מקרה. ההורים, יחד עם המגשר, קיבלו דיווח מהמראיין כחלק בלתי נפרד מהליך הגישור. בעקבות הדיווח, המגשר השתמש בסוגיות שהועלו כדי לתת מקום לצרכים של הילדים בדיונים בין ההורים. השתתפות בפרויקט הייתה מותנית בארבעה תנאים: הסכמה של שני ההורים, הסכמה של הילד, הסכמה של ההורים לגבי החיסיון של תוכן הראיונות עם הילדים, ונכונות ההורים להקשיב ולדון בחומר שעלה בראיונות הילדים. במודל זה, הילדים לא משתתפים בישיבות גישור ולא מתבקשים להחליט דבר. באמצעות שיחה, משחק וציור, הילדים מביעים את החוויות שלהם בהקשר לפירוד, הפנטזיות שלהם, הפחדים והרצונות שלהם ביחס לעתיד. אפשרות אחרת היא להזמין את הילדים לישיבת גישור, יחד עם ההורים, מודל שמאפשר לילד להשמיע את קולו בנושאים הקשורים אליו. במקומות שבהם הילד זוכה לייצוג משפטי בהליכים משפטים הנוגעים בילד, בא כוחו של הילד משתתף בישיבות הגישור, יחד עם הורי הילד, במקום הילד עצמו. השתתפות הילד בישיבות גישור, עשויה לסייע כאשר ההורים מתלבטים לגבי ההסדר. הם מעוניינים לשמוע את הילדים, אך חוששים להעלות את הנושא בבית. ילדים נוטים להשמיע גרסה הפוכה לאמא ולאבא, כדי לא לפגוע באף אחד מהם. השתתפות ילדים בישיבות גישור מתאימה רק אם המגשר מיומן לכך ואם רמת העוינות בין ההורים אינה גבוהה. אין מקום להכניס ילדים לסיטואציה מלחיצה או בלתי נעימה, שעלולה לפגוע בהם. Sanchez and Kibler-Sanchez, מגשרים ותיקים מלוס אנג'לס, קליפורניה, הציגו מודל מורכב ביחס לשילוב ילדים בגישור בסכסוכי משמורת קשים. הגישור מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. המודל מנסה למצוא איזון בין זכותו של הילד להישמע ולהביע את רצונותיו בנוגע להסדר משמורת לבין זכותו להיות מוגן – לא להיפגע מכך שהוא משמיע את קולו ביחס לסכסוך הקיים בין שני הוריו. המודל שואף למקסם את היתרונות של מעורבות הילד בגישור בו בזמן שהוא מפחית את המחיר שהוא עלול לשלם, מבחינה מצפונית ומבחינת התגובות של הוריו כלפיו. ביצוע המודל דורש מיומנויות רבות אצל המגשר, שמראיין את הילד ואת ההורים כדי לאבחן מצבים עדינים וקריטיים לגבי התאמת המשפחה לשילוב דברי הילד בהליך הגישור. המגשר אמור להעריך את ההשפעה הצפויה של ביצוע המודל כדי למנוע נזק נפשי לילד בעקבות שיתוף ההורים בדבריו. כמו כן, המגשר חייב לשלוט היטב באינטראקציה בין ההורים לבין הילדים אם מקיימים פגישות משותפות. המודל מאוד מפורט ומובנה. המאמר שמתאר את המודל מתאר צעד צעד את תהליך האבחון לגבי ההורים, הילדים והתאמתם למודל. ביצוע המודל דורש מקצועיות רבה מצד המגשר, שחייב להיות איש טיפול בעל ניסיון רב. בדומה לפרויקט האוסטרלי, השתתפות במודל זה מותנית בהסכמת הילד, שרשאי לסגת בכל עת, בהסכמת ההורים ובמחויבותם לכך שלא יענישו או ינטשו את הילד, ושלא יכעסו עליו בעקבות הבעת רגשותיו ורצונותיו. תנאי אחר הוא ששני ההורים נכונים בכנות להביא בחשבון את הרגשות והבחירות של הילדים. המחברים עצמם הודו שהמודל אינו מתאים לרוב המקרים של סכסוכי משמורת בגלל העדר התנאים הנדרשים להגנת הילד. אם זאת, הם טוענים שבמקרים המעטים שכן עומדים בקריטריונים, ההתערבות מסייעת להורים להקשיב לילדיהם ולהבין את רגשותיהם, דבר שמאפשר להורים ליישב את הסכסוך באמצעות הסדר. למעשה, קיים פרדוקס: הורים, שאגדיר אותם כהורים "טובים", "סבירים", חיוביים בגישתם לתוכנית הורות, עשויים להפיק תועלת מקבלת מידע לגבי הרגשות, הדאגות והרצונות של ילדיהם, אבל הם גם ההורים שבכל מקרה הם קשובים לילדיהם, מעוניינים להגן עליהם ומסוגלים להגיע להסדר מתקבל על הדעת גם בלי החומר שהופק ממפגש של איש מקצוע עם הילדים. מצד שני, הורים שנלחמים זה נגד זו בנושא משמורת, הורים שלא רואים או שמתעלמים ממצוקת ילדיהם, מעט מהם יעמדו בקריטריונים הנדרשים לשילוב הילדים בהליך הגישור. במודל הגישור שפותח ביחידות הסיוע כאן בארץ, מתמודדים עם סכסוכי משמורת קשים באמצעות גישור בעל אופי "טיפולי". המדיניות של יחידות הסיוע ביחס לשילוב ילדים בהליך הגישור היא לשקול בכל פעם האם ערוב הילדים מתאים למקרה המסוים. כל מקרה לגופו. הסוגיה דורשת רגישות גבוהה ושיקול דעת של המגשר. בגישור במגזר הפרטי, לקוחות הגישור פונים למגשרים מתוך מחויבות לשלום המשפחה. הם מעוניינים להפחית למינימום את העלויות הכספיות והנפשיות של הגירושין. אני מגדירה אותם כ"השמנת" של המתגרשים. אני יכולה לומר, מתוך ניסיון רב עם האוכלוסייה הזאת, שניתן לסמוך עליהם לתכנן הסדר שמביא בחשבון את טובת ילדיהם – לא רק בנושא משמורת ותוכנית הורות, אלא גם בנושאים כלכליים. אין צורך לערב את הילדים בגישור, לא באופן ישיר ולא באמצעות אנשי מקצוע אחרים, כוון שההורים האלה מסוגלים לשתף את הילדים ולערב אותם, לפי הצורך, בדיונים אצלם בבית. בקצה השני של הרצף – המקרים הקשים שמשתמשים בילדים כאמצעי לפגוע אחד בשני, או מתוך מופרעות נפשית הפוגעת בתפקודם כהורים – אלה מקרים הדורשים התערבות אחרת – גישור בנושא הילדים אינו מתאים. במקרים ה"בינוניים", שזה הרוב הגדול, מעורבותם של הילדים בהליך הגישור – בדרכים השונות שתיארתי – עשויה לתרום ליישוב הסכסוך. לדעתי, מרכיב המעורבות של ילדים בהליך הגישור – אם באופן כזה או אחר – אינו מרכיב קריטי, אלא אמצעי להשגת הסכם שישרת את כל המשפחה. אם ההורים מתווים הסדר לאור הצרכים של ילדיהם, ויעשו זאת בהסכמה ובשיתוף פעולה, הם תורמים רבות לטובת הילדים. מקורות ס. זיידל: להתגרש ולהישאר חברים. המדריך המורחב לגישור ולהסדרי גירושין. הוצאת הסכמות, 2004. ע. ענבר (עורכת): גישור ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני המשפחה. מודל גישור שנבנה ע"י יחידות הסיוע. משרד הרווחה, דצמבר 2003. האגודה הישראלית לטיפול במשפחה: קוד אתי למגשר בגירושין, 2003.

Peggy Beck & Nancee Biank: Broadening the scope of divorce mediation to meet the needs of children. Mediation Quarterly, 14 (3), 1997, 179-199. Bruce Menin: The party of the last part: ethical and process implications for children in divorce mediation. Mediation Quarterly, 17 (3), 2000, 281-293. Jennifer McIntosh: Report on a qualitative research study. Mediation Quarterly, 18 (1), 2000, 55-69. Donald Saposnek: The value of children in mediation: a cross-cultural perspective. Mediation Quarterly, 8 (4), 1991, 325-342. Ernest Sanchez & Sherrie Kibler-Sanchez: Empowering children in mediation. Family Court Review, 42 (3), 2004, 554-575.

 

      
 

  תגובות הגולשים

 

תאריך:  21/04/2005 07:39:15
שם:  עו"ד הראל אברהם
ne9adv@netvision.net.il  :E-Mail

תגובה:
תגובה
מאמר מעניין מאד. בעקבות קריאתו עלו אצלי שתי שאלות, שאשמח אם תוכלי להתייחס אליהן. האחת, האם גם הורים שאת מגדירה כ"טובים" אינם נמצאים בסיטואציה נפשית, זו מול זה, שעשויה להשפיע על שיקול הדעת שלהם לגבי הילדים, גם אם שלא במודע. והשניה, איך מתמודדים עם העובדה שכל בחינה של צרכי הילדים וטובתם תקפה רק למועד עריכתה, ואילו הסכם הגישור צריך לצפות פני שנים רבות קדימה?

 

תאריך:  22/07/2005 19:59:49
שם:  סוזן זיידל
zaidel@barak-online.net  :E-Mail

תגובה:
הסכם טוב מתיחס לעתיד
אתיחס קודם לשאלה השניה: כן, בגישור עם זוגות בהליכי פירוד, יש להתיחס לשינויים עתידיים והשלכותיהם על הסדר ההורות. זה כולל ההתפתחות הנורמלית אצל ילדים – השינויים הצפויים על פני שנים רבות (מגיל הרך עד גיל ההתבגרות.
לגבי השאלה הראשונה – כן, גם הורים "טובים" עשויים "לא להסכים" לגבי הסדר ההורות, ושיפוטם יכול להיות מושפע ממצבם הנפשי ומתגובתם למשבר הגירושין, אבל הם יגיבו לשאלות ולהערות של המגשר ועשויים, בכל זאת, להגיע להסדר מתקבל על הדעת. כמו כן, הם ישימו לב אם יתעוררו בעיות אצל הילדים בגלל ליקויים בהסדר.

 

תאריך:  24/08/2005 09:14:41
שם:  מירית
mirit1230@walla.com  :E-Mail

תגובה:
שלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!
קוראים לי מירית
ואני עושה עבודה בפסיכולוגיה בנושא גירושים ווהשפעות על המתבגרים והקטנים
היתי מודה לכם אם תוכלו לעזור לי ולשלוח לאימייל שלי, בתור אנשים שעוסקים במקצוע
אודה על כל דבר
בתודה מראש מירית בנימין

 

תאריך:  14/01/2006 17:37:17
שם:  אור
orlisham1@walla.com  :E-Mail

תגובה:
למה לילדים אין ייצוג בתהליך כזה ?
זכותם הבסיסית של ילדים שתהי להם ייצוג גם בתבליך זה כמו גם בתהליך משפטי רגיל בבית דין לעינייני משפחה ,כדי שלא יהיה נתון לחסדם של הוריו, מאידך גם לניבוןלי הפה שלהם אחד על השני, ושלא יהיה מושפע מאירועים לא רלוונטיים,ולדעתכם?

כתיבת תגובה

*