החלטת ביה"מ לערעורים בקליפורניה בראי שיטת המשפט בישראל

החלטת ביה"מ לערעורים בקליפורניה בראי שיטת המשפט בישראל

FacebookGoogle+LinkedIn

החלטת ביה"מ לערעורים בקליפורניה בראי שיטת המשפט בישראל

עו"ד גיורא אלוני, מגשר
מבוא:בעקבות דיון שעלה במסגרת קורס התמחות בגישור, המודרך על ידי ד"ר דוד סילורה, בנושא החיסיון והסודיות בגישור, פניתי לעלעל באתר Mediate.com על מנת לראות אם התחדש דבר בנושא. תוך כדי כך נתקלתי במאמר מספטמבר 2008, אותו כתבה המגשרת Elizabeth A. Monroe, שהינה גם מנהלת מרכז גישור הפועל בלוס אנג'לס, תחת הכותרת – בית משפט (לערעורים) של קליפורניה עוקף Side Steps) ) את חיסיון הגישור, במאמץ לבסס קיומו של הסדר גישור. מאחר ולתרגום המילולי לעברית של הכתוב אין משמעות של ממש, נטלתי את החרות להעביר את הדברים בתרגום חופשי מאד שלי, והקורא מוזמן לעיין במקור, בקישור שלהלן: http://www.mediate.com/articles/morenoE18.cfm#bio תוכן: הכותבת פותחת את מאמרה במסקנות ו/או בתובנות שלה מהחלטת ביהמ"ש לערעורים בקליפורניה בעניין ה-Estate of Thottams מיום 13.8.2008, לפיהן אל למגשר (לצורך ענייננו) להניח, שכל מה שקורה (במהלך הגישור), ובמיוחד פתקים או ניירת כלשהי, הינם מוגנים ע"י סעיף החיסיון שבהסכם הגישור, שבין בעלי הדין והמגשר/ים. אפילו כאשר הצדדים חתמו בתחילת הליך הגישור, על הסכם סודיות, לפיו כל הליך הגישור חסוי (פרט מהסדר הגישור אם יושג בסוף ההליך) אין זה מבטיח שאכן מה שעבר במסגרת הליך הגישור אכן יהיה מוגן מכוח החיסיון. מחברת המאמר מחדדת את התובנות דלעיל ואומרת: אם צד (לגישור) מציג מסמך כלשהו, במהלך הגישור, על המגשר להעלות (במפורש) את השאלה אם המסמך נופל תחת סעיף החיסיון שבהסכם הגישור. אם צד לגישור רושם רשימות כלשהן, על המגשר לשאלו מה מטרת הרישומים ואם הרישומים חסויים. אם המגושר אישר, שהוא מעוניין שרישומים כלשהם שנעשו במהלך הגישור יהיו חסויים, יש לדאוג להשמידם בסוף הליך הגישור. יתרה על זאת, יש לציין במפורש בהסכם הגישור, שהרישומים הינם חסויים. על המגושרים והמגשר להיות ערים ולהעלות כל העת את שאלת חיסיונו של כל מסמך או רישום או אף שיחות הנערכות במהלך הגישור. ומעשה שהיה כך היה. במהלך גישור שנערך בין קרובי משפחה, בניסיון לישב סכסוך שנתגלע ביניהם, בגין חלוקת הרכוש שירשו, ערך אחד המגושרים תרשים מסויים. נייר התרשים חולק לשלוש עמודות, בראש כל אחת מהן צויינו ראשי התיבות של כל יורש ובכל עמודה פרוט הרכוש, שיפול בחלקו של אותו יורש. היורשים כולם חתמו בליווי ציון התאריך בראש התרשים והוסיפו חתימה בראשי תיבות מעל כל עמודה. ככל הנראה, בסופו של הגישור הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה מלאה והסדר גישור לא נחתם בסוף ההליך. בעקבות הגישור, הגיש אחד היורשים תביעה לביהמ"ש לאכוף על היורשים האחרים את חלוקת רכוש העיזבון ביניהם בהתאם לתרשים הנ"ל. מובן שעיקרו של הדיון בביהמ"ש נסב סביב השאלה האם התרשים האמור יכול להחשב להסכם חלוקת רכוש המחייב את היורשים כולם. אולם החשוב מבחינתנו הוא, שקודם לתחילת הגישור, הצדדים – היורשים חתמו על הסכם גישור הכולל סעיף חיסיון של הליך הגישור, למעט ככל שיהיה נחוץ בכדי לאכוף כל הסכם שינבע מהליך הגישור. לטענת התובע התרשים שנערך ונחתם הינו בבחינת הסכם שהושג במהלך הגישור ולפיכך אין הוא בבחינת מסמך חסוי – והוא אינו מנוע מלהסתמך עליו בביהמ"ש. בית המשפט קיבל את טענתו של התובע ופסק, בהקשר זה, כי לפניו הסכם חלוקת רכוש תקף הנובע מהגישור, ולפיכך – ובהתאם להסכם הגישור שנערך בין היורשים קודם תחילת הגישור, על סעיף החיסיון שבו – אין החיסיון חל עליו. ומכאן, עפ"י המאמר שלפנינו, עובר ביהמ"ש לדיון ארוך ומעמיק בשאלה האם במסמך שלפניו אכן נתקיימו המרכיבים ההכרחיים בכדי להעמיד הסכם מחייב, (שהושג בעקב הליך הגישור), ובכך איננו עסקינן. ומכאן למסקנותיה ו/או התובנות של כותבת המאמר מפסה"ד דלעיל (בניסוחי, וכפי שהובנו על ידי). על המגשר לחזור ולחזור ללא לאות, במהלך הגישור ולהעלות את שאלת החיסיון ביחס לכל רישום הנערך ע"י מי מהצדדים. המגשר לא תמיד יכול לחדור לצפונות ליבם של הצדדים להליך. על הצדדים (ולדעתי יש לקרוא לכאן, שאם מי מהצדדים אינו עושה זאת – הרי שזה מתפקידו של המגשר) להעלות את השאלה בדבר מטרתו ו/או כוונתו ו/או נפקותו של כל מסמך ו/או רישום שנכתב, נוסח, נערך ו/או שורבט במהלך הגישור. אם מי מהצדדים מעוניין להבטיח סודיותו ו/או חיסיונו של כל מסמך ו/או רישום כאמור, אין הוא יכול עוד לשים יהבו על סעיף החיסיון, שבהסכם הגישור הראשוני, שנערך בתחילת הגישור, אלא עליו לחזור ולפרט בהסכם הגישור (או בהסכם ספציפי) את המסמך ו/או הרישום ולהחתים את כל הצדדים לגישור על דבר סודיותו / חיסיונו של המסמך. ומסקנה נוספת של הכותבת לסיום מאמרה: מגשרים חייבים לשלוט בהליך הגישור ולפקח עליו אם אינם רוצים להיתפס למצב בשבו עליהם להעיד בביהמ"ש, בעקבות הגישור, בדבר כוונת הצדדים (ביחס למסמך כלשהו) שנרשם, נערך, נוסח במהלך הגישור. על המגשרים לדאוג לכך שהצדדים יחתמו ביחס לכל מסמך שנרשם ו/או רישום שנערך במהלך הגישור הסכם הקובע אם על המסמך תחול או לא תחול חובת החיסיון. אם מי מהצדדים מעוניין לפרט ו/או להדגים דבר מה בכתב – יש לעשות זאת על גבי לוח קיר ולמחוק את שנכתב עליו בתום ישיבת הגישור. אם המגושרים מעוניינים שמה שנרשם על הלוח יעוגן, יגולם בהסדר הגישור, שיושג בתום ההליך, על המגשר לדאוג לכך שהצדדים אמנם יערכו ויחתמו הסדר גישור שכזה. באופן זה בתיהמ"ש לא יצטרכו עוד לחפור ולאתר מסמך ולהכתירו כהסכם ע"י כך שביהמ"ש מייחס לצדדים לו את אשר הצדדים לו כלל לא התכוונו אליו, שכן הם לא ראו באותו מסמך הסכם מחייב. מעניין גם לשים לב לתגובה אחת למאמר. בתגובתו אומר מחברה, שאכן בדעתו לאמץ את מסקנותיה של מחברת המאמר וליישמן בעבודתו. לכשעצמו, בבואו של כותב התגובה לפתוח בהליך גישור,שהצדדים כבר הסכימו לו, הרי בכל הנוגע לשאלת גבולות או היקף החיסיון, הכותב קבע לעצמו שני אמצעים: ראשית, בפתח ישיבת הגישור הראשונה וכך גם לפני כל ישיבת גישור שלאחריה – להזכיר לצדדים את מחויבותם לסעיף החיסיון-סודיות, שבהסכם הגישור שנחתם על ידם הן ביחס לכל התבטאויות ו/או דיבורים שבמהלך הגישור והוא הדין באשר לכל כיתוב ו/או רישום ו/או מסמכים כלשהם, שיוחלפו ו/או ירשמו בין הצדדים במהלך הישיבה. שנית, הוא נוהג לכלול תזכורת לחיסיון הנ"ל בכל דו"ח התקדמות הנערך ע"י המגשר לאחר כל ישיבת גישור. בדו"ח זה הוא מפרט את כל המסמכים שהוחלפו בין הצדדים ושבגינם הצדדים הסכימו כי אלה יהיו חסויים. כותב התגובה מעיד על עצמו, שהוא מקפיד לקיים שני אמצעים אלה ביחס לכל ישיבה גישור. באופן טבעי נעורה השאלה מה היה קורה לו הסוגיה המתוארת באותו המקרה בו דן בית המשפט לערעורים של קליפורניה, היתה מתגלגלת לפתחו של בית משפט בישראל. קטונתי מלנחש וקטונתי מלבקר את בית המשפט הקליפורני, אולם ככל שהנייר והקורא ירשו, דעתי היא, שבפסקו כפי שפסק, בכל מה שנוגע לחיסיון הגישור, בנסיבות שהיו לפניו, לא רק שביהמ"ש המכובד טעה, אלא גם הנחית מכה קשה על מוסד הגישור בארצו. ואני מעיז להעריך עוד מתוך האמור להלן, היתה התוצאה שונה לחלוטין. על חשיבותם, חיוניותם של החיסיון והסודיות בכל הקשור והנוגע למוסד הגישור, בהיותם אבן פינה של מוסד זה, כבר עמד בפרוט וביסודיות עו"ד עומר שפירא במאמרו מיום 25.02.2003 שהתפרסם תחת הכותרת "חובת הסודיות של המגשר וחיסיון הגישור". והמביא דבר בשם אומרו כאילו וגו', לפיכך הרי הציטוט הרלוונטי מתוך המאמר הנ"ל: "הוראת החיסיון לצד הוראות הסודיות שבתקנות הגישור עומד החיסיון שבחוק בתי המשפט. מקור החיסיון להליך הגישור בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט הקובע כי "דברים שנמסרו במהלך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". סעיף 2 להסכם המצוי מוסיף עליו כי "בעלי הדין מתחייבים לא להזמין את המגשר למסור עדות…". החיסיון מכוח החוק חל על גישור שהחל בהפניית בית המשפט, להבדיל מגישור בסכסוך שאינו מתברר בבית המשפט. יחד עם זאת, ייתכן ובתי המשפט יכירו בחיסיון גישור הלכתי לכל הליך גישור, גם כזה שלא החל בעקבות תביעה בבית משפט, כפי שנהג לדוגמא בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש (י-ם) 3341/99, פורסם בדינים משפחה, כרך א, 661). החיסיון חל בהליכים אזרחיים, להבדיל מהליכים פליליים, שאז המידע יכול להתקבל כראיה. חיסיון הגישור הינו חיסיון מוחלט, לפיו אין לבית המשפט שיקול דעת להורות על גילוי מידע שנמסר במהלך הגישור וקבלתו כראיה. בכך דומה חיסיון הגישור לחיסיון עורך-דין – לקוח שנקבע בסעיף 48 לפקודת הראיות. כמו כן, החוק לא מציין באופן מפורש קיומם של חריגים לחיסיון. כתוצאה מכך, נוצר לכאורה חיסיון רחב מאד. כל המידע שהוחלף בין המשתתפים במהלך הגישור, בין אם בע"פ או בכתב, חסוי. כמו כן, אין זה משנה מי מבקש להגיש את המידע כראיה – יהיה זה צד לגישור, המגשר או צד שלישי – דרכו חסומה. בנוסף לכך, עולה מהחיסיון כי עדותו של המגשר לא תוכל להתקבל כראיה ביחס לדברים שהוחלפו במהלך הגישור גם אם יזומן למתן עדות בניגוד להסכם המצוי או שהצדדים הסכימו ביניהם שעדותו של המגשר יכולה להועיל להם. למרות הלשון החד משמעית של סעיף החיסיון, ברור הצורך להכיר במקרים חריגים שבהם ניתן יהיה להשתמש במידע מהגישור כראיה. מפסק דין שנתן בית הדין הארצי לעבודה, מפי סגן הנשיא (דאז) השופט אדלר, בדב"ע נו/ 3-309 יצחק הלווינג נ' יורם אלרואי, פד"ע ל 13, ניתן ללמוד שבית הדין יהיה מוכן להכיר, במקרים מסוימים, בקיומם של חריגים לחיסיון, למרות שחריגים אלו אינם מפורטים בחוק או בתקנות הגישור. אפשר לצפות שבית המשפט יכיר בחריגים הבאים לחיסיון הגישור: I. יתאפשר שימוש במידע שנידון במהלך הגישור אך היה ידוע לצדדים והיה ברשותם קודם לגישור. לכאורה דברים שהוחלפו בין הצדדים במהלך הגישור אך היו ידועים לצד האחר טרם הגישור הופכים אף הם לחומר חסוי. הסכנה היא, שצד לגישור ישתמש בהליך הגישור, באמצעות מסירת מידע במהלכו, "לחסן" ראיות מסוימות מפני השימוש בהן נגדו בהתדיינות מאוחרת. יש להניח שבית המשפט לא יאפשר ניצול לרעה של החיסיון ע"י הצדדים. II. יתאפשר שימוש במידע מהליך הגישור בתביעות שבין הצדדים לגישור לבין המגשר בנושאים הקשורים לטענות בדבר התנהגות בלתי הולמת של המגשר או הפרת חובה על ידו. זוהי פרשנות סבירה להוראת החיסיון, שמתיישבת עם מטרותיו. באופן דומה, גם חיסיון עו"ד – לקוח אינו חל על תביעות הדדיות ביניהם, אם כי הבדל חשוב בין המקרים הוא שחיסיון עו"ד – לקוח שייך ללקוח ואילו חיסיון הגישור שייך להליך הגישור ואינו ניתן, לכאורה, לויתור ע"י הצדדים לגישור. III. בית המשפט דן בתביעות בין המגשר לבין הצדדים לגישור הנוגעות לשכ"ט המגשר בהתאם לתקנות הגישור (ובכך דן, בין היתר, בית הדין לעבודה בעניין הלווינג, לעיל). קיימת אי וודאות ביחס לחריגים נדרשים אחרים, כגון אפשרות לשימוש במידע ממהלך הגישור על מנת לאפשר לצד המעלה טענת הטעיה, זיוף וכד' לבטל הסכם שהושג בתום הגישור. בנוסף לכך, כאמור, החוק הקיים אינו מתייחס לאפשרות של ויתור על החיסיון ולפיכך, לכאורה, אין ביכולתם של הצדדים להביא בפני בית המשפט מידע חסוי מהליך הגישור גם אם הסכימו על כך ביניהם, שכן החיסיון שייך למעשה להליך הגישור ולא לצדדים עצמם. המסקנה היא שיש צורך להסדיר באופן מפורש בחוק את נושא החריגים לחיסיון. משרד המשפטים מצוי בתהליך בחינה של נושא החיסיון במגמה לשנות את החקיקה בנושא זה. בין היתר, נבחן המצב בארה"ב, שם שוקדים הארגונים המובילים בתחום הגישור על אימוצו של חוק גישור אחיד, שיטפל בהסדרת נושא הגישור בכללותו, לרבות הסדרת סודיות וחיסיון הליך הגישור. אציין עוד שמידע מהליך הגישור עשוי להיות מוגן במקביל, אם כי במידה מוגבלת יותר, ע"י החיסיון הניתן לאמירות שהוחלפו במהלך מו"מ לפשרה. חיסיון עו"ד – לקוח וחובת הסודיות של עו"ד כלפי לקוחו המצויה בכללי לשכת עורכי-הדין לא יחולו כנראה על מגשר-עו"ד במהלך תפקידו כמגשר, היות וספק אם ניתן לראות ביחסיו עם צד לגישור יחסי עו"ד – לקוח. בימים אלו בוחנת לשכת עורכי-הדין אפשרות לאימוץ כללי אתיקה שיחולו על עו"ד המשמש כמגשר, ובכללם חובת סודיות כדוגמת חובת הסודיות שבתקנות הגישור. _______________

  • הכותב הינו מרצה למשפטים בקריה האקדמית, קריית-אונו; דוקטורנט בתוכנית הבינתחומית ליישוב סכסוכים באוניברסיטת בר-אילן; חבר בועדת הגישור של לשכת עורכי-הדין; מגשר ומלמד בקורסים להכשרת מגשרים." עיננו הרואות עד כמה ברורה, על פי שיטת המשפט שלנו, כפי שבאה לידי ביטוי במאמר הנ"ל, הרצון לחסות, לגונן, לפאר ולטפח את החיסיון (והסודיות) בכוונה להוקיר, לעגן ולשמור את עצמאותו והיחידיות של מוסד הגישור, באופן שיאפשר לצדדים ולמגשר את החופש בניהול ההליך ולשתף פעולה ביניהם ובכך לחזק הסיכוי להגיע להדר גישור ללא מורא מזליגת הדברים (דיבורים ומסמכים) לאן שהצדדים לו התכוונו ולא רצו מלכתחילה. לחיזוק האמור לעיל יש מקום לצטט את תקנה 3 (ה) (1) לתקנות בית המשפט (גישור) התשכ"ג-1993, כדלקמן: "אישר בית המשפט את העברת הענין לגישור, יראו את ההסכם בנוסח שבתוספת (להלן – ההסכם המצוי), כהסכם בין בעלי הדין, ובינם לבין המגשר, זולת אם הסכימו ביניהם בכתב, אחרת" ובסעיף 2א להסכם המצוי בין בעלי דין ומגשר, נאמר: "בעלי הדין מתחייבים לא למסור לבית המשפט דברים שנאמרו בהליך הגישור ולא להציג מסמכים בכל ענין שהועלה, במישרין או בעקיפין בהליך הגישור". סעיפים אלה היו ביסודו של הדיון ובהחלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו, שגם את תקצירו, כפי שנמצא באתר סולחה תחת הכותרת : "האמנם הגישור חסוי בבית המשפט? – פסק דין בנושא" אביא במלואו: "באדיבות אתר האינטרנט של עו"ד רונן סטי -גישור ובוררות פסק דין בנושא חיסיון הליך הגישור,ניתן ע"י כב' השופטת יהודית שטופמן,בבית המשפט המחוזי בתל-אביב –ביום 5.7.05 סיכום בר"ע (תל-אביב – יפו) 1099/04 ג' נ' נ' ג' מ' . תק-מח 200(3), 2828 פסק הדין בין הצדדים (מבקשת: עו"ד סמוכה והמשיב עו"ד בר שלטון) מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. הצדדים נישאו ב- 18.11.80 ולהם 3 ילדים. בשל סכסוך שנתגלע בין הצדדים הגיש עו"ד בר שלטון תביעה ב- 2001 שנועדה לעגן זכויות ברכוש ולהגן עליהם. במהלך 2001 פנו הצדדים להליך גישור בפני המגשר עו"ד אברהם דורון, כאשר מטרת הגישור שנויה במחלוקת בין הצדדים. המערערת טוענת שהמטרה הייתה חלוקת רכוש בין הצדדים, בעוד המשיב טוען שהמטרה הייתה שלום בית. משלא צלח הגישור, חודש הדיון בתביעה. ב"כ המערערת ביקש להגיש, בדיון שהתנהל ביום 17.12.03, מסמכים הקשורים להליך הגישור. לעניין זה קבע ביהמ"ש כי אין להתיר בשום פנים ואופן הצגת מסמכים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור. במהלך הדיון, כאשר נשאל המשיב, על ידי ב"כ המערערת, אם הוא מוכן להסיר את הסודיות, כדי לראות אם הגישור היה לשלום בית או לא, ענה, כי אין לו מה להסתיר. בהמשך, לאחר התייעצות עם ב"כ, תיקן עצמו המשיב וטען, כי הוא חוזר בו מתשובתו לחשיפת הליך הגישור וכי הוא שומר על החיסיון. ביהמ"ש החליט כי אין מניעה לרדת לחקר האמת על ידי חקירת העד ומבלי לחשוף המסמכים ועל החלטות אילו הערעור שלפנינו. לטענת המערערת, טעה ביהמ"ש משלא התיר לה לחשוף את תוכן המסמכים, שהוחלפו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור. לטענתה לאחר ששני הצדדים חשפו את תוכן ההליך בפני ביהמ"ש צריך היה זה לדון במשמעות עובדה זו בהתייחס לטענותיהם של הצדדים. כמו-כן לטענת המערערת, בדברים שהוצגו ע"י המשיב בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידו לביהמ"ש, יש משום ויתור מצידו על זכותו לשמור על סודיות הליך הגישור: "…זמן רב נמשך שלום הבית, לאחר שפנינו לגישור בעזרת עו"ד משותף, על מנת להגיע להבנות במסגרת שלום בית, היחסים בינינו הלכו והתקרבו עוד ועוד.." וכי "גם כשהלכנו לעו"ד אברהם דורון (המגשר) אמרה נ' שאינה רוצה להתגרש, ואומנם במסגרת הליך הגישור מה שהיה על הפרק היה שלום בית. כך פעל המגשר, זו הייתה הבקשה של נ' ושלי. נ' אמרה וחזרה ואמרה למגשר, כי איננה מעוניינת בגירושין וכי אינה רואה כל סיבה לכך…". יתרה מזאת, לטענת המערערת, הליך הגישור אינו חוסה תחת מעטה חיסיון. לטענתה אין בסעיף 79 ג(ד) לחוק בתי המשפט{נוסח משולב}, התשמ"ד – 1984 הקובע כי: "דברים שנמסרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי", כל ויתור על זכות לזמן את המגשר ליתן עדות בפני ביהמ"ש, כמו כן, אין איסור בסעיף זה, לחקור על דברים ומסמכים שנאמרו ונמסרו במהלך הליך הגישור. עוד טוענת המערערת, כי אכן על פי נוסח "ההסכם המצוי בין בעל דין ומגשר", שהוא תוספת לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993, מתחייבים הצדדים שלא לזמן את המגשר לעדות ו/או שלא למסור לביהמ"ש דברים שנאמרו במהלך הגישור. יחד עם זאת, משלא הוצג בפני ביהמ"ש הסכם, ולטענתה אף לא נחתם הסכם בנוסח האמור, אין לחייב את הצדדים בחיובים העולים ממנו. וכך, לטענת המערערת, משגילה המשיב בתצהיר עדות ראשית, את תוכן הליך הגישור ואת אשר נאמר בו על ידי הצדדים, הפר זה את הסודיות שבהליך, והקים למערערת זכות לחקור את המשיב על תצהירו, ולהציג מסמכים שהוחלפו במסגרת הליך הגישור. בנוסף יש לראות בתשובתו של המשיב כי "אין לו מה להסתיר", הסכמה לחשיפת פרטי הליך הגישור. לפיכך, לטענת המערערת, טעה ביהמ"ש לענייני משפחה משקבע, כי המשיב לא ויתר במפורש על חיסיון הליך הגישור. משחשפו הצדדים את תוכן הליך הגישור, אין ביהמ"ש נזקק "להגן" על הליך הגישור והוא צריך לרדת לחקר האמת ולהכריע בשאלה איזו גרסה היא הנכונה, האם הפניה לגישור היתה לענין חלוקת רכוש או להשבת שלום הבית. המשיב טוען, כי כל מה שהצהיר בפני ביהמ"ש לענייני משפחה, היה כי הצדדים פנו לגישור על מנת להגיע להבנות, במסגרת שלום בית. לטענתו, לא נחשף תוכן הליך הגישור והמשיב לא היה חושף כלל את תוכנו, ואף התנגד נחרצות לכך. לטענת המשיב, ביהמ"ש נעתר לבקשתו להוצאת מסמכים שהוכנו על ידי המגשר והוכנסו על ידי המערערת לתיק המוצגים. בנוסף, טען המשיב, כי מתשובתו כי "אין לי מה להסתיר", לא משתמע, כי המשיב הסכים לחשוף בפני ביהמ"ש את תוכן הליך הגישור. לפיכך, מתייתר הצורך לחשוף בפני ביהמ"ש לענייני משפחה, את תוכן הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים, באשר מועד הקרע יקבע, כך על פי פסיקת בית המשפט, על פי חומר הריאות. אם כך מתעוררת הסוגיה, האם טעה ביהמ"ש לענייני משפחה, משלא התיר למערערת לחשוף את תוכן הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים, למרות האמור בתצהיר עדות ראשית של המשיב. טענתה העקרית של המערערת היא כי משחשף, לכאורה, המשיב פרטים בדבר הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים, לא יחסה הליך הגישור תחת כנפי החיסיון הנטען, והצדדים יוכלו להביא בפני ביהמ"ש לענייני משפחה, פרטים אודות תוכן הליך הגישור, לרבות מסמכים שהוחלפו בין הצדדים. עולה בברור, מנוסח התקנות, כי אין לקבל את טענת המערערת, לפיה, בין הצדדים לא נחתם הסכם גישור, ולכן לא יחול חיסיון על הליך הגישור. המחוקק קבע במפורש בתק' 3(ו) לתקנות הגישור, כי הצדדים מקבלים על עצמם את הסכם הגישור המצוי בתוספת שבתקנות הגישור, אף במקרה שלא נחתם הסכם גישור בין הצדדים. ההסכם המצוי שבתוספת, מחייב, איפוא, את הצדדים, אלא אם כן הסכימו ביניהם בכתב אחרת. כמו-כן, המשיב אכן ציין פרטים כללים בדבר הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים. יחד עם זאת, פרטים אלה, הם כללים בלבד ואינם יורדים לתוכן הליך הגישור. אין לראות איפוא, בתצהיר עדות ראשית של המשיב, משום ויתור על חיסיון הליך הגישור. חיסיון הליך הגישור הוא עניין כבד משקל ומשמעותי ביותר, וויתור על חיסיון זה, מן הראוי שיהא מכוון ולא אקראי. על מנת לשמור על אמון צדדים בהליך, אין לאפשר, בנקל, את הסרת החיסיון שבהליך הגישור, אלא במקרים חריגים ביותר. הליך הגישור מבוסס, בין היתר, על עקרון ההפרדה בין הליך הגישור להליך המתנהל בבימה"ש לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא-ומתן בין הצדדים, גם אם אין, ברצונם או בכוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט (ר' עו"ד ר' סטי, "דרך גישור להסכם", עמ' 102). על כל זה הערעור נדחה. דעת יחיד החיסיון בהליך הגישור נקבע בהוראות הדין ומהווה מסך הגנה על הליך זה ובעלי הדין המשתתפים. הליך הגישור, כידוע, הנו הליך בו מתנהל משא-ומתן בניהולו של המגשר, צד שלישי בלתי תלוי. בסכסוכים משפטיים מתנהל הליך זה בצלו של המשפט. סדקים במסך זה עלולים לסכל את טיבו ותכליתו של הליך הגישור. יפה קבע ביהמ"ש כי רק מקרים חריגים ביותר יפים לכך. לדוגמא, ניתן לקחת מקרה בו קיים חשש לניהול בניגוד אינטרסים של הגישור שבצדו נזק כבד. ראוי הוא כי יחוקק חוק הגישור אשר יגבש את חסינותו של המגשר מפני עדות בבימ"ש וחסינות מקצועית אשר נכללות לעת עתה רק בהסכם המצוי בין בעלי הדין והמגשר לפי תקנה 3(1) לתקנות ביהמ"ש (גישור) תשנ"ג – 1993. בהסכם בין בעלי הדין והמגשר במשרדנו כללנו 3 פסקאות העורכות סדר בנושא יחסי אמירות ומסמכים בגישור לעומת המשפט ואנו מביאים אותם לעיון גולשי האתר: 1. בעלי הדין מתחייבים לא להזמין את המגשר למסור עדות, בין בכתב בין בעל-פה, ולא להזמינו להציג מסמכים בכל ענין שהועלה, במישרין או בעקיפין, בהליך הגישור. 2. בעלי הדין מתחייבים לא למסור לבית המשפט דברים שנאמרו בהליך הגישור ולא להציג מסמכים שנערכו במסגרת הליך הגישור ולצרכיו בכל ענין שהועלה, במישרין או בעקיפין. למען הסר ספק, אין בכך כדי למנוע מכל צד שימוש בטענותיו, המסמכים או המידע שהיה בידיו עובר להליך הגישור". שוב אנו נוכחים בגישתה של מערכת המשפט בישראל לקדש את החיסיון שבמוסד הגישור ומכאן המסקנה אליה הגעתי קודם לכן, שלו היה מתגלגל סיפור המעשה שבו דן בית המשפט בקליפורניה למפתנם של בתי המשפט בארץ, הנחתי היא שהתוצאה היתה שונה, והתרשים שנערך ונחתם בין הצדדים במהלך הגישור, אך מעולם לא התגבש בהסכמה מפורשת ביניהם בהסדר גישור, היה נותר חסוי מבית המשפט. ולא נותר לי, לסיום, אלא לחזור ולצטט את דברי כב' השופטת שטופמן: "חיסיון הליך הגישור הוא עניין כבד משקל ומשמעותי ביותר, וויתור על חיסיון זה, מן הראוי שיהא מכוון ולא אקראי. על מנת לשמור על אמון צדדים בהליך, אין לאפשר, בנקל, את הסרת החיסיון שבהליך הגישור, אלא במקרים חריגים ביותר".עו"ד גיורא אלוני, מגשר
FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה