אלימות (לא) בבית ספרנו

אלימות (לא) בבית ספרנו

תופעת האלימות בחברה בה אנו חיים מרקיעה שחקים ונראה, כי בכל פעם אנו מגיעים לשיא חדש. קטטה על מגרש הכדורגל, רופא שהותקף במהלך לידה, נער רוצח נער, אב תוקף מורה לעיני תלמידים ומורים אחרים, נער אונס נערה, רשימה שאינה נגמרת…

גל האלימות, כמו גל של ים, נובע מזרמים רבים ושונים וקשה לשים את האצבע מיהו האשם העיקרי, מיהו זה אשר גרם לחברה שלנו לצאת מכל פרופורציה. השכונה בה גדלנו, החינוך שקיבלנו, החברה בה התערינו, כל אלו עיצבו אותנו. אז מה בכל זאת השתנה? מה גרם לחברה שלנו לאבד כיוון?

המהפכה הטכנולוגית לקחה אותנו אחורה

מושג "תרבות המסכים" כבר אינו זר לאיש מאתנו. לרובנו כבר לא נראה משונה שילד בן 8 מסתובב עם אייפון בכיס והולך עמו לכל מקום. גם לבית הספר.

הטלוויזיה ומגוון הערוצים הרחב, משחקי המחשב והסמארטפונים, מנטרלים את ילדינו ממשחקי הרחוב, משיחות טלפון וממפגשי חברים (שלא נדבר על תוכני האלימות הקיימים בכל מסך בו הם יבחרו להשתמש, אבל זה כבר נושא למאמר אחר). הילדים של ימינו, הילדים שלנו, כמעט ואינם מתערים בחברה, ובשפה פשוטה, הם אינם מתרגלים תקשורת בין-אישית. על כן אין זה בכלל מפליא, שכאשר הם צריכים לתקשר הם פשוט לא יודעים איך לעשות את זה. ניתן להשוות זאת לילד רך בשנים שטרם למד לדבר. הוא יבכה, יינשך, יכה, ידחוף, רק כי הוא לא מסוגל להתבטא ולומר את שעל ליבו.3490740_l

אז מה עושים?

מובן שהפתרון הוא בחינוך. אין לנו פיקוח על החינוך הביתי. כל הורה עושה את שעושה בביתו שלו. עם זאת, יש לנו פיקוח על החינוך הבית ספרי. מתמטיקה, אנגלית, לשון, מדעים, תנ"ך. מקצועות אלו ומקצועות רבים אחרים חשובים. אבל קודם כל חשוב שנלמד להיות בני אדם, שנלמד להיות חברים טובים, שנלמד כיצד לריב ויותר חשוב, כיצד לפתור את הריב בדרכי נועם. שיעורי החינוך בבית הספר מסתכמים בממוצע כשעתיים בשבוע. עם כל הרצון הטוב, המורה אינו יכול ללמד את תלמידיו כיצד להיות בני אדם בשעתיים שבועיות. מה גם שבמקרים רבים אין לו את הכלים לכך.

אז מהו המקצוע שיכול ללמד אותנו להיות בני אדם? מהו המקצוע שילמד את ילדינו כיצד לתקשר עם חברינו, עם הורינו ואחינו ועם סביבתנו?

גישור.

עולם הגישור יודע לנתב חילוקי דעות באופן כזה שמביא את הצדדים המסוכסכים לידי הבנה והסכמה על אופן פתרון הסכסוך. אם נביא את ילדנו למצב בו מגיל צעיר יתרגלו באופן יומיומי כיצד לפתור סכסוכים בדרכי שיח, בתחילה (בגיל הרך) דרך תיווך, ובהמשך הם יוכלו לעשות זאת בעצמם, אין ספק שנייצר חברה טובה ובריאה יותר, והכי חשוב, פחות אלימה.

אם שר החינוך הבא (ואולי הנוכחי, תמיד יש תקווה…) ישכיל להבין, כי בעידן המסכים בו הכללים השתנו יש צורך עז והכרחי ללמד את ילדינו גישור הכולל בחובו תקשורת בין-אישית, בכל תווך הגילאים, ולהחדיר בהם את היכולת לפתור סכסוכים בשיח, אלו ירכשו ויישמו יכולות אלו לאורך כל חייהם, ואולי אף ישיגו עבורנו את השלום המיוחל עם אויבינו. (תמיד יש תקווה כבר אמרנו?)

  נילי דה שליט, מגשרת  מטעם הבית לגישור ויישוב סכסוכים.

הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן