תפיסות פילוסופיות של הסכסוך האם סכסוך הוא דבר טוב או רע?

תפיסות פילוסופיות של הסכסוך האם סכסוך הוא דבר טוב או רע?

תפיסות פילוסופיות של הסכסוך האם סכסוך הוא דבר טוב או רע?

  • הרקע והחשיבות להבנת תפיסת הסכסוך

כיצד נתפס קיומו של סכסוך בשיח החברתי, האישי והמשפחתי. לאורך מאות שנים (ויש האומרים מאז ומעולם לרבות בסכסוכים בטבע) היו הסכסוכים חלק בלתי נפרד מהאנושות, בכל חברה, קבוצה ופרטים וזאת ללא הבדל במוצא המין והדת, כאשר סכסוכים הם חלק בלתי נפרד מכל פעילות שבה מעורבים בני אדם.

על אף שיש התקדמות משמעותית בתחומי מדעי החברה והרוח, פסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות, יש מעט מאוד התקדמות במתן הסברים הנוגעים לסכסוכים ועוד פחות שיטות וכלים לפתור אותם. נראה כי הדוגמא הבולטת ביותר, שממחישה עד כמה הבסיס המחקרי וההיסטורי של תחום הסכסוכים הוא בעייתי היא העובדה ש"הבית האקדמי" למרבית לימודי יישוב הסכסוכים ועולם התוכן שמהם הוא שאוב ניתן למצוא במחקר מהפקולטות למשפטים בעיקר או מתחום מדעי החברה, בהקשר של ניהול משא ומתן. כך למשל, הספר Getting to yes  שנחשב לספר היסודות בלימודי הגישור, בעולם כולו, ומהווה חלק בלתי נפרד מהקריטריונים להכרה בלימודי הגישור בישראל, הוא בכלל ספר לניהול משא ומתן ולא לפתרון סכסוכים.

לתפיסת הסכסוך חשיבות עצומה לקביעה כיצד נבקש לטפל בו? האם מדובר במשהו שהוא טוב שגורם להתפתחות או משהו רע שגורם לנזק וצריך למגר אותו?

  • התפיסה השלילית של הסכסוך

כאשר אנחנו מחפשים הגדרה מילונים למונחים קונפליקט או סכסוך, הפרשנות שנמצא היא תמיד שלילית. אותה הגדרה, מייצגת עמדה שקונפליקט זה דבר רע שחייבים למגר. הוא גורם לנזק או פגיעה לכלל הצדדים. במחשבה מעמיקה, הרי שלא צריך להימנע מהקונפליקט אלא לפתור אותו ולפרק אותו.

הפילוסוף אריסטו התייחס באופן שלילי לסכסוך, כמאבק בין הרגש להיגיון (משהו פנימי), כאשר הרגשות הם דבר מסוכן שיש להעבירם מהעולם מכיוון שהם ביטוי לפרימיטיביות. מי שצריך לשלוט זה ההיגיון, החכמה והתבונה. תפיסה זו, על אף "גילה" רווחת עד היום בתחום יישוב הסכסוכים באופן שבא לידי ביטוי באמירות שיש לדכא רגשות ולא לתת להם לנהל את הקונפליקט שהם גורמים לנזק ומדובר בתכונה שלילית. למעשה "תורת הגישור ההסכמי" הרווחת כיום כמסלול ההכשרה העיקרי למגשרים, דוגלת בעמדה שיש לנהל דיאלוג "קר" על אינטרסים ועמדות תוך נטרול מקסימאלי של הרגשות המשבשות את החשיבה הלוגית וההגיונית.

התפיסה הרווחת בימי הביניים שהתבססה על התפשטות הנצרות והתפיסה של טוב ורע (המלחמה בין אלוהים לשטן) קידמה תפיסה הנמשכת עד היום (למרבה הצער יש לומר) שהסכסוך הוא נטל של רוע שעל האנושות לבער ולבטל. אדלר למשל, ראה בקונפליקט כמצב אוניברסאלי אך כזה שקיימת אפשרות לבטלו. מדובר למעשה בתסביך נחיתות בקונפליקט, בין הנחיתות לעליונות, שיש לבטלו ולרפאו.

המערכת המשפטית אימצה, בין אם באופן אקטיבי ובין אם באופן פאסיבי, את הגישה השלילית לפתרון סכסוכים ואת העמדה שסכסוך יש לבטל ולסיים בכל מחיר.

  • התפיסה החיובית של הסכסוך

נראה כי התפיסה של מאבק הטוב ברע אומנם השתרשה בעידן המודרני בכלל ובמערכת המשפט בפרט. אולם בעיון בתפיסות הפילוסופיות של מרבית הפילוסופים, ניתן למצוא נקודת מבט אחרות, המתאימות יותר לתפיסת אי האלימות של גנדי ויתכן שאף מהוות בסיס לתפיסה זו. להלן רשימה של תפיסות פילוסופיות שונות אשר מתאימות יותר לתפיסתו של גנדי.

הפילוסוף הרקליטוס שקדם לאריסטו, התייחס לסכסוך כחלק ממצב קיים הכרחי להתפתחות של האנושות, כאשר מדובר בדבר חיובי, כי הסכסוך משמעו שינוי. מבחינתו כל שינוי, מכל סוג, כרוך בהתנגדות וכל התנגדות כרוכה בסכסוך. לדבריו ההרמוניה היחידה האפשרית היא ההרמוניה בין קונפליקט לבין ניגוד, הם הכרחיים זה לקיומו של זה. דרווין, בדומה להרקליטוס, ראה בקונפליקט חלק בלתי נמנע מהאבולוציה שלנו, משהו טוב שמחייב את התפתחות המין האנושי והטבע בכלל. הישרדות הטובים ביותר נעשית דרך תחרות וקונפליקט.

קרל רוג'רס, שנחשב לאחד מראשוני המגשרים, היה הראשון ששם את האדם במרכז הסכסוך בתפיסה כי קונפליקטים הם חלק בלתי נמנע מחיינו ויש לעבוד איתם ולא לבטלם. הקונפליקט הוא בין אופי האדם למערכת החיובים שהתרבות כופה עליו (מה אסור לעשות ומה מותר לעשות). על-פי התפיסה של רוג'רס בנוגע למערכת היחסים בין המטפל למטופל בהקשר של יחסי אמפטיה, חמימות ויחס חיובי ללא תנאי, על-פי רוג'רס, יחסים אלו, יאפשרו לייצר השפעה גדולה על המטופל, כאשר מדובר בתפיסה חשובה מאוד לבסיס עבודה זו שכן, רוג'רס רואה במגשר ככלי לשינוי תפיסה אצל הצדדים.

לואיס קוזר, הראה שלקונפליקט יש תפקיד מגבש קבוצתי, שהוא יוצר קשרים ולכידות חזקה מאוד בתוך כל אחת מהקבוצות המסוכסכות. גישתו של מורטן דויטש, מתאימה מאוד לתפיסת האי אלימות, כאשר לגישתו אסור לבטל קונפליקט אלא יש להפוך אותו לפרודוקטיבי. לואיס קוזר, מבדיל בין קונפליקט בונה (שבו הצדדים שבעי רצון ויש תחושה של רווח כתוצאה מהקונפליקט), לקונפליקט הורס (הצדדים מרגישים שהם מפסידים משהו בגלל התוצאה שלו). ההבדל ניכר בתוצאה של תהליך הסכסוך. הטיעון הזה תומך בעמדה כי הקונפליקט הינו חלק מטבע האדם ויש לו תפקיד חשוב בהישרדות האדם. סלבין וקריגמן, הציפו בשנת 1992 את העובדה שגם בין מטפל למטופל יש דינמיקה של סכסוך כאשר לנראות המגשר בעיני הצדדים יש חשיבות גדולה.

זאן פול סארטר, כתב שברמה הקדמונית נגזר על האדם לייצר קונפליקטים. כל מערכות היחסים, הגומלין האנושיים, הם, בשל עצמם, קונפליקט. לאדם ברירה האם להגיב לנטיותיו או לא וגם אי בחירה היא בחירה. דה בונו, בחן את חשיבות הקונפליקט מנקודת המבט של יצירת שינוי מחשבתי מחשיבת וויכוח לחשיבת תכנון. הבסיס לתפיסה היא צורה מוגבלת של חשיבה שנובעת מהמילה המוגבלת. משמעות הדבר שיש קונפליקט בסביבה של חשיבת קונפליקט, יש רצון לשנות אותו והוא מוטעה. יש תזה והצד השני מציג אנטי תזה ולכן הצדדים הופכים לנוקשים, לא מנסים לפתח רעיונות וכמות אינסופית של אנרגיה ננעלת לזמן ממושך. לטענתו חשיבה לוגית כדי למצוא פתרון איננה אפשרית. צריכים לעבור מחשיבה הגיונית לחשיבת תכנון, לשרטט מסלולים אפשריים של תוצאות אפשריות, לא בהכרח בשיטה הגיונית. לטענתו, רק באמצעות מגשר ניתן לעבור ממערכת אמונות סגורה לשיח של תכנון בגלל האופן הווכחני המסורתית בשפה הלשונית. הוא למעשה יוצק פילוסופית תורה הדומה מאוד לתורת אי האלימות של גנדי. בדגש על שימוש בסבל כדי לחדור את חומות התבונה.

ארנסטו ספינלי, משתמש במושג שקיעה כדי לתאר את משקעי הערכים וההתנהגות של בני האדם לזהות הפנימית שלהם, ומגדיר את המבנה העצמי של בני האדם. קריאת תיגר על אמונות אלו תתקל בהתנגדות משמעותית ולכן צריכים דרכים להציף את אשר שקע.

  • משמעויות תפיסת הסכסוך

אחת המסקנות היותר חשובות מניתוח זה הוא שבמחקר ארוך שנים נמצא כי בין צדדים אשר מתפייסים בעקבות קונפליקט רבים הסיכויים לקשר חברתי חזק. השוואה בין תרבותית מראה על אוניברסליות במיומנות לנהל קונפליקטים אצל ילדים, כלומר הפוטנציאל ליישוב סכסוכים אינו תרבותי אלא אנושי, כלל עולמי.

למשמעות התפיסה של הסכסוך חשיבות רבה בעבודה זו שכן באופן בו הצדדים והמגשר יבחרו לראות את הסכסוך כך יכריע האם ניתן יהיה להטמיע את תורת אי האלימות של גנדי. הבחירה בין מגשר וצדדים שמבקשים לבטל את הקונפליקט בכל מחיר, כולל שימוש בהליך תוקפני וכוחני לבין מגשר וצדדים שמבינים שקונפליקט הוא חלק מהחיים, שלא ניתן לבטלו לחלוטין, וכי ניתן לעבוד עמו ולייצר ערך פרודוקטיבי כולל הערכים של פיוס ליצירת קשרים חברתיים חזקים, משול בעיני להבדל שבין פשרה רעה, בה כל אחד מהצדדים חסר שביעות רצון במידה שווה, לבין הסכמה אליה מגיעים שני הצדדים מרוצים ושבעי רצון מהערך שנוצר להם בתהליך.

תפיסת הקונפליקט כהזדמנות להתפתחות אישית ולשינוי חברתי תשליך על אופן ניהול הקונפליקט, כאשר במידה ואנחנו מאמינים שהקונפליקט הוא חיוני להתפתחות בכל דבר שאנחנו עושים, ניהול קונסטרוקטיבי של הסכסוך הוא המפתח לפתרון מוסכם, והשאלה היא האם אנו מנהלים אותו נכון. מכיוון שהקונפליקט הוא בלתי נמנע, השאלה היא רק האם ניתן לנהל את הקונפליקט בצורה יותר קונסטרוקטיבית, לשלוט בזה ולא לתת לקונפליקט לשלוט בצדדים.

התפיסה שקונפליקט הוא אמצעי חיובי של יצירת קשרים אישיים ומקצועיים, צריכה להביא את המגשר להבין שאנשים מפחדים להילחם ולכן נמנעים מהקונפליקט או משתמשים בו לזהם קשרים. הקונפליקט הוא הזדמנות לחולל או להחיות מערכות יחסים ואת המסר הזה צריכים להעביר.

לא פחות חשוב זה שעל המגשר לזהות מתי מצב של קונפליקט אינו מתאים לגישור, אף אם סכסוך כשלעצמו הוא דבר חיובי, על המגשר לשלול מקרים שלא מתאימים לגישור וליצור פורומים בטוחים לניהול משא ומתן כמו טרום גישור, ועידה, זמנים נפרדים ועוד.

משמעויות נוספות יכולות להיות בגישה של המגשר לעיסוק בעבר, בעיקר בסכסוכי משפחה. הסיבות בבסיס הקונפליקט והמטרה אותה נראה שהוא משרת צריכות להיות מובנות כדי להתקדם. גישה זו מדגישה את העובדה שמגשרים לא צריכים לעסוק בעבר מעבר למה שרלוונטי להבנה טובה יותר של הוויכוח. בניגוד לעמדה שיש הכרח להכיר במשקעי העבר, אין שום דבר בעבר שאפשר לנהל לגביו משא ומתן, לא לעובדות לא לערכים ולא פרספקטיבות. בתחום היחסים התעשייתיים צריך לשים לב שהגישות המבניות והפרוצדוראליות בטיפול בקונפליקט לא שוללות את העובדה שגם לצדדים יציגים, כמו מנהלים בכירים, לוביסטים, נציגי מכירות, דוברים ועוד, יש ביטוי של רגשות עזים כמו בכל ריב משפחתי.

לסיכום, הגישה של המגשר לקונפליקט והיכולת שלו להכיל אותו מבלי לדכא את הקונפליקט, הם רכיבים מרכזיים מאוד בהצלחת הגישור. אומנם יש מיומנויות רבות שרלוונטיות בכדי לסייע לבני הזוג בקונפליקט קשה, להכיר ברגשות הקשים שלהם של כעס, זעם וצער אבל היכולת להכיל את הקונפליקט היא המרכיב הבסיסי החשוב ביותר.

נכתב על ידי יניב שוורצמן, עו"ד, מגשר, מומחה בניהול סכסוכים.