על גישור, צניעות ועל מה שביניהם / דורי שריד

על גישור, צניעות ועל מה שביניהם / דורי שריד

FacebookGoogle+LinkedIn

אני דורי, תלמיד של יניב שוורצמן שאמור לסיים השבוע את הכשרתו כמגשר. עוד לא גישרתי גישור אחד בחיי והמכתב שלי לא מציג תזה כלשהי והוכחה שלה דרך מחקר כלשהו. אני רוצה רק לספר לכם על השיעור הגדול שמדתי מיניב במהלכו של קורס גישור. והשיעור הוא על צניעות. צניעות אמתית. לא מתחנפת ולא מזויפת. צניעות של מגשר ומגשר מצליח לכל הדעות ועל היכולת לשמור עליה דווקא בתנאים של הצלחה וגדילה.

והצניעות מתחילה קודם כל פנימה. בראייה שלך כמגשר את עצמך ואת התפקיד שלך בתהליך הגישור. " אתה לא חשוב ודעתך לבטח לא חשובה" היה משפט מפתח שיניב חזר עליו עשרות פעמים והיה לי קשה בהתחלה להבין ולהסכים לו. היכולת של המגשר לראות את עצמו כשחקן משני בתהליך, ולשים את המגושרים במרכז הבמה מביאה אותו להיות נקי מאמירות שיפוטיות, מגישה שלילית ו/או חיובית מדי כלפי המגושרים. הרגע שמגשר מבין כי באמת הוא אינו "מומחה" לשום דבר הוא הרגע שהמגשר ילמד להקשיב הרבה ולדבר מעט. וברגע שהוא ידבר מעט הצדדים יוכלו לדבר את אשר ליבם. וכשהצדדים ידברו ,הם גם ילמדו להקשיב לדברים של הצד השני.

וזהו לדעתי האתגר הגדול של מגשר, במיוחד אם הוא מגשר מצליח: היכולת שלך לנצח את האגו של עצמך ולזכור: נכון שהאנשים בחדר הגישור שילמו במיטב כספם לעבור תהליך גישור .הם גם מגיעים לא לגישור הם באים אלייך. והתהליך הטבעי אצל כל אדם הוא שאם אנשים בוחרים בי ,וסומכים עליי אז אני אלמד אותם מה טוב בשבילם ומה לא. והאגו שלנו כאנשים, שמצליחים בעבודתם, ושאנשים אחרים מבקשים את דעתנו ,האגו הזה ,באופן הכי טבעי שבעולם גדל עם ההצלחה שלנו כמגשרים.

ובא יניב ולימד אותי שאם אני באמת רוצה להיות מגשר טוב. עליי להתנהג הפוך. הפוך לקוד ההצלחה, הפוך לאגו שלי כאדם, הפוך אפילו לאיך הייתי מתנהג אם הייתי שופט /או בורר. בתהליך הגישור, אנשים מגיעים למגשר לא שיפסוק את דינם ולא שיוציא פסק בוררות. אנשים באים לגישור כי הם, לפחות בהתחלה, רוצים ליישב את הסכסוך שלהם. והמגשר לא יישב את הסכסוך בעבורם. והמגשר גם לא יביע את דעתו עליהם בשום צורה ואופן. המגשר ככל שהוא מקצועי יותר יהיה צנוע יותר בהגדרת תפקידו: הוא יקשיב להם באמת, ינסה להבין את הראש שלהם וינסה לייצר תהליך של הקשבה כזאת בין הצדדים עצמם. וההקשבה תוליד עימה דיבור. שיח אחר. והשיח האחר יוביל את המגושרים להסכמות .

2591447_l

"אני כמגשר לא מומחה של תוכן אלא מומחה לתהליך ומכאן שכל מחלוקת היא ברת גישור ואני יניב/או כל מגשר אחר יכול לגשר כל מקרה ובלבד שהצדדים מגיעים לגישור…"
האמירה הזאת, שיניב חזר עלייה במהלך הקורס, נשמעה לי בהתחלה כסתירה קוטבית לצניעותו של המגשר. אנחנו באמת יכולים לגשר כל סכסוך? האם אנחנו באמת לא צריכים שום ידע משפטי/פסיכולוגי או ידע ספציפי הקשר למקרה שלפנינו? ואם אין לנו שום ידע מי שם אותנו להיות מגשרים? אני מודה שהאמירה הזאת נשמעה לי קצת שחצנית בהתחלה. ואני זוכר ששאלתי את עצמי האם המקור שלה היא מתוך גישה חפיפניקית ש"הכל בסדר, אני חכם ומצליח ואני יודע הכל".
לקח לי כמה וכמה שיעורים להבין שההיפך הוא הנכון. רק מי ששם עצמו כשחקן משני בתהליך הגישור, ומי שבאמת חושב שהמגשר אינו סוג של בורר או שופט המייצר הכרעת דין כזאת או אחרת ,רק מי שמבין שלמרות שהמגושרים באו אליו לגישור הוא רק סוג כלי: צינור להעברה וקליטת מסרים מהצד השני, מבין שידע משפטי/כלכלי/פסיכולוגי כזה או אחר אינו רלוונטי לעבודה שלו כמגשר.
ומכאן שרק מגשר היודע לסנן עם עצמו קולות של הצלחה וחשיבות עצמית ומקטין את האגו שלו עד למינימום, ומבין באמת כי הוא אינו השחקן החשוב בגישור, והצלחת הגישור כמו גם הקרדיט שיש להצלחה שכזאת היא בראש ובראשונה של המגושרים עצמם, רק מגשר המבין לעומק שתפקידו צנוע, והוא מבחינת סוג של סוכן לתהליך אחר ושונה של הקשבה ודיבור –רק מגשר כזה יכול באמת לא להתפתות לדרך הקלה ולנסות להחליט בשביל הצדדים מה "טוב" ומה "נכון" עבורם.

ושיעור נוסף שלמדתי מיניב, שהמדד להצלחה היא עד כמה אתה כמגשר מצליח להעביר את השיח הזה עם עצמך למגושרים שלך. אם המגושרים יבינו בתהליך הגישור שצניעות אינה פירושה התבטלות או חולשה אלא להיפך היא ביטוי של בגרות וחוזק עצמי אזי הצלחת בעבודתך כמגשר.
מגושרים באים לתהליך הגישור עם אמוציות אמונות ודעות על עצמם והצד השני. הם מגיעים בהרבה מקרים עם סט של ערכים ואמונות שיש להם כמו לכל אחד מאתנו אבל הם מגיעים לחדר הגישור כי הם לא יודעים לדבר ולא למדו להקשיב לערכים/דעות /לדיבור של הצד השני.
גישור מוצלח נחשב, בעיניי כמובן, אם הצדדים מסוגלים לייצר שיח אחר: הם לומדים להקשיב. באמת להקשיב .מתוך כבוד לאחר שנרכש עם הזמן. לא לשמוע על מנת לענות אלא להקשיב על מנת לדעת ולהבין. וההבנה מייצרת תובנות חדשות שמייצרות בסופו של דבר הסכמות. הם גם לומדים לדבר אחרת בחדר הגישור. אחרת ממה שדיברו אחד אל השני. הם גם לומדים, בהרבה מקרים, שהם לא כאלה צודקים וחכמים כמו שחשבו ושיש גם צד שני לסכסוך שגם לו יש מקום. מגשר מלמד את המגושרים, מבלי שירגישו ומבלי כוונת מכוון. מגשרים אינם מורים או "גורואים". המגשר מלמד אותם להיות צנועים.
אני לא יודע אם אני אצליח להיות מגשר טוב. אני מתפלל שכן. אני מקווה שהשיעור הזה שלמדתי מיניב יעזור לי בראש ובראשונה להיות בן אדם טוב יותר.
וקשה לי להתנתק מהמלחמה שבחוץ. אני כותב וליבי עם משפחתו של איתן ברק ז"ל שנהרג בעזה. בחור בן 19, "הנסיך הקטן של פלוגה ב'." של כולנו. יהיה זכרו ברוך.

דורי שריד- מגשר מטעם הבית לגישור ויישוב סכסוכים- יניב שוורצמן

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה

One Response to “על גישור, צניעות ועל מה שביניהם / דורי שריד”

  1. מאת אוסנת זיו:

    דורי, אתה כותב יפה על שיעור חשוב להפנמה בתהליך הגישור.
    הצורך להתגבר על היצר לדבר, להראות שאני יודע איך לפתור את הבעיה,ויותר מזה אולי, להתגבר על השיפוטיות ולאפשר לצדדים להביא את עולמם לשולחן הגישור.
    זה קשה, אבל אני מאמינה שעם התרגול והנסיון זה הרגל שיירכש.
    בהצלחה :)