האינטרס האמיתי של עו"ד/ דני להט, מגשר

האינטרס האמיתי של עו"ד/ דני להט, מגשר

בחודש פברואר 2012 ביקש איש עסקים בתחום הנדל"ן (להלן צד א') להיכנס לתחום יבוא שמן חמניות כשהוא נסמך על יעוץ שקיבל מאנשי עסקים שהתיימרו להבין בתחום. אותם יועצים הפגישו אותו עם חברה שעוסקת בתחום הסחר הבינלאומי (להלן צד ב')  בכל רחבי העולם וזהו ניסיונה הראשון לעשות עסקים בישראל.

במהלך הפגישה שהתקיימה בנוכחות עו"ד שאמור היה לייצג את צד א', ביקש האיש לרכוש 1,000 טון שמן חמניות בכל חודש לתקופה של 12 חודשים. היות ומדובר בכמות גדולה הוצע לו מחיר של $1070 לטון שיגיע ממלזיה. הובהר לצד א' בצורה שאיננה ניתנת לפרשנות שצד ב' איננה יבואנית מזון בישראל ואין בכוונתה להיכנס לתחום הנ"ל, אחריותה מסתכמת בכך שעליה לשנע את הסחורה על פי דרישות צד א' מהמפעל בחו"ל עד פתח נמל אשדוד על חשבונה, משלוח זה נקרא CIF (עלות, ביטוח, מטען). כל נושא הטפול בסחורה מרגע הגעת האונייה לפתח הנמל הכולל פריקת הסחורה, שחרור מהמכס, תשלום למע"מ, לרשויות הנמל, לעמיל המכס, הובלה יבשתית בישראל ואחסון הסחורה עד מכירתה הינה באחריות צד א' ולשם כל עליו להיות יבואן מזון מורשה הכולל את רישיון משרד הבריאות. בעת הפגישה לצד א' לא היו רישיונות כלשהם, אך הנושא זכה לתשומת לב משנית מאחר ויועציו הקרובים אמרו שהנושא שולי לחלוטין ובתוך שבוע עד 10 ימים הם ידאגו לקבלת הרישיונות הדרושים צד א' נשאל על ידי צד ב' באם הינו מסוגל לעמוד בהתחייבות הפיננסית הכרוכה בעסקה והנ"ל השיב בחיוב וכי אינו תלוי בגורמים אחרים החייבים/ אמורים להעביר לו כספים.

 

הוסבר לצד א' את הנושאים העיקריים והמחייבים בחוזה כגון הפקדת פיקדון של 13% לטובת צד ב' כדי שנוכל להתחיל את המשא ומתן עם הספק, יתרת התשלום הינה באמצעות ערבות בנקאית הנקראת RDLC (מכתב אשראי המתחדש באופן אוטומטי מידי חודש למשך תקופת החוזה). התשלום עבור כל משלוח מתבצע בהתאם לתנאי החוזה ורק לאחר שהסחורה מועמסת על האונייה ומתקבלים בבנק המסמכים : SGS (חברת פיקוח בינלאומית הבודקת שהסחורה על האונייה תואמת את הרשום בשטר המטען), שטר מטען, הסכם עם חברת ההובלה הימית וביטוח של 110% על הסחורה. על מנת להתעמק בפרטי החוזה הובטח לצד א' שטיוטת החוזה תישלח באותו יום לעורך דינו, דבר שנעשה באותו יום בשעות הערב.

כעבור 3 שבועות העביר צד א' סכום של 110,000$ במזומן. כמקדמה של 13% (הסכום הינו 148,200$) והיתרה תועבר באמצעות מכתב אשראי שיונפק בימים הקרובים. בשלב זה עדיין לא התקבלה התייחסות עו"ד של צד א' לטיוטת החוזה ובנושא רישיונות היבוא אין התקדמות.

 

בשלב זה סיכם צד ב' את פרטי העסקה מול היצרן במלזיה, חתם על חוזה ואף שילם מקדמה ליצרן השמן במלזיה על מנת לשריין את הסחורה ולקבע את המחיר שנקבע מבלי שהעסקה תהיה מושפעת מתנודות המחירים בשוק העולמי.

צד א' קיבל את רישיון הייבוא בחודש יולי 2012, אך לא חתם על החוזה היות ועורך הדין שנכח בפגישה הראשונה הפסיק את פעילותו עקב חוסר ניסיון בחוזים בתחום הסחר הבינלאומי.

בחודש אוגוסט 2012 הודיע יצרן השמן במלזיה לצד ב' שכל ההסכמים שנחתמו מבוטלים והינו דורש פיצוי כספי על כך שצד ב' לא עמד בתנאי החוזה.

 

בחודש נובמבר 2012 נערכה פגישה בין צד א' שהביא עימו קונה פוטנציאלי לשמן לבין צד ב' כדי לדון באפשרות שהקונה הפוטנציאלי ירכוש את השמן ישירות מצד ב'. פגישה זאת התבררה כשקר לאור התביעה שהוגשה למחרת כנגד צד ב' שבה דרש צד א' לקבל את המקדמה ששילם בתוספת פיצויים שיקבעו מאוחר יותר, שכר עו"ד והוצאות נוספות על חוקרים פרטיים בארץ ובמלזיה.

צד ב' שכר שרותי עורך דין והחל תהליך משפטי שנמשך עד נובמבר 2014 ללא התקדמות ממשית כאשר צד ב' מנסה להגיע להבנות עם צד א' אך כל ניסיון הוכשל על ידי עו"ד של צד א'. השופט הדן בתיק מציע מספר פעמים במהלך הדיונים בבית המשפט לצדדים ללכת להליך גישור או לנסות להגיע להבנות ביניהם ללא הצלחה במשך שנתיים.

 

בחודש נובמבר 2014 לפני תחילת הליך גישור שנקבע, שלדעת שני הצדדים היה מוכשל על ידי עורך הדין של צד א' וביוזמת צד ב' נפגשו הצדדים לנסות להגיע להבנות. לאחר פגישה בת 3 דקות הוסכם בין הצדדים לסיים את הנושא וצד ב' ישלם לצד א סכום של $90,000. הסכם זה קיבל תוקף פסק דין בדצמבר 2014.

בסיום הפרשייה התבררו הפרטים הבאים:

  1. צד א' נכנס לתחום שאינו מוכר לו בלווית יועצים שסיבכו אותו ועזבו אותו לבד.
  2. צד א' חיפש זמן רב עורך דין שיכול לייצגו בתחום הסחר הבינלאומי עד שבאוקטובר 2012 קיבל המלצה על עורך דין המתמחה בתחום.
  3. לאחר שמיעת הנתונים ובמקום לעבור על החוזה ולהעיר את הערותיו כפי שהתבקש לעשות, שיכנע עו"ד את צד א' שמדובר במרמה והוא יוכיח זאת בבית המשפט ומאמין שיוכל לגרום לצד ב' לשלם לו מעל  $200,000פיצויים.
  4. צד א' השתכנע ונגרר למאבק משפטי שעלותו כולל החוקרים הפרטים והוצאות נוספות שנדרשו היו למעלה מ – 250,000 ₪.
  5. צד ב' הוציא על ייצוג משפטי כ – 100,000 ₪.

 

לסיכום: מטרת שני הצדדים הייתה לבצע עסקה של מכירה/ קנייה של שמן חמניות שהפכה למאבק משפטי עקב מניעים של עורך הדין של צד א' שראה מולו לקוח חסר ניסיון ותמים בתחום הסחר הבינלאומי ולמעשה הסית אותו מכוונתו האמיתית לביצוע העסקה למאבק משפטי מיותר שהיה יכול להמשך עוד מספר שנים במידה והצדדים לא היו מגיעים להסכמה ביניהם.

 

אין ספק שאם עורך הדין של צד א' היה מבצע את העבודה כפי שהתבקש ולא היה מסית את לקוחו לכיוון התביעה המשפטית כשהוא מבטיח ללקוחו פיצוי כספי גבוה שכנראה סינוור את עיניו, העסקה הייתה מתבצעת או לחליפין שני הצדדים היו מסיימים את הנושא ביניהם או בהליך גישור שהיה מסתיים במהרה ולא היה נגרר שנתיים וחצי ובעלויות של 350,000 ₪ לכיסיהם של עורכי הדין.

 

דני להט, מגשר מטעם הבית לגישור ויישוב סכסוכים