איפה הפמיניזם כשזה מגיע לדמי מזונות?

איפה הפמיניזם כשזה מגיע לדמי מזונות?

לפני כחמש שנים החלטנו זוגתי ואני להתגרש. אותה החלטה הכניסה אותי לכלא לעשרים השנה הבאות. אינני מאחורי סורג ובריח, אך אני משועבד לתשלום מזונות ולריצה אינסופית לצורך התשלום. מדוע? אה, זו תשובה פשוטה, משום שאני גבר! אך ורק בגלל זה. ישנו חוק בישראל אשר מתבסס על החוק העברי (בענייני משפחה). החוק אומר שהאב חייב לזון את ילדיו, חייב בכלכלתם. חוק קדום, עתיק ולא מותאם למציאות בה אנו חיים (חיים? יש לומר שורדים).

אינני מכיר בסביבתי הקרובה והרחוקה, מציאות בה הגבר והאישה אינם יוצאים שניהם לכלכל ולפרנס את משפחתם. אינני מאשים את גרושתי (אנחנו גם נמצאים בקשר טוב). האשמה היא המדינה (שגם ככה קשה לחיות בה). מדינה שמפלה ביודעין את הגברים אשר החליטו להתגרש. אב גרוש=אסיר במאסר עולם. ישנן כותרות לאחרונה אשר צועקות וזועקות "הדרת נשים", "אפליית נשים" וכו'…

היכן הקול והשופר של עשרות אם לא מאות אלפי גברים גרושים אשר נידונים לשלם מזונות ללא קשר להכנסה שלהם וללא משמעות להכנסה של גרושתן?

המציאות של המקרה שלי היא כזו: אני הקמתי משק בית מקביל, משמע משלם עבור שכירות (קניית דירה היא חלומות בהקיץ עבורי), משלם את המיסים העירוניים, חשמל, מים וכו'. הילדים ישנים אצלי פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני (בחישוב פשוט מדובר ב40% מהזמן החודשי). כשערכנו את הסכם הגירושין אצל עו"ד, נאמר לי שהגבר מחויב לשלם מזונות (ובנוסף, חצאי תשלום על חוגים, רופאים וכד') בגלל הסיבות שציינתי מעלה.

 עומדים להתגרש? נקלעתם לסכסוך עסקי? הבית לגישור ויישוב סכסוכים מציע לכם פתרון מהיר, יעיל וזול >>>

לצערי חתמתי על ההסכם הזה, רק משום שפשוט רציתי להתגרש ולנסות להתחיל את חיי מחדש.

לפני כשנתיים התפכחתי ושאלתי את עצמי מדוע עליי לשלם מזונות אם הילדים נמצאים אצלי כמעט חצי מהזמן? מדוע אינני משלם חצאים עם גרושתי על הוצאות הילדים ותו לא?!

ישנה אפליה מגדרית מכוערת ומעיקה במדינה שלנו! יש לציין שהגרושה (או שכפי שהיא מכונה לפי חוק "חד הורית", כאילו אני חשוב כמת) מקבלת את קצבת הילדים מביטוח לאומי, הנחות למיניהן, מענק שנתי לכבוד הכניסה ללימודים וכהנה וכהנה… והגבר? מעוניינים לשמוע מהן זכויותיו? אז זהו… שאין! רק חובות!

 האם זהו שיוויון? האם זה צדק חברתי ומגדרי?

המקרה שלי הוא יחסית כאין וכאפס לעומת גרושים אחרים אשר אצלם המצב הוא בכי רע (הסתה של האמא, מזונות גבוהים ממשכורתם, ניתוק מהילדים וכד').  המצב הזה אינו מעודד את הנשים להתאמץ ולנסות לפרנס את הילדים משום שהן זכו ב"פיס" כהכנסה נוספת ובטוחה. ואילו רק מכניסה לברוך את הגברים הגרושים שמחויבים לשלם מזונות על לא עוול בכפם. היכן כל ארגוני הפמיניסטיות, השמאל הזועק לשוויון, המרצים והמרצות לשוויון מגדרי? לאיזו מערה הם נכנסו?

זוהי זעקתי, זוהי צעקתי, זוהי בכייתי.

דוד כליפה אב גרוש

 

הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>>> לכתבות נוספות לחצו כאן

כתיבת תגובה

*