מי ילמד את הילדים שלנו לדבר?

מי ילמד את הילדים שלנו לדבר?

FacebookGoogle+LinkedIn

השבוע חל יום הילד הבינלאומי.  ב-20 בנובמבר, 1989 אישרה עצרת האו"ם את אמנת זכויות הילד, מאז בכל שנה בתאריך ה-20 בנובמבר, מציינים בכל העולם את יום הילד הבינלאומי,  מדינת ישראל הצטרפה וחתמה על האמנה בשנת 1991. ביום זה פועלת התקשורת בכל העולם למען קידום המודעות לזכויות הילד, לרווחתם ובריאותם של כל ילדי העולם, וכמו כן לעידוד האחווה, הקבלה וההבנה בין הילדים.

 ומה אנחנו כמבוגרים יכולים לתת לילדינו? איזה כלים יכולים לעזור להם בהתמודדות עם העולם הלא פשוט הזה?

אחד הכלים החשובים ביותר הוא יכולת התקשורת המילולית מהרגע שנולדו, תקשורת בונה ומקדמת, מלמדת, אסרטיבית, היכולת לדבר גם כשעצובים וגם כשמתוסכלים היא יכולת מדהימה, לא תמיד היא מובנית בתוכנו, לעיתים צריך ללמד, כאשר נלמד את ילדינו "לפרק" את התסכול, הכעס והעצב על ידי מלל, נוכל להעצים את התקשורת בין ילדינו לחבריהם, ללא צורך בהתערבות של "מבוגר אחראי". ללא אלימות שהיא תוצאה של תסכול וחוסר יכולת לפתור סכסוכים ומשברים. ניתן יהיה לשפר את התקשורת עם הילדים המתבגרים להוריהם וכמובן את התקשורת הכתובה בעולם הדיגיטלי. תקשורת אשר לעיתים הרסנית יותר מתקשורת מילולית ועלולה להביא למקרים קיצוניים.

עלינו לחזק את ילדינו בכלים מגיל צעיר מאוד. עלינו ללמדם לא לשרוד בעולם, אלא להיות בעלי חוסן נפשי ויכולת התמודדות עם כל מיני סיטואציות קטנות כגדולות. הכל פתיר אם רק נדבר אחד עם השני. נשמע את האינטונציה אחד של השני ונדע להבין בצורה יותר נכונה את הלך הרוח. כך נוכל למזער את אי ההבנות בינינו.

כמגשרת, אני רואה את התקשורת המילולית כאופציה הטובה ביותר בעולם הדיגיטלי שלנו. הדרך הטובה ביותר לנהל ויכוחים ואי הסכמות, היא לדבר אחד עם השני. לא להסיק מסקנות לפני שאנו שומעים את האדם שהוא החבר הכי טוב שלנו, השכן, בעל החנות, המורה שלנו, ההורים שלנו וכדומה.

אם נדבר יותר לא בהכרח נריב פחות אבל נוכל לעשת זאת בצורה יותר מבוקרת עם פחות משקעים, לכן חשוב ביותר להשקיע בילדים שלנו עוד קצת מחשבה ולצייד אותם בביטחון, סובלנות, אהבה, חיוביות, ויכולת לתקשר בינם לבין הסביבה הקרובה שלהם. חשוב שידעו שהם יכולים לצאת לעולם הגדול ללא פחד. אולי עם חשש והתרגשות טבעיים, אבל עם ביטחון בדרכם הנכונה.

כאשר יותר ויותר ילדים ומבוגרים משתמשים בטלפון הנייד כדי להעביר מסרים כתובים וכאשר שיחות שלמות מתנהלות בהודעות, זה גורם לי להתגעגע ללא הרבה שנים אחורה כאשר "נאלצנו" לדבר אחד עם השני או לכתוב אחד לשני מכתבים במקרים שרצינו להביע דברים שבלב פנימה, והיה קשה לנו לומר אותם פנים אל פנים וזאת לא הייתה האופציה הטובה יותר אלא הרכה והעדינה יותר.

אני בטוחה שכאשר נפנים את הדברים ונעצור רגע מהמרוץ היומיומי ונדבר עם ילדינו לא רק על המטלות של בית הספר ונקדיש מעט זמן על איך לדבר אחד עם השני נקבל יחסים טובים יותר עם ילדינו והבנה ופתיחות שאנו כ"כ משוועים לה מחוץ ל"מסכים", בעולם האמיתי שלנו.

אז תהיו בקשר, אוקי?

הדס קמפנר, מגשרת מטעם הבית לגישור ויישוב סכסוכים

הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה