אבא לא שמר איתי על קשר 18 שנה אחרי הגירושין. היום בתי מתנקמת בו

אבא לא שמר איתי על קשר 18 שנה אחרי הגירושין. היום בתי מתנקמת בו

שמי שני, אני בת שלושים, אם לליה בת השש. התגרשתי מאבא של ליה כשהיא הייתה בת חצי שנה. הוריי התגרשו כשהייתי בת שלוש, ובגיל 5 הגעתי לקיבוץ עם אמא שלי בעקבות שלמה, איתו היא התחתנה. מאז, שלמה הוא אבא שלי.

עם אבי הביולוגי, מוטי, לא היה לי קשר אמיתי במשך 18 שנים. 18 שנים בהן נלחמתי בניסיון לקיים איתו קשר כלשהו, לקבל ממנו ביקור או אפילו רק שיחת טלפון. זה קרה רק לעתים נדירות.

בגיל 18 החלטתי שאני כותבת למוטי מכתב קשה, שמבטא את מה שאני מרגישה. 15 עמודים, משני הצדדים. כשהוא קרא את המכתב, זו הפעם הראשונה בה ראיתי את אבא שלי בוכה. זו הפעם הראשונה בה הוא הבין איזה נזק נגרם לבת שלו. הבת שלו שכותבת שכשהיא אומרת לו את המילה 'אבא' זה נשמע לה מוזר כי היא לא מכירה אותו והוא לא מכיר אותה. בזכות המכתב הזה פתחתי דף חדש מול אבא שלי וזכיתי באבא דואג ומתעניין, שגם עוזר כלכלית. למדתי מאז להכיר את אבא שלי, לקבל אותו על אף חסרונותיו. אני אוהבת אותו מאוד.

אבל השנים עברו והפצע נותר פתוח, בלי יכולת להגליד. אני לא יכולה לשכוח. האבא הביולוגי שלי מעולם לא היה נוכח בשיחות הורים בבית ספר, או בגיוס לצבא או בחוויות משמעותיות כאלו ואחרות שעברו עליי במהלך התבגרותי.

אל תבינו אותי לא נכון, היום אנחנו בקשר טוב, אבל הכעסים הם אדירים והפצע הזה כנראה יישאר פתוח לנצח.

לפני כמה חודשים באחד מביקוריו המעטים של אבא שלי, ליה ניגשה אליו ואמר לו 'סבא מוטי, אתה יודע שסבא שלמה יותר חמוד ממך?'. זאת הייתה הפעם השניה בחיי שראיתי את אבא שלי מזיל דמעה. הוא ענה לה בכאב גדול 'ליוש, למה סבא שלמה יותר חמוד ממני?' והיא ענתה לו בפשטות אמיתית של ילדה "כי את סבא שלמה אני רואה בכל יום ואתה לא בא לבקר אותי בכלל".

הוא הסתכל עליי וחיפש תשובות, אבל לא היו לי תשובות בשבילו. אני עצמי הייתי בהלם מכך שילדה בת שש מבינה כל כך הרבה כאשר היא יודעת כל כך מעט. הסתכלתי עליו בעצב ואמרתי לו "אבא, טעויות לא עושים פעמיים. עליי ויתרת, אל תוותר על הנכדה היחידה שיש לך בעולם. לבוא לעשרים דקות פעם בחודש, לתת לה כסף וללכת, זה לא נקרא להיות סבא ולא נקרא להיות אבא. הנכדה שלך אמרה את המילים האלה, לא אני. היא צועקת בשפתה שלה את מה שאני צועקת לך שלושים שנה. היא רוצה אותך בחייה, היא מחפשת את תשומת ליבך ורצונך בחברתנו. כי להכל יש זמן והכל יותר חשוב מאיתנו, נכון אבא? אל תעשה את הטעות שעשית איתי עם הנכדה היחידה שיש לך".

הפחד הכי גדול שלי הוא שהבת שלי תחווה את מה שאני חוויתי

וגם אני התגרשתי. התגרשתי כי חיי הנישואין שלי דעכו. התקשורת בינינו הגיעה למינימום והאהבה נגמרה לי. עזבתי את הבית עם תינוקת בת חצי שנה. בתחילה הליך הגירושין היה קשה ומלווה במלחמות ובריבים בלתי פוסקים. לא הבנתי מה קרה לי, או מה קרה לגבר הזה שפעם כל כך אהבתי. שנתיים נלחמנו ללא הפסקה עד שהחלטתי שהבת שלי לא תחווה את החוויה הזו שאותי צילקה. אבא שלה יהיה שותף פעיל בחייה באופן מלא. ילד שגדל עם חוויה של 'חסך אבא' , החוויה הזו מצלקת אותו לכל חייו. הכאב הוא נוראי.

והצלחתי. הגרוש שלי ואני חברים טובים היום. לא היה קל להגיע למקום הזה אבל עם עבודה קשה והרבה מאוד בליעה של צפרדעים, זה משתלם היום. כי במלחמה הזו אין מנצחים. יש רק מפסידים, אבל מפסיד אחד עיקרי הוא הילד, שלא אשם! לשמחתי ומזלי אני זכיתי בגרוש לתפארת ואבא מופלא לבת. אבא שאני מאחלת לכל ילד בעולם. אני יודעת היום, שמאבא של הבת שלי אני לעולם לא אפרד, כי יש לנו בת משותפת. אנשים שיש להם ילדים משותפים, יכולים להתגרש, אבל הם תמיד יהיו חלק מהחיים האחד של השני.

השמות בכתבה שונו מטעמי פרטיות.

הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן

כתיבת תגובה

*