אצטדיון סמי עופר בחיפה כדוגמא לשינוי חברתי מבורך

אצטדיון סמי עופר בחיפה כדוגמא לשינוי חברתי מבורך

FacebookGoogle+LinkedIn

לפני 10 ימים לערך בעלה של גרושתי, אשר רואה את איתי שלי קצת יותר ממני, התקשר לאיתי ושאל אותו אם אנחנו רוצים לבוא לדרבי בחיפה.

כאשר איתי היה קטן יותר הוא ראה כדורגל בטלוויזיה, בהשפעתי כמובן כאב הדואג שבנו יאהב את המשחק,  בעיקר ברצלונה, ומסי, ונבחרת ישראל. כמו כן הלכנו למספר משחקי כדורגל, אחד מהם באותו הרכב. איתי, אני, בעלה של גרושתי ובנו אשר בגילו של איתי. היה מאוד כיף, איתי תמיד התלהב, רצה כמובן גם לקנות אמצעי עידוד והייתה חוויה נהדרת של הורה / ילד.

אך מאז איתי פחות מתעניין בכדורגל, לכן מאוד הופתעתי שהוא ביקש שנלך יחד לדרבי. כמובן שהסכמתי.

הדרבי החיפאי נערך באצטדיון סמי עופר החדש. חוויה. אירופה בישראל, כאשר החלק המעניין הוא כיצד ובאיזו מהירות ניתן ליצור שינוי חברתי.

ליד האצטדיון אין מגרשי חניה לכל 30,000 הצופים, לכן מבקשים, כמו במדינות רבות, לבוא בתחבורה ציבורית. ותתפלאו, זה עובד. הוסיפו רכבות, אוטובוסים מיוחדים וההגעה למגרש נוחה ומסודרת.

במשחק שראינו בזמנו ברמת גן היה צורך לקחת את הכרטיסים מקופות מיוחדות. תור נורא, דחיפות ואיתי שלי כמעט נמחץ לרגלי ההמון הזועם, אלמלא שוטר שראה זאת, הרים אותו ושם אותו במקום בטוח.

למשחק בסמי עופר רוכשים את הכרטיסים בבית, מדפיסים ואין צורך להחליפם בקופות. לקח לנו דקה וחצי לעמוד בתור לשער שלנו, עוד 2 דקות לעבור את הקורא האלקטרוני של הכרטיסים (פשוט פעם ראשונה ולא ידענו מה לעשות) ואנחנו בפנים. בלי דחיפות, בלי קללות ובלי לעקוף בתור.

והמגרש. אח, איזה מגרש. יושבים קרוב למגרש, אקוסטיקה מעולה והעיקר אסור לעשן ואסור לפצח גרעינים. וכן, זה עובד. אנשים למדו במהירות, שהרי עד כה היו משחקים בודדים באצטדיון החדש, שפשוט אסור. בהתחלה זה עם היה קנסות, היום כולם למדו ומיישמים. מעשנים לפני או במחצית מחוץ למגרש, במגרש עצמו לא.

אז נכון, מבקשים לא לעמוד על הכיסאות ובשורה לפנינו עמד אדם חצי משחק על הכיסא ועודד, אז נכון שבהפסקה היה תור ענק לשירותים, הגיוני, וחלק מהאנשים ציינו שהם מתגעגעים לקיר בקריית אליעזר. אדם אחד אף בחר להטיל את מימיו בכניסה לשירותים כי לא היה לו כוח לעמוד בתור, אך אלו הבודדים ולא הרוב.

עומדים להתגרש? נקלעתם לסכסוך עסקי? הבית לגישור ויישוב סכסוכים מציע לכם פתרון מהיר, יעיל וזול >>>

במגרש היו משפחות, זוגות וחבורות של צעירים עם בנות הזוג. משחק הכדורגל, לפחות בסמי עופר, הפך משדה קרב לחוויה משפחתית.

בדרך חזרה הסברתי לאיתי שהנה, אפשר ליצור שינוי חברתי, ובמהירות, אם רק רוצים בכך, גם בקהל שנחשב יחסית קשה. אז נכון, בהתחלה איתי קצת צחק עלי והזכיר לי את האיש שהטיל את מימיו בפתח מבנה השירותים, אך הסברתי לו שאדם זה הוא החריג, השונה. כל האחרים כבר הפנימו את השינוי ומתנהלים אחרת, וכך גם הדור הצעיר מתנהל אחרת.

סיפרתי לאיתי גם על מקרה טאלב טוואטחה. בשנה שעברה הקהל של חיפה קילל אותו במרבית המשחקים בצורה מכוערת, על רקע גזעני. והנה בדרבי אין קללות. הקופים הירוקים (האוהדים השרופים) שרים ומעודדים כל המשחק, את כל השחקנים, אין קללות נגד אף אחד כולל לא נגד טוואטחה. איך זה קרה? יעקב שחר, הבעלים של חיפה, החליט לשים לזה סוף, הסביר בתחילת העונה לקהל שאם זה ימשך הוא יעזוב. יוסי בניון, קפטן הקבוצה ואהוב הקהל, שוחח עם נציגי האוהדים והנושא נסגר. שוב, הבעת עמדה, ועמידה על ערכים.

כילד שהלך עם אביו למשחקים רבים, במגרשים מיושנים, שנדחף, נרמס והתמלא כולו עשן סיגריות וקליפות גרעינים, התלהבתי לחוות את הדרבי בסמי עופר. מעבר לניצחון המוחץ  0 / 4 הרי יש כאן שינוי חברתי אמיתי והוא החשוב מכל.

גיא רוה הוא יו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד".

הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה