ציירו לכם אינטרס / תמיר מנדובסקי

ציירו לכם אינטרס / תמיר מנדובסקי

לא צריך להיות מגשר מוסמך בשביל לדעת שיצירתיות יכולה לפתור הרבה בעיות בחיים, ועל אחת כמה וכמה כשזה מגיע לסכסוכים. אז איך מגרים את המוח לפתרונות יצירתיים בהנחה שאנחנו לא סטודנטים ב"בצלאל"? קחו לכם דף לבן וחבילת טושים צבעוניים, וקראו בפוסט הזה.

הרבה מצבים חדשים בחיים זורקים אותנו לאחור בזמן – אותה רגרסיה היא נסיגה פסיכולוגית של האדם לשלב התפתחותי מוקדם יותר במטרה להרגיש נוח יותר במקום מוכר מאשר להתמודד עם אתגר חדש ולא נודע.

הרגרסיה המוכרת ביותר היא כאשר נולד תינוק חדש במשפחה – ופתאום אחיו הגדול חוזר למצוץ אצבע. אולם התופעה היא לא נחלתם של ילדים בלבד – הרגרסיה לעיתים כל כך קיצונית שישנן עדויות רבות על לוחמים שלפתע הרטיבו בשקי השינה שלהם עת התחלת הטירונות. בהקשר הצבאי זכורה לי מאוד הסצינה מהסידרה הנוסטלגית "טירונות", בה רגע לפני כניסת הלוחמים ללבנון נראים הם משתטים כילדים ולא ממש עונים על הציפייה מלוחם קשוח רגע לפני היציאה לקרב.

בפוסט זה אבקש מכם לחזור לילדותכם – וכשהסכסוך נראה רב-יצרים, חסום מאינטרסים או מורכב בכדי לתאר אותו במילים: נסו לקחת דף חלק וחבילת טושים… ולצייר אותו.

כיצד בכלל מציירים אינטרס? האם הוא כועס ועם גבות מחוברות? אולי זו בכלל אישה חייכנית עם נעלי ספורט? אם אשאל את אחייני בן ה-6, דעתו תהיה שאינטרס זה בכלל דרקון יורק אש ועליו אביר משוריין.

אז החדשות הטובות הן שלא צריך להיות צייר מהולל בשביל לצייר אינטרס.

האינטרס הוא בסך הכל קו צבעוני – והצבע הוא על פי בחירתכם.

תמונה תמיר 1

 

כעיניכם הרואות – אני צייר גרוע. וגם אם אתם לא מבינים לגמרי את מערכת היחסים בין סימבה לסקאר – אל תתרגשו. העיקר שבראש שלי, הצייר, הכל פשוט ומובן.

מה שעליכם לעשות הוא לקחת את חבילת הטושים ולהחליט מה מייצג כל צבע. אני בחרתי בכתום כמסמל את הרגש (סוג של אדום, אבל רך יותר). את הסגול כמסמל יחסי עבודה נייטרלים, ואת האדום כמסמל קִצר בתקשורת. הירוק, כמו הדולרים האמריקנים, מסמל כסף – אבל כאן אתם מתבקשים להזהר! כסף ב-90% מהמקרים אינו מייצג את עצמו, אלא מייצג דבר אחר לחלוטין אותו הצדדים מתרגמים לכסף. בסכסוכים כסף ברוב הפעמים מייצג קנאות, רצונות שליטה או כבוד אבוד ממש כמו שבאהבה פעמים רבות כסף מייצג נתינה אותה מתקשים להביע או להעניק באופן טהור.

 

אז בסכסוך הירושה בין סימבה לסקאר עומדת על הפרק השליטה ב"צוק התקווה". ניכר כי סימבה וסקאר נמצאים בסכסוך רגשי עז ואינם מתקשרים זה עם זה כבעבר. סקאר לקח את שירותיו של עו"ד ואמר לסימבה שכעת הוא יכול לתקשר איתו אך ורק באמצעות עורך דינו. סימבה הנעלב, עשה אותו הדבר בדיוק – ושניהם משלמים לעורך הדין עבור כל מכתב.

המצב שנוצר הוא שכעת ישנן שתי קבוצות אינטרס שונות בסכסוך: (1) סימבה וסקאר מתשייכים לקבוצת האינטרס שמטרתה היא לסיים את הסכסוך מהר ככל הניתן ותוך הוצאות מצומצמות ככל האפשר, ו(2)קבוצת עורכי הדין שמטרתם היא מיקסום הרווחים מהסיכסוך והאמצעי להגשמת מטרה זו היא חילופי מכתבים. חשוב לציין כי עורכי הדין אינם עושים זאת מתוך כוונת זדון– הם פשוט מגיבים לגירוי שנוצר באופן שנראה להם טבעי.

 

יש לציין כי לא מדובר בתבנית, אלא כל אחד יכול לצייר כאוות נפשו והציור ישתנה בין מקרים שונים ובין ציירים שונים! במקרה הקשה של סימבה וסקאר, אני ראיתי לנכון שהפיתרון לסכסוך הוא ששינוי מבנה הגירויים בסכסוך יביא לדינמיקה חדשה: אם את התקשורת בין הצדדים ינהל עורך דין אחד בלבד שירוויח אחוז מהעסקה, הצדדים יוכלו לסיים את הסיכסוך מהר יותר ועם הוצאות מופחתות בהרבה – מאחר ולעורך הדין יהיה אינטרס זהה לזה של הצדדים:

תמונה תמיר 2

 

רעיון עוד יותר טוב? מגשר מקצועי יעלה לצדדים הרבה פחות (מגשרים גובים בעבור שעה ולא בעבור אחוז מהעיסקה) ואולי אפילו יותיר תקווה להמשך יחסים תקינים בין הצדדים.

 

אינטרסים אינם דבר רע. אבל הם יכולים להיות בהחלט גורם מעכב. הדרך להתגברות על התנגשות של אינטרסים היא קודם כל להכיר בהם, למצוא את המניע האמיתי (שלרוב הוא לא הכסף) ולנסות ולשנות את מבנה הגירויים שמייצר אותו – ובשביל לעשות זאת בפשטות אנו מציירים אותם. ברגע שיש לנגד עינינו מפה ברורה של אינטרסים אנו יכולים לדבר עליהם ברוגע, ולנסות למצוא פתרונות יצירתיים שיספקו את רצונותיהם של שני הצדדים באופן שבו כולם יהיו מרוצים.

תמיר מנדובסקי הוא מגשר מוסמך ובעל הבלוג "סכסוכולוגיה".

כתיבת תגובה

*