סיבת המוות הטרגית: אבא ואמא

סיבת המוות הטרגית: אבא ואמא

רצח, רצח, רצח. מילה עוצמתית ביותר החוזרת על עצמה מדי פעם ומכסה עמודים שלמים בעיתונות היומית ותופסת כותרות ענק בכול אמצעי המדיה השונים.

הקונוטציה העולה ממנה היא יצור אנושי שחייו נקטפו בטרם עת על ידי אדם אחר, אם מקורב, אב או אם, בן משפחה, חבר ואם זר. לאורך כול ההיסטוריה האנושית, החל מהסיפור המקראי המסופר בספר בראשית בו קין רצח את אחיו הבל מתוך קנאה, ועד ימינו אנו (המאה העשרים ואחת), אנו עדים לתופעות רצח בתחומים שונים: חיסולי חשבונות בעולם התחתון, רציחות על רקע עסקי, רצח בגלל אהבות נכזבות ובמיוחד רצח הורים את ילדיהם.

כפי שנאמר, הרצח הראשון והמפורסם ביותר מתחילת עידן האנושות הינו רצח קין את הבל והתרחש בגלל קנאת אחים: אלוהים ביקש משניהם להקריב בפניו מנחה ורק של הבל התקבלה. הדבר חרה מאוד לקין שקינא באחיו והחליט להרגו.

יצר הקנאה הוא אחד הרגשות הראשונים אשר השפיע על האדם וגרם לו לחטוא ולבצע פשע נתעב ואכזרי ביותר: נטילת חיי אדם חף מפשע ורק בגלל הקנאה ממנו.

בהמשך, נרשמו בדפי ההיסטוריה האנושית רציחות בגלל רגשות שונים: אהבה, צרות עין, שנאה, אגו ונקמה. רגשות אלו השפיעו רבות על המוח האנושי, שלטו באדם באשר הוא, העבירו אותו על דעתו וגרמו לו להתנהג באופן חריג ושונה לחלוטין מאופיו הרגיל.

אחת החוקרות הישראליות, ד"ר עציוני לימור (2013) ביצעה מחקר מקיף ב 15 השנים האחרונות ומצאה כי המניע העיקרי של אבות רוצחים הוא נקמה באם: "אם לי לא יהיה אז גם לה לא יהיה".

דוגמא לכך מהווה איתי בן דרור שרצח את שלושת ילדיו בשנת 2010 כנקמה באשתו ובחר את יום הולדתה על מנת לבצע את זממו. מקרה דומה של נקמה בבת הזוג הוא מקרהו של אלי פימשטיין שבשנת 2002, רצח את בתו בת השנה ועשרה חודשים. 4544813_l

מנגד, אימהות רוצחות, מבצעות את זממן ברוב המקרים על רקע נפשי מעורער, שלאו דווקא מגיע לכדי אי שפיות מוחלטת שבה נקבע כי האם אינה מבחינה בין טוב לרע. דוגמא לכך היא זו של מרינה דוידוויץ' אשר בשנת 1992, הטביעה את שתי בנותיה ונמצאה לא כשרה לעמידה לדין ואף אושפזה בבית חולים מזרע לחולי נפש. אם נוספת שהטביעה את בנה בן הארבע היא רגינה קרצ'קוב אשר בשנת 2008 נטלה את חיי בנה כשהיא חונקת אותו עד המוות.

זאת ועוד, אחד הממצאים המעניינים העולה מהמחקר הוא כי תופעת רצח הילדים על ידי הוריהם חוצה גבולות ומגזרים ומקיפה משפחות יהודיות וערביות, עולים וותיקים ובעלי מעמד כלכלי חברתי משתנה.

לאור הנאמר, עולות וצצות שאלות רבות: כיצד קורה שהאדם הכי קרוב לילד, בהחלטה רגעית אחת נוטל חיים יקרים שלא יסולאו בפז? איך אפשר להגיע למצב של חוסר שפיות שבה החלטה שמתקבלת הורסת משפחה שלמה? היכן עובר החוט הדק בין היגיון לחוסר שפיות? היכן הרשויות האמונות על הדאגה לשלום המשפחה, שלום הילדים הקטנים חסרי הישע אשר נופלים כקורבן בגלל סכסוך בין הוריהם?

קשה למצוא תשובה אחת מתאימה שתענה על שלל השאלות. ברם, עם זאת, על הרשויות לתת את הדעת בנושא כאוב מעין זה של רצח ילדים על ידי הוריהם. הכוונה היא בהשקעת משאבים מתאימים כגון, אנשי מקצוע מתחומים שונים (אנשי רווחה, פסיכולוגים, רופאים ועובדים סוציאליים) אשר יוכלו לתת סיוע נפשי, פיזי ופסיכולוגי לכול מקרה ומקרה.

מאחר ומקרי הרצח הינם תוצאה של סכסוכים בין בני הזוג, כדאי ורצוי מאוד, שהרשויות המטפלות במקרים בעייתיים של מריבות בין בני הזוג, עוד לפני הגעת בני הזוג להתדיינות בבית המשפט, ימליצו בפניהם ואף יפנו אותם לגישור במקום הליכה לעורכי דין ולערכאות משפטיות.

אלו האחרונות עמוסות בתיקי גירושין והסחבת בהם הינה ארוכת טווח היכולה להתפרס על מספר רב של חודשים ואף שנים. השיח בחדר הגישור הינו הרבה יותר נוח, רגוע ומאפשר לבני הזוג לבטא את כול אשר על ליבם, את כאבם וחששותיהם תוך שמירה על האינטרסים האישיים שלהם ומבלי לפגוע בילדיהם היקרים.

זאת ועוד, וכול מקרה לגופו, על הרשויות להיות במעקב מתמיד אחר כול תיק שנמצא בטיפולם ולוודא שמערכת היחסים בין בני הזוג עולה על דרך המלך ומשתפרת בחלוף הזמן. לכן, יחס מתאים עם טיפול נכון של הרשויות יכול בסבירות גבוהה מאוד למנוע את הרצח הבא!

ג'וני אבו ערב, מגשר מטעם הפירמה לגישור יניב שוורצמן המגשר

הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן

מעוניינים במידע נוסף? השאירו פרטים לשיחה עם מגשר:

 

כתיבת תגובה

*