כעס הוא הבסיס – על קיצוניות, מיתון ומה שביניהם – שיר גרינברג

כעס הוא הבסיס – על קיצוניות, מיתון ומה שביניהם – שיר גרינברג

על קיצוניות, מיתון ומה שביניהם

מדוע כל כך קשה לנו לנהל את חיינו באופן מתון? מדוע קל לנו לברוח לנקודות הקיצון של עצמנו במצבי סכסוך ולא לבחור בדרך הנכונה, לא לקחת אחריות על הסיטואציה, לא לחשוב באופן חיובי, ולמעשה לא להתייעץ עם איש מקצוע הנכון ולפתור את הסכסוך על הצד הטוב ביותר!?

איך עושים זאת בפועל? איך מתגברים על הפחד מהתוצאה ומחוסר הוודאות? הפחד מהדרך? איך שולטים בכעס? איך יושבים בשולחן הגישור ומקשיבים לצד שמולנו?

ראשית מוטב שננשום עמוק! ונבין שהקושי שלנו טמון בנטייה הטבעית שלנו להיות קיצוניים! הדבר המדהים הוא שעצם ההבנה של בסיס החשיבה שלנו, כלומר שאנחנו פועלים בקיצוניות באינסטינקט הראשוני, תסייע לנו לנהוג אחרת וכך בין היתר לסגל לעצמנו כלים פשוטים שיסייעו לנו במצבי סכסוך ובעיקר בתגובות שלנו במצבי כעס.

הרמב"ם הקדים למפות כל תכונה מתכונות האדם כתכונה הנמצאת על סקאלה בין שני קצוות: קצה-יתיר וקצה-חסיר, ששניהם רעים ומזיקים לאדם, מפני שבקצה-היתיר יש עודף, ואילו בקצה-החסיר יש חיסרון. האדם צריך לשאוף להגיע לאיזון ולהיות בכל מידה ותכונה באמצע. הרמב"ם התנגד לתפיסה הדטרמיניסטית, וטען כי לאדם יש  בחירה חופשית ויכולת לשנות את תכונותיו.

מה הפלא שאנו נוטים לקיצוניות? בואו ניזכר לרגע בתקופת הגן או בית הספר, האם מישהו שלימד אותנו כיצד עלינו להתמודד עם הכעס שלנו? כיצד "לריב" בצורה נכונה עם החבר ללימודים שעשה לנו "שיימינג" ברשת החברתית? אז מדוע בעצם אנו כה מופתעים בכל שבוע כמעט כשאנו נתקלים בסיפור זוועה בתקשורת על אותו ילד פגוע שהחליט להגיב באופן קיצוני ?

כמובן שהמגמה ממשיכה הרבה אחרי שסיימנו את בית הספר, הצבא, הלימודים .. ושוב, אנחנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות זועמים על הבוס בעבודה, על השכן (היחיד בבניין) שלא הסכים לחתום על מסמך של תמא 38 ורק בגללו לא נוכל לגור בדירת החלומות ואנו כמובן מאחלים לו באופן לבבי להפליא "שהאדמה תבלע אותו" .

ארט מרקמן פסיכולוג מאוניברסיטת טקסס באוסטין טוען שהנטייה שלנו להתמקד בטווח הקצר מעודדת אותנו שלא למתן את עצמנו. המערכת המניעה אותנו לפעולה אינה מטיבה להביא בחשבון את הטווח הארוך. היא פשוט מחליטה: "זה מה שנראה לי נכון לעשות ברגע זה, אז בוא נעשה זאת".

האבולוציה התנתה אותנו כאמור לראות את העולם בשחור ולבן אך ישנם כל כך הרבה גוונים של אפור. קל לנו יותר להיות קיצוניים ולתת ביטוי כאן ועכשיו לכעס שלנו . להשתלח בשכן רק כי הוא "עצבן" אותנו, לזעום על הגרושה מבלי לחשוב על הטווח הארוך, על הקשר עם ילדינו, על השנים הרבות שעוד נותרו לנו לשמש כהורים גרושים לילדינו, על הבוס תוך שאנחנו שוכחים שהוא הממליץ העתידי שלנו.

הערכות מורכבות וחשיבה לטווח ארוך גובות מאיתנו מחיר מנטאלי כבד יותר, ולכן מעדיפים לחשוב לטווח קצר ולפעול באופן מידי וקיצוני.

לפי תפישותיו של אריסטו הסוד הוא במתינות (דרך האמצע) לא טוב להפגין מעט מדי מתכונות מסוימות, כמו אומץ (כלומר להיות פחדן), אך בה בעת לא טוב להפגין יותר מדי מתכונות אחרות (כלומר להיות פזיזים וחסרי זהירות).

חוקרים רבים בעולם ממליצים לנסות להתחבר לטווח הרגשות המלא שלנו, כולל לרגשות שנחשבים בלתי רצויים מבחינה חברתית, כמו כעס. דווקא ההדחקה של רגשות אלו אינה טובה ורצוי להתמודד עם רגשות אלו, כמובן שהסוד הוא בדרך שבה אנו מתמודדים עם הרגשות הללו.

"כשאתם כועסים, אינכם חייבים להשתלח בזולת באותו רגע", אומר קשדאן פסיכולוג מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון,  אבל גם אין צורך להרגיע את עצמכם בכוח. אתם צריכים להיות מודעים לכך שהכעס הוא אות האומר שמישהו או משהו מונעים מאיתנו לממש את אחת המטרות שלנו. אולי מדובר באות כוזב, אבל אם אתם מעריכים שהוא מדויק, נסו להגיב ולהסיר את המכשול ביעילות.  כעס הוא כלי שאנחנו רוצים להוסיף לארגז הכלים הפסיכולוגי שלנו. אם לא תבינו גם את המניעים האנוכיים וגם את המניעים האלטרואיסטים של הזולת, לא תסתדרו היטב עם אחרים, הוא מוסיף. "הבנת שני הצדדים לסכסוך תאפשר לכם להתמודד בגמישות עם מגוון אנשים במגוון מצבים".

דרך נכונה ויעילה בעיני להתמודד עם סיטואציה מורכבת היא הידברות. דמיינו סיטואציה שבה היה לכם קונפליקט שהכעיס אתכם (עם בן הזוג, עם הבוס, עם השכן..)

איך הגבתם באותה סיטואציה? אילו הייתם לוקחים את מכלול הרגשות שחוויתם באותה סיטואציה (כעס, קנאה,פחד…) ומבינים שעדיף לא להגיב מייד, עדיף להמתין, לתת לסף הרגשות להתפוגג מעט ולאחר מכן לדבר עם הצד השני ולנסות לפתור את הסכסוך, אתם חושבים שהתוצאה הסופית הייתה שונה? כמובן שכן!

בנקודת הפתיחה המעולה הזו נכנס למשוואה כלי הגישור, הכלי הזה יסייע לכם הצדדים בדרך של הידברות ישירה ובהסכמה לנסות ליישב את המחלוקות שלכם ולהגיע יחדיו לפתרון ראוי שיענה על מגוון האינטרסים שלכם.

הגישור בעיני הוא "דרך האמצע", הוא "שביל הזה עליו דיבר הרמב"ם המושפע מתורתו של אריסטו. הגישור זה הבחירה במתינות, הריחוק מהקצוות, הבחירה בדרך האמצעית המשלבת את שני הצדדים, הבחירה לקחת אחריות על הקונפליקט ולנהלו בצורה  נבונה ואחראית.

בחדר המיוחד הזה, חדר הגישור מותר לכם (מותר!) להביע את מכלול הרגשות שלכם (כעס, קנאה, פחד..) וניתנת לכם שם הזדמנות שלא תוכלו לקבל באף מדיום אחר, באמצעות הידברות, הקשבה ורצון טוב לפתור את הסכסוך שלכם . חישבו כמה סכסוכים היו נפתרים אילו אנשים היו יושבים ומדברים, פורקים את מחשבותיהם , משחררים ומשתחררים.

שיר גרינברג, מגשרת