האבות הגרושים: "צדים אותנו כמו חיות"

האבות הגרושים: "צדים אותנו כמו חיות"

FacebookGoogle+LinkedIn

להתגרש זה לא דבר נעים במיוחד. ההליך העצוב גורם למתחים עזים ורוב הזוגות רוצים רק לסיים את הסאגה כמה שיותר מהר כדי להתחיל דף חדש בחיים. רבים מהזוגות, שרוצים לקצר את התהליך פונים להליך גישור גירושין, שהוא למעשה האופציה הטובה ביותר עבורם.

בשנים האחרונות, קיימת מגמה עולמית המעודדת גירושין בדרך של פיוס, שלא נדבר על העובדה שהליך הגישור קצר משמעותית מכל דרך אחרת, זול יותר ובעל יתרונות רבים ונוספים. אך מסתבר שלא תמיד הכל ורוד ו"העסק" עלול להסתבך בעיקר כאשר הצד הגברי נופל כפרי בשל לידיים של מגשרת עם אג'נדה פמיניסטית.

"הנציגות של נעמת מופיעות בכנסת כמעט בכל דיון, ומתנגדות לביטול חזקת הגיל הרך, וליצירת מזונות שוויוניים", מספר אב גרוש, השקוע במאבק משפטי כדי שיוכל לראות את ילדיו , "הסכמי גירושין" שה"מגשרות" שלהן עורכות הן לא פחות מעושק. המשמורת כמעט תמיד היא רק לאם".

"עובדות סוציאליות מלוות בניירות של "המומחים" המשוחדים שלהן ומשחירות את פניהם של הורים טובים", מספר אמיר שיפרמן מייסד ארגון א' זה אבא –  (ארגון הנועד ליצור שינוי במדיניות משרד הרווחה ומערכת המשפט המזינים אחד את השני. ליצור פומביות דיון בבימ"ש למשפחה ונוער, עובדה המבטיחה קיומן של בחינה וביקורת ציבורית על המתרחש במערכת התביעה, במערכות המשפט ועל פעילותן של המערכות הציבוריות האחרות. הביקורת הציבורית מאפשרת איתור ותיקון ליקויים הנחשפים אגב הצגת הראיות בבית המשפט).

שיפרמן, שניהל במשך שלוש שנים מאבק כדי לראות את בתו, ממשיך בתיאור המערכת החולה: "מערכת הרווחה מצפצפת על החלטות בית משפט בענייני קשר בין הורים לילדים. בעצם פקידת הסעד מחליטה את כל ההחלטות בשם "טובת הילד". העדר חוק לזכויות ילדים והורים מאפשר לרשויות הרווחה באין מפריע להמשיך לסחור בילדים שלדעתם הם "בסיכון". 579662_10151409634138467_441699516_n

"העובדות הסוציאליות טוענות כי הן "מגנות" על הילדים, בעוד שבפועל הן תולשות ילדים למוסדות מופרטים ללא ראיות, ובדלתיים סגורות. הילדים עוברים התעללות קשה במכלאות הרווחה ואין מושיע. עצוב מאוד".

שיפרמן ממשיך במונולוג הכואב: "העובדים הסוציאליים בעצם לא עושים כלום, מדובר בתעשייה שלמה של פקידים ופקידות סעד שמנסים לשאוב מהמדינה עוד ועוד תקציבים. אבא שרוצה לראות את הילדים שלו והאמא לא מסכימה –  אז רוב הסיכויים שהוא גם לא יראה אותם. הילדים הפכו באופן אוטומטי לכלי בידיים של האמא ופקידות הסעד פשוט מנציחות את המצב ולא מאפשרות לאבות להיכנס ללופ הזה. פשוט צדים אותנו כמו חיות".

"לאבא אין זכויות, אבא צריך להתחנן, הוא מוצא את עצמו מתחנן מול בית המשפט, שייתנו לו לראות את הילדים שלו. בשר מבשרו. אין שום חלוקת רכוש שווה, שום דבר. זה עצוב מאוד, כי גם הילדים נחשבים באופן אוטומטי ל"רכוש". האמא לוקחת את הילדים, והאבא מתחיל במסע האחרון שלו. פשוט הורגים אותו ומתחילים לנגוס בחיים שלו".

"אנחנו עם בטן מלאה על בית המשפט. בית המשפט לענייני משפחה מתקיים בדלתיים סגורות. מה זה אומר? בוא תיכנס לדיון ואף אחד לא יידע מה באמת אנו נעשה לך – "פשוט אונס בדלתיים סגורות". שופטי המשפחה הם רק חותמת גומי, הם מביאים כל מיני מומחים, פקידות סעד ופסיכולוגים רק כדי לשמן את המערכת עצמה. להמשיך את הכלכלה העצומה של המערכת. פשוט לייצר כסף על הגב של הילדים שלנו".

הכתבה מאת פורטל הגישור הישראלי סולחה >>> לכתבות נוספות לחצו כאן

למידע נוסף ושיחה עם מגשר, השאירו פרטים ונחזור אליכם:

FacebookGoogle+LinkedIn

כתיבת תגובה